הרגע בו הבנתי שאצליח גם כאדם נכה

בגיל 25 חיי השתנו לתמיד! עברתי תאונת דרכים ששיתקה את פלג גופי התחתון וההודעה כי לעולם לא אשוב ללכת הכתה בי כרעם ביום בהיר.

איבדתי את החופש להחליט לעשות ככל שעולה על רוחי

אדם נכה ומוגבל הוא למעשה אדם שהחופש הבסיסי והכל כך מובן מאליו לכולם, נגזל ממנו ברגע אחד. ללא התראה מראש. פתאום איבדתי את היכולת לפעול באופן עצמאי ואיבדתי את החופש להחליט לעשות ככל שעולה על רוחי. מבחורה פעילה וספונטנית הפכתי לתלותית.

כבר אי אפשר לצאת לבלות, לרדת לבד לרחוב, ללכת לקניות. כל פעולה יום יומית פשוטה הפכה להיות בגדר תכנון ולפעמים גם לא ברת מימוש, שכן לא כל מקום הוא נגיש ומאפשר לך כאדם נכה לבקר בו. מתווספת לכך העובדה כי אין הבנה והכלה מצד החברים ולמעשה נשארתי די לבד. מאדם רווי חברים ואנשים סביבו, הפכתי לאדם מוגבל, שבתכל'ס מפחד לצאת לרחוב שכן כל יציאה שכזו הופכת לפרויקט.

כך גם הרגשתי כשהגיע הזמן לחשוב על לימודים אקדמיים. הדבר הכי קל היה לוותר ולהחליט שעם זה אני לא מתמודדת. הרי יש היום דרכים ללמוד גם בבית, אוניברסיטה פתוחה וכד'. אבל בכל זאת, משהו בתוכי לא רצה לוותר על החוויה של סביבה אקדמית, קמפוס ולימודים "כמו בספר".

ההתלבטות היתה קשה. לצד ההתרגשות שעוררה בי המחשבה על לימודים אקדמיים, סביבה סטודנטיאלית ורכישת מקצוע לעתיד, עלו גם חששות וחרדות - איך נראה הקמפוס? איך אשב בכיתה? איך אסתדר עם שאר הסטודנטים? איך איחשף? איך אסתדר עם דברים אלמנטריים כמו ללכת לשירותים....? הלבטים הובילו אותי לדחות את ההחלטה, אולם יועצת השיקום שלי לא ויתרה ודחקה ודרבנה אותי להתחיל בתהליך.

איך אשב בכיתה? איך אסתדר עם שאר הסטודנטים? איך אסתדר עם דברים אלמנטריים כמו ללכת לשירותים?  

לאחר שערכתי בירורים רבים, בחרתי ללמוד בפקולטה לניהול טכנולוגיה ב- HIT מכון טכנולוגי חולון, לאחר שהבנתי ששם יש מענה לצרכיי והנגשה מלאה, באמצעות מרכז הנגישות שקיים שם.

למרות הקשיים התגברתי על הפחד והצלחתי לעשות את זה

• הכותבת היא סטודנטית שנה שניה בפקולטה לניהול טכנולוגיה, HIT מכון טכנולוגי חולון.