בטיפול: החרדות שהורסות לכם את הזוגיות
מחרדת נטישה ועד הפחד לא להיות שווה בעיני האחר - חרדות ופחדים שמשבשים לכם את מערכת היחסים ומרחיקים מכם את האושר
פחד או חרדה מופרזים הם בדרך כלל כוחות המונעים מהאדם מלהגיע אל מימוש הפוטנציאל האישי שלו. לחרדה פנים רבות, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות מבלי שהאדם מבין כלל כי מדובר בחרדה סמויה.
עוד בנושא:
חרדה חברתית: האם נשים סובלות יותר?
התאהבות דומה מבחינתי להתקף חרדה
מהי חרדה? המחשבה המקובלת היא שחרדה היא מילה נרדפת להתקף פאניקה, אולם מרבית הסובלים מחרדה חווים התקפי פאניקה לעיתים רחוקות, אם בכלל. חרדה היא שילוב של המרכיבים הפיזיולוגיים, הקוגניטיביים הרגשיים וההתנהגותיים של האדם הבאים לידי ביטוי בחוסר שקט פנימי, רגישות גבוהה, פחד, דפוסי מחשבה שליליים, דאגנות יתר ותחושות פיזיות מטרידות המשקפות את היותה של הנפש חלק מגופנו.
חרדה יכולה לבוא לידי ביטוי בפחדים בדרך ליצירת זוגיות, ובתוך קשר קיים היא יכולה לחבל ולהרוס את הזוגיות שכל כך עמלנו לבנות לעצמנו. זיהוי החרדה המסתתרת מאחורי הקושי הנגלה לעין יאפשר לנו להיות מודעים ולהתחיל תהליך של טיפול והתמודדות אמיתית עם מה שעובר עלינו. להלן מספר דוגמאות לביטויי חרדה בתוך הקשר הזוגי.
חרדת נטישה
"כבני אדם, אנו יצורים חברתיים. אנו באים לעולם כתוצאה ממעשיהם של אנשים אחרים. אנו שורדים מתוך תלות באחרים" (הדלאי לאמה).
בכל אינטימיות נמצאת מידה מסוימת של תלות. אנשים שחרדים מתלות עקב טראומות בעברם, מתקשים לפתח אינטימיות עם האחר. הם מפחדים שבן הזוג יעזוב אותם, יפגע בהם או יגביל את החופש שלהם. החרדה קשורה לציפייה שאנו עומדים בפני סכנה. הגוף נכנס לעמדה של "הלחם או ברח" (fight-or-flight). תגובות "לחימה" כוללות לדוגמה איום בעזיבה אם מערכת היחסים לא תתקדם שלב, כעס והתפרצויות זעם, רצון לקבל לפני שמעניקים.
תגובות "בריחה" כוללות הימנעות מקשר, התרחקות או חוסר מוכנות לחשוף נקודות חולשה ופגיעות בעצמנו, שהיא אבן דרך בבניית אינטימיות עם בן זוג. חרדת נטישה יכולה להתגלות גם כנבואה המגשימה את עצמה. כאשר אחד מבני הזוג חושש מאד מנטישה, הוא מתנהג באופן שממאיס עליו את הצד השני ומביא על עצמו את מה שכה חשש מפניו. חרדת נטישה במינון נכון יכולה אמנם להקים לתחייה קשר עייף ושחוק, אולם כאשר היא יוצאת מפרופורציה היא הורסת כל חלקה טובה בקשר.
הפחד מבחירה: הצורך להחליט ולהתחייב
"את הדרך שלא נבחרה השארתי ליום אחר. אך מידיעתי כיצד בחירה אחת מובילה לאחרת, אני בספק אם אוכל לשוב אי פעם על עקבותיי" ("הדרך שלא נבחרה"/ רוברט פרוסט).
שפע האפשרויות מסביבנו מקשה עלינו לבחור את האפשרות הטובה ביותר. ככל שיש יותר אופציות - החרדה גדולה יותר. מהבחינה הזו אתרי הכרויות הם מעוררי חרדה מובהקים. חרדה זו יכולה לשתק באמתלה שנשמעת הגיונית כגון "עוד לא מצאתי את האדם המתאים", "יש לי עוד שתיים שאני אמור לפגוש השבוע", "אני לא סגורה עליו" וכו'. בחירה מעוררת חרדה מכיוון שהיא מבטלת את כל האפשרויות האחרות בבת אחת, ומאלצת אותנו לקחת אחריות על הבחירה שלנו ועל תוצאותיה.
בזוגיות מחייבת יש אמירה פנימית: אני מוכן לוותר על משהו מסוים כדי לקבל משהו אחר. כאשר אני בוחר במשפחה אני מוותר על הנאה בלעדית ומלאה מחיי ללא צורך לקחת אחריות, על האפשרות התאורתית לממש את כל האפשרויות, על הנעורים, על המרכזיות שלי בעולם. גם לאחר הבחירה לא תמיד נגמרות החרדות. יש אנשים עם ספק כפייתי ששנים אחרי שנישאו עדיין מתלבטים לגבי הבחירה שלהם. הם עסוקים בהשוואה עם אקסים מיתולוגיים או עם בני זוג פוטנציאלים שהם פוגשים בדרך.
הפחד מהלא מושלם: ציפיות גבוהות ופרפקציוניזם
"הכתר שלי בלב, לא בראש. הוא לא מלא ביהלומים ובאבנים יקרות ואי אפשר לראות אותו. הכתר שלי נקרא שביעות רצון. כתר ממנו מלכים נהנים רק לעיתים רחוקות" (שייקספיר).
פרפקציוניזם הוא ביטוי של חרדה. בבסיסו הצורך להימנע מטעויות ומאשמה אישית וחברתית הנלווית לכך. לאנשים עם נטייה חרדתית יש רצון לדייק מתוך רגישות גבוהה לעצמם ולסביבה. אנשים כאלה אף פעם לא מרוצים. הם ביקורתיים כלפי עצמם וסביבתם ובעלי סטנדרטים גבוהים שנרכשים מהסביבה המשפחתית והחברתית.
הטלוויזיה מפציצה אותנו בדימויים שאליהם אנו משווים את עצמנו ללא הרף. ציפיות גבוהות לביצוע מושלם, הנובעות בין היתר מהשוואות, מעודדות חרדה ולעיתים אף גורמות לנו לא לנסות כלל מתוך הפחד להיכשל. יש כאלה המעדיפים לשבת על הגדר או לברוח, רק על מנת שלא יצטרכו להתחייב לבחירת בן זוג שהיא לא מושלמת, אך בה בעת ברת מימוש וטובה דייה.
הפחד לא להיות שווה בעיני האחר: הערכה עצמית נמוכה
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו. הוא גם מעצב את הכלים שבאמצעותם הוא בונה לעצמו ארמונות שמימיים של שמחה וחוסן ושלווה" ("אדם כיציר מחשבותיו"/ג'יימס אלן).
הערכה עצמית היא מערכת החיסון של הנפש. באמצעותה אנו מסוגלים למתוח קו ברור בינינו לבין האחר. אבני היסוד של ההערכה העצמית היא קבלה עצמית ואהבה עצמית. כאשר ההערכה העצמית שלנו נמוכה אנו מרגישים מותקפים בכל פעם שבן זוגנו מעביר עלינו ביקורת או לא אוהב משהו אצלנו. במקום לייחס לאמירה זו נופך ספציפי וזמני אנו מייחסים לה נופך כוללני וקבוע. בכך אנו הופכים את מה שאני שווה בעיניו של בן זוגי בנושא ספציפי, למה שאני שווה בכלל.
בנוסף, לרובנו יש עשרות מחשבות שליליות על עצמנו ביום. ערך עצמי נמוך ומחשבות שליליות קשורים קשר הדוק. מחשבות שליליות הם הרגל רע כדוגמת עישון או אלכוהוליזם ופועלות כנבואה המגשימה את עצמה. אנו מניחים שאם אנחנו חושבים אותן על עצמנו אז הן בודאי נכונות, לא? אז זהו, שלא! הדברים שאנחנו אומרים לעצמנו יכולים להיות חסרי בסיס בדיוק כמו הדברים שאחרים אומרים עלינו ושאותם קל לנו יותר להדוף.
הפחד מהצלחה: "זה לא באמת מגיע לי"
"ודאי עומד בשורש העניין משהו פשוט, שאפשר להגדירו כך: הפחד מן האושר. אומרים שרגע לפני המוות הרגעים היפים בחייך חולפים מול עיניך. אם כן, סביר להניח שאדם רואה את הרגעים הקשים ואת ההחמצות חולפים למולו, דווקא ברגע שבו האושר עומד לפניו, מחייך חיוך כמעט מטריד" ("העדינות"/דויד פואנקינוס).
לכל אורך חיינו מכינים אותנו כיצד להתמודד עם כשלון, אולם איש לא מלמד אותנו כיצד להתמודד עם הצלחה. החרדה הנלווית להצלחה יכולה להיות נוראית יותר מהחרדה הנלווית לכישלון, וכשאנו מתקשים להכיל אותה היא גולשת החוצה ומחרבת את כל מה שכל כך עמלנו להשיג. בבסיס הפחד מהצלחה נמצא הפחד לאבד את מה שהשגנו והעדרה של אמונה פנימית כי הדבר מגיע לנו, כי אנו ראויים כמו כל אדם אחר.
האם קורה לכם לעיתים שאתם מסתכלים על זוג ולא מבינים איך בחור שנראה לכם שווה נמצא עם מישהי שנראה לכם כל כך לא ולהיפך? בן הזוג הוא במובנים מסוימים השתקפות של הפנימיות שלנו. באופנים שונים, מודעים ולא מודעים, אנחנו יוצרים את המציאות של עצמנו, ולכן אם אני מרגיש ראוי, אני אמשוך אליי בן זוג ראוי וארגיש שזה מגיע לי מתוקף מי שאני.
הפחד מאי ודאות: הצורך בשליטה
"אם יש בעיה ויש פתרון, אין צורך לדאוג. אם יש בעיה ואין פתרון, אין טעם לדאוג" (אמרה בודהיסטית).
לאנשים בכלל, ולאנשים בעלי נטייה חרדתית בפרט, יש צורך גבוה בשליטה על חייהם כדי להשקיט מערכת בדריכות גבוהה. לצורך בשליטה יש מספר ערוצי ביטוי שכיחים בתוך זוגיות: דאגנות, אשמה וקנאה. תבנית החשיבה הדאגנית עובדת במתכונת "אם-אז": מה אם היא תעזוב אותי? מה אם הוא יבגוד בי? אז לא אוכל למצוא מישהו כמוהו.
ראיית התרחיש הגרוע ביותר מאפשרת להיות בשליטה ולהתכונן, אך תרחיש זה כמעט תמיד לא מתממש. אשמה היא כעס המופנה כלפי פנים, היא הלקאה עצמית המאפשרת לנו להיות בשליטה מדומה על עצמנו. קנאה היא הפחד לאבד את אהבתנו ואת הכמיהה לבטחון מלא וודאי כי אהובנו ישאר איתנו לנצח. קנאה מוגזמת יכולה להיות הרסנית כי היא זורעת ייאוש, חוסר אמון ותוקפנות.
פחד סביב סקס: כל החרדות זורמות למיטה
"קדימה יקירתי, אמרתי לה, כבר שכחתי מתי עשינו אהבה בפעם האחרונה. ובכן היא ענתה לי, אני לא שכחתי, ולכן זאת היתה הפעם האחרונה!" (וודי אלן).
הצורך במיניות, בחושניות, באינטימיות גופנית עם בן הזוג, הוא אחד מאבני היסוד של כל קשר. ישנם פחדים ספציפיים הקשורים לסקס באופן ישיר כגון חרדת ביצוע, אולם במרבית המקרים פחדיהם הלא מיניים של בני הזוג מתנקזים אל חדר המיטות ומפחיתים את הנאתם באופן משמעותי. אנשים עם נטייה חרדתית לדוגמה, הם קפדנים מאד בכל הנוגע לניקיון ולכלוך. הם יכולים לחוש חרדה בכל הנוגע לחלקים ה"מלוכלכים" של יחסי המין.
סגנון התקשורת של כל אחד מבני הזוג של "בריחה" או "לחימה" בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לסקס. פחד לדבר על נושאים מיניים שונים כדי לא לפגוע בבן הזוג, או לחילופין - כדי לא להתחייב רגשית, יכול למנוע מאדם לדבר על הפנטזיות המיניות שלו, על מה גורם לו הנאה ועל דברים קטנים שמפריעים לו באחר (ריח מסוים למשל).
בשבוע הבא נלמד על דרכים שונות להתמודד עם החרדות שהוזכרו בחלק זה.
רועי צור, מטפל העוסק בהתמודדות עם לחצים, פחדים וחרדות סביב נושאי זוגיות שונים.
לפנייה לכתב/ת 
