הימין הקיצוני נגד הקבביזציה של צרפת
בגרמניה מרקל מצטלמת פורסת שווארמה, אבל בפריז מביטים בחשדנות גם היום בקבביות. לדברי הימין, פלישתן למטבח הצרפתי השמרני היא רק סמל לאיסלאמיזציה של התרבות המקומית. "החזית הלאומית" פתחה במלחמה
צרפת היא מדינה שזהותה הלאומית קשורה קשר הדוק עם המטבח שלה, ואולי לכן אין זה פלא שהימין הקיצוני במדינה תופש את התיאבון ההולך וגדל בה לקבב-דונר כהוכחה ל"איסלאמיזציה תרבותית".
עוד חדשות בעולם :
- מחאה באירלנד: בולעות גלולה להפסקת היריון
- סמרטפונים ורכב: אפריקה כבר לא כ"כ ענייה
- האפיפיור: מקבל את תיאוריית המפץ הגדול
- ליין חדש בניו יורק: מועדוני לילה לילדים בני 6
ארבעה בתי עסק לממכר קבב נפתחו רק בחודש שעבר בבלואה, ובכך עלה ליותר מ-12 מספרם בעיר היפהפייה שבעמק הלואר, מוקד תיירות מרכזי. בימין הצרפתי מתקוממים וטוענים: "המרכז ההיסטורי של בלואה, אבן חן של ההיסטוריה הצרפתית, הופך לעיר אוריינטלית".
המסר המרומז הוא ברור: הקבב שנמכר מכל עבר, ושפופולרי במיוחד בקרב צעירים ומי שמחפשים מזון זול בשל משכורותיהם הצנועות, הוא סימן לכך שתרבות מזרח תיכונית השתרשה בצרפת, מדינה שבה לא כולם שמחים על נוכחות הקהילה המוסלמית, שמונה כבר חמישה מיליון בני אדם.
"הקבב משקף במידה מסוימת את כל בעיות ההגירה והאינטגרציה בצרפת", אומר טיבו לה פלה, מייסד האתר KebabFrites.com המדרג עסקים לממכר קבב ברחבי צרפת. דמיאן שמיץ, שמפעיל קבביה בפריז, מציג זאת בצורה בוטה יותר: לדבריו על-ידי מתיחת ביקורת על תרבות הקבב, אפשר להשמיץ מוסלמים "בלי" להשמיץ מוסלמים.
דוכני הקבב-דונר, שמזכיר יותר את מה שאצלנו בישראל מכנים שווארמה, צברו תאוצה בצרפת בגלל המהגרים הטורקים שהגיעו לפריז בשנות ה-90. עד מהרה הם הפכו פופולריים בקרב הקהילה הצפון-אפריקנית בצרפת. המנה עברה התאמה מסוימת למטבח הצרפתי, והחלה להיות מוגשת בליווי לחם פריך, רוטב לבן ותוספת צ'יפס.
כעת, כ-300 מיליון מיליון מנות קבב-דונר, בעלות של כשישה אירו כל אחת לערך, נמכרות ב-10,200 בתי עסק ברחבי צרפת מדי שנה. לפי חברת המחקר Gira Conseil, תעשיית הקבב במדינה מגלגלת כעת כ-1.9 מיליארד דולר בשנה, והיא מדורגת רק אחרי תעשיות ההמבורגרים והפיצות. הקבב נמצא בכל מקום - בערים ובעיירות, במקפיא בסופרמרקט או בדרייב-אין.
אבל למרות העלייה החדה בפופולריות שלו, לקבב יש גם מוניטין של ג'אנק פוד שמנוני שמוגש בדוכנים של סמטאות אפלות על-ידי מהגרים מוסלמים שלא נטמעו בחברה הצרפתית. תיעוד במצלמות נסתרות של תנאי מטבח לא נאותים בהם מכינים את המזון הזה רק תרמו למוניטין השלילי שלו בצרפת.
לעתים לא רחוקות משתמשים במזון כמטאפורה לזהות הצרפתית, ולכן אין זה פלא שמפלגת "החזית הלאומית" מהימין הקיצוני הודיעה על השקת קמפיין נגד האספקה הנרחבת של בשר החלאל (בשר מוסלמי כשר) שלדבריה מתנגש עם המסורת הצרפתית. באירוע לקראת הבחירות המקומיות במרס האחרון מתחו מועמדים מטעם "החזית הלאומית" ביקורת על סניפי הקבב-דונר הצצים מכל עבר, ואחד מהם אף הצהיר שצרפת עוברת "קבביזציה".
המגמה הזו עומדת בניגוד למתרחש בגרמניה, שם הקבב-דונר נתפש כסמל חיובי להיטמעות המהגרים הטורקים בחברה הגרמנית. הקנצלרית אנגלה מרקל הצטלמה בעצמה פורסת בשר קבב-דונר שלוש פעמים לפחות, ומנהיג האופוזיציה בבריטניה אד מיליבנד כתב לאתר British Kebab ושיבח את "העבודה הקשה וההשקעה של עסקים בתעשייה הזו כדי להביא מזון באיכות גבוהה במחירים נגישים". אף פוליטיקאי צרפתי לא סיפק מראות או הצהרות כאלה.
"אנחנו לא מבקשים מאף אחד להפוך את הקבב למנה צרפתית, אנחנו יודעים שזה לעולם לא יקרה, אבל המהגרים מביאים עושר לצרפת, וצרפת לא מאמצת אותו. אותו הדבר קורה עם הקבביות", אומר אילהאן ארסלן, שפתח ב-2006 את רשת מסעדות הקבב הראשונה בצרפת, O'Kebap. כיום מפעילה הרשת כבר 13 מסעדות.
סניפי קבב דונר מואשמים לעתים קרובות גם כי הם משמשים להלבנת כספים, אבל בתעשיית הקבב אומרים כי ההאשמות האלה מוגזמות מאוד. מה שפוגע בתדמית הקבביות יותר, הוא הנטייה להפר תקנות הנוגעות לבריאות המזון. עם זאת, פקח שהתראיין לסוכנות הידיעות רויטרס וביקש להישאר בעילום שם אמר כי ההפרות בתחום זה אינן נפוצות יותר בקבביות מאשר במסעדות אחרות.
על כל פנים, יותר צרפתים לומדים לסמוך על הבטן שלהם במקום על הפרסומים. בבלואה, בעלת הקבביה אונזור פוסקולה מודה שעבור אנשים מסוימים "כשאתה אומר קבב, אתה מתכוון לערבי", אבל לדבריה הגישה הזו הולכת ומשתנה. היא אומרת כעת כי הקליינטים שלהם הם "כולם
צרפתים". "כשהייתי צעירה, הקבביות היו באמת עבור זרים. עכשיו אני רואה קבביות בכל מקום".
גם המבורגרים, פיצה וסושי נתפשו בעבר כפלישה של מטבחים זרים לצרפת, אבל כעת נחשבים למאכלים מקובלים לגמרי. שמיץ מעריך שגם בעיות התדמית הנוכחיות של הקבב ייעלמו בדור הבא. הוא מציין שכשהפיצה הגיעה לאיטליה בשנות ה-60 התלוו לה האשמות כמו "מוכרים איטלקים מטונפים שלא מדברים צרפתית ומסריחים מזיעה". עכשיו הוא אומר: "אם לא הייתי חושב שזה אפשרי יום אחד, לא הייתי עושה זאת".
לפנייה לכתב/ת 
