קאטס מגיעים: כך זה נראה מאחורי הקלעים
המחזמר קאטס מגיע לשבועיים של הופעות בישראל בהפקתו המקורית, על כל אנשי הצוות שלו, התפאורה, התאורה ואפילו מכונות הכביסה. שירית גל ביקרה מאחורי הקלעים בבירמינגהם, וגילתה כמה דברים נסתרים על יצירת חתולים
אומרים שלחתולים יש תשע נשמות. נדמה שלמחזמר בן השלושים ושלוש של אנדרו לויד וובר הנושא את אותו השם, "קאטס", יש אפילו יותר. המחזמר נושא הפרסים, המבוסס על על ספרו של טי. אס. אליוט "המדריך לחתולים פרקטיים", עלה לבמות ב-1981, הציג ביותר מעשרים מדינות ו-250 ערים במהלך ההיסטוריה המדהימה שלו - ועכשיו הוא עושה דרכו לישראל. בפעם הראשונה יגיע לארץ מיוזיקל מלא, בהפקתו המקורית, על כל אנשי הצוות שלו, התפאורה, התאורה ואפילו מכונות הכביסה, לשבועיים הופעות בארץ, כשהבית שלהם אצלנו יהיה היכל התרבות בתל אביב.
בינתיים, ולפני שיפרקו את התפאורה של מגרש הגרוטאות הגדול, יארזו את הכל על אוניות ומטוסים - יצאנו לבירמינגהם, שם הם מציגים למשך מספר שבועות - ללמוד קצת על ההפקה ולהתרשם מהנעשה מאחורי הקלעים של אחד ממחזות הזמר הגדולים שאי פעם נכתבו.
הסיפור העשיר והצבעוני שבבסיס המחזמר מסביר איך בכל שנה, בלילה אחד ומיוחד, מתכנסים יחד לנשף גדול כל חתולי ה'ג'ליקל'. שם, דטרונומי הזקן, מנהיגם החכם והרחום, שיש אומרים שהיה חי עוד בימי המלכה ויקטוריה, מכריז על חתול אחד מתוך השבט, אותו הוא בוחר, שיוכל להיוולד מחדש לחיי 'ג'ליקל' חדשים.
"המסר של המחזמר הזה הוא כל כך חשוב ועדיין רלוונטי", אומרת מרינה סטיבנסון, עוזרת הבמאי מזה עשר שנים של ההצגה. "לדעתי, המסר לא השתנה מ-1981, כשהמחזמר עלה לראשונה על הבמות ועד היום. אם הייתי אומרת למישהו שהולכים לעלות הצגה על חתולים, בלי אפקטים מיוחדים, היו צוחקים עליי. אבל ההצגה הזאת, החיבור של השירה יחד עם הכוריאוגרפיה, יחד עם המוזיקה הנהדרת, עם חבורה של אנשים מוכשרים להפליא, ועם התאורה שמהווה שחקן נוסף, יוצרים קסם שנמשך שנים ושכל אחד יכול להתחבר אליו".
לדבריה של סטיבנסון, מצטרפת גם סופיה רגאוואלס, שמגלמת את דמותה של 'גריזבלה', אולי הדמות הכי ידועה ומזוהה עם המחזמר. "הסיפור והתחושות שהוא מייצר הם מאוד אנושיים וזה הדבר שהקהל מאוד מתחבר אליו. תמיד יהיה איזה חתול על הבמה שהצופים מרגישים יותר קרובים אליו, יותר מבינים אותו. אם זה הזקן, אם זה המורד, החוצפן או המוקצה. לשחק ב'קאטס' זו גולת כותרת בקריירה של כל שחקן. יחד עם הצגות כמו 'עלובי החיים', 'מיס סייגון' ו'פנטום האופרה', הן ההצגות הכי ותיקות והכי נחשבות, לא רק באנגליה אלא בעולם כולו. אני בעצמי גדלתי על מחזות הזמר האלה, ראיתי אותם כילדה קטנה והנה אני פה עכשיו, וזה פשוט מדהים בעיניי".
רגאוואלס, בת השלושים ושש, נכנסה לנעליה הגדולות של איליין פייג', מלכת הווסט-אנד וזו שהשיר האייקוני "זכרונות" אותו שרה גריזבלה, הכי מזוהה איתה. כן, היא מאוד אוהבת את הדמות של החתולה הזקנה ומרגישה אחריות כבדה כלפיה. "גריזבלה נהדרת. היא היא הייתה פעם חתולת זוהר והיום היא זקנה ומסמורטטת שכמהה לליטוף מהחתולים שסביבה. היא דמות כל כך מורכבת ולכן הדבר הכי חשוב בתפקיד, לדעתי, היה להביא את עצמי ואת האישיות שלי. אז ברור שהאייקוניות של התפקיד מביאה איתה לחץ עצום אבל יש לי כל כך הרבה תשוקה והאהבה אליו שאני מנסה שלא להניח ללחץ להכניע אותי".
"Memory" הוא כנראה אחד מהשירים שוברי הלב ומעוררי הצמרמורת הכי גדולים שנכתבו - והיו לו ביצועים רבים ביניהם של גדולים כמו ברברה סטרייסנד וברי מנילו אבל רגאוולאס מנסה לשמור על קלילות גם שמדברים על הביצוע שלה לשיר. "זה כבוד גדול לשיר את השיר אבל אני מנסה לקחת את זה בקונטקסט של ההצגה. לשיר את 'זכרונות' כשיר בודד במהלך קונצרט זה שונה כי כולם מחכים לשמוע את התו הגדול, הקרשנדו, השיא. אבל, כששמים את זה בקונטקסט של ההצגה עצמה, התפקיד שלי הוא להראות את כל המסע של גריזבלה, לא רק את השיר הזה ואני חושבת שהשיר הוא הפרס שלי בסוף כל הצגה כי עבדתי כל כך קשה במהלכה. אז כשהקטע הזה מגיע, זה כבר שם, זה כבר מבושל אצלי".
כשהייתה ממש בתחילת דרכה נבחנה רגאוולאס לתפקיד אולם לא הצליחה לעבור לשלבים הגבוהים יותר בליהוק כי היא הייתה צעירה מדי. היום, ואחרי ששיחקה בכמה הפקות נחשבות כמו 'ממה מיה' ו'רומיאו ויוליה' היא אומרת שכל ערב לפני שהיא עולה לבמה זה מבחינתה סגירת מעגל.
לעומתה, ניקולאס פאונד השחקן הוותיק, שמגלם את דטרונומי הזקן, חזר לתפקיד בפעם הרביעית. "אני מופיע לסירוגין בהצגה החל מ-1988. נפרדתי מהתפקיד ב 2002 וחזרתי שוב ב 2003, 2006 ועכשיו. אני תמיד משחק את אותו התפקיד. זה תפקיד שאני מרגיש מאוד נוח ומאוד מחובר אליו. דברים פרקטיים כמו הגודל שלי והקול שלי מתאימים לו מאוד אבל, אני גם מרגיש מאוד מחובר אליו מבחינה נפשית ולכן, אני תמיד מוכן לחזור ולשחק אותו". פאונד הופיע לראשונה כדטרונומי הזקן בגיל 37 והיום הוא בן 53. "אתה לא יכול להיות זקן מדי בכדי לגלם את דטרונומי, שזה דבר שהוא די נדיר בתיאטרון. קרוב לודאי שאוכל להמשיך ולהיות בתפקיד עוד 17 שנים אם ארצה בכך".
זה לא שלפעמים לא נשבר מלעלות ולגלם את התפקיד שוב ושוב - ופאונד לא מסתיר את זה - אבל הוא מסביר כי ההפקה תמיד מעודדת את השחקנים לנסות ולעשות דברים חדשים, להביא תנועה או מחווה חדשה. "הכיף בהצגה הוא שאנחנו מגלמים חתולים, אז יש עולם חדש שאותו אנחנו צריכים לגלות. אין שום דבר שהוא אסור או מותר, הכל הולך. כל חתול זז ומגיב בדרך ייחודית לו אז יש המון ממה לקחת, אפשר לנסות דברים ואם זה מרגיש נכון, אז זה כנראה נכון וזה יכול להישאר".
אין ספק שמדובר בהפקה משומנת ועצומה בגודלה. עשרים וחמישה משתתפים המלווים בצוות טכני ענק, ותזמורת מלאה שמנגנת לייב בכל הופעה. הסדר המופתי והשמירה על זמנים מאחורי הקלעים לפני ההופעה מדהימים, והכל בשקט וברוגע מעוררי הערכה. השחקנים מגיעים לתיאטרון כחמש שעות לפני שהמסך עולה, עושים חימום גופני וקולי, מתלבשים ומתאפרים. בעצמם. כן, זו אחת ההפתעות הגדולות שהיו מאחורי הקלעים. אז יש מאפרת אחראית, יש אחראית תלבושות ויש צוות שכל תפקידו הוא עיצוב ושמירת הפאות הרבות שלהן תפקיד כל כך חשוב בהצגה ובטרנספורמציה של השחקנים מאנשים לחתולים - אבל השחקנים, נדרשים להתאפר לבד. ההסבר שניתן, שהאיפור פה הוא כל כך דומיננטי והמשתתפים כל כך רבים שהיה צריך עוד כחמישה עשר אנשי צוות אך ורק בשביל האיפור.
ליווינו שניים מחברי הצוות פיליפו סטרוצ'י שמגלם את "ראם טאם טאגר" וקאלום טריין שמגלם את "מאנקוסטראפ" במהלך האיפור. שני החבר'ה הצעירים האלה מרכיבים לעצמם פרצוף חדש ושלם בדיוק מושלם תוך פחות משעה. "אין ספק שיכולת האיפור שלנו היום טובה יותר משל בחורה ממוצעת ברחוב", הם צוחקים. את האיפור האישי עיצבה המאפרת הראשית לכל אחד לפי תווי הפנים שלו - ולאחר מכן לימדה כל אחד בנפרד איך לעשות זאת. "בהתחלה זה לקח לנו שעתיים, ועכשיו זה לוקח משהו כמו ארבעים דקות. אין ספק שהאימון משתלם. זה מאוד שונה מהצגות אחרות כי באף הצגה לא היינו צריכים לשנות לנו את הפרצוף ולהשתמש בכזאת כמות של מייק אפ. יש לזה גם דרישות נוקשות כמו העובדה שאנחנו חייבים להיות מגולחים למשעי יום יום מה שדי מבאס".
ואי אפשר לשוחח איתם מבלי לנסות להבין מהן הציפיות שלהם מהביקור בארץ הקודש. "שמענו מחברים שלנו שביקרו בתל אביב שהיא פשוט מדהימה", אומרים סטרוצ'י וטריין. "המון מקומות בילוי וחופי ים נהדרים. זה לא שיהיה לנו המון זמן פנוי אבל אנחנו בטוחים שנמצא את הזמן לטעום ממה שצריך". "אני מאוד נרגש מלהגיע לתל אביב", אומר פאונד. "עברתי בישראל מספר פעמים אבל מעולם לא עצרתי בתל אביב. אין לי גם שום מושג למה הקהל הישראלי מצפה מהפקת ווסט אנד כמו שלנו. אני מקווה שלא יהיו דברים שיאבדו בתרגום, אבל ההצגה הזו היא כל כך ויזואלית שאני בטוח שכולם מאוד יהנו ממנה".
"מאוד אשמח לחקור קצת את האוכל והמנהגים בישראל", מוסיפה ורגאוואלאס. "לא חשבתי שאי פעם אגיע לשם אז בשבילי זה פנטסטי שאוכל לעשות את זה, ועוד לשלב ביזנס ופלז'ר. אני גם חושבת שלקהל הישראלי תהיה איזו הפתעה קטנה בדמות כמה שורות בעברית ב'זכרונות'. שווה להם להגיע".
