הצפייה אסורה לילדים: ליצני האימים

מה יש בהם, בליצנים, שמבעית כה רבים מאיתנו? אולי הנטייה של מבוגרים לנסות לשעשע ילדים קטנים באמצעותם היא זו שאחראית לטראומות בגיל צעיר, המסלימות לכדי פוביה של ממש. בשבועות האחרונים סובלים תושבי צרפת ממתקפות ליצניות, שבועות ספורים בלבד לאחר שהטיל ליצן מקומי את חיתתו על עיירה בריטית שלווה. וכל זה מתרחש, כמו בקמפיין שיווק גרילה אינטרנטי חכם ומלחיץ, במקביל להופעתו של ליצן טרי בפנתיאון האימים שלנו - באדיבות העונה החדשה של "אימה אמריקאית", העוסקת במופע אימים, קרקס של חריגים.

"אימה אמריקאית". קרקס של חריגים

"רצינו ליצור את הליצן המבעית ביותר בכל הזמנים", סיפר ריאן מרפי, יוצר הסדרה, על טוויסטי, דמות הליצן שמדירה שינה מעיניהם של רבים מסביב לעולם. עדיין לא ידועים יותר מדי פרטים על הדמות הזו, אבל תוך כמה פרקים ומבלי לומר מילה אחת היא הצליחה להשאיר רושם בלתי הפיך. ייתכן שהרושם הזה נובע גם מהעובדה שהתרגלנו לליצני אימים בקנה מידה כזה בעיקר בקולנוע. ליצנים בטלוויזיה (הלו קראסטי) היו בעיקר, ובכן, סתם ליצנים.

טוויסטי. לא סתם ליצן

אז לכבוד חג האלווין והצטרפותו של טוויסטי הטלוויזיוני לרשימה האינסופית של ליצני אימה, חזרנו אל עוד כמה מהליצנים המבעיתים והזכורים ביותר שהופיעו אי פעם על המסך שלנו, בקולנוע וגם בטלוויזיה. אם אתם סובלים מקולרופוביה (פחד מליצנים) – המשך הקריאה, שלא לומר צפייה, על אחריותכם בלבד.

זה אייקון אימה

במיני-סדרה מ-1990 עובד ספר הקאלט "זה" של סטיבן קינג למסך. הגרסה הקינגית נראית מעט מיושנת בימינו, אבל הטילה אימה מוחשית ואמיתית על הצופים בזמנו, ובטח תפחיד ילדים גם בימינו. פניווייז הליצן בגילומו של טים קארי (הלא הוא פרנקנפורטר) הוא ככל הנראה האייקון הגדול ביותר בז'אנר, והדמות הראשונה שרובנו נחשוב עליה בהקשר זה. בכל הנוגע לרוע, אימה ואלימות, הוא גורם לטוויסטי להיראות מסוכן ומפחיד בערך כמו פודל מעורב.

שובו של הג'וקר

אז מי מפחיד יותר, הג'וקר של ג'ק ניקולסון ב"באטמן" או זה של הית' לדג'ר ב"אביר האפל"? קשה לבחור רק ג'וקר אחד, או להימנע מהשוואות, ולכן נעניק את הכבוד הראוי לשניהם. הופעתו הזכורה של ניקולסון בסרט המקורי מ-1989 הפכה אותו לבאד גאי אולטימטיבי ולדמות קולנועית אייקונית במיוחד, והיא מחלחלת ברגעים גם לגרסת לדג'ר. בעוד שניקולסון שילב בדמות פן קומי ברור שתרם לדיסוננס הבסיסי של ליצנים - אותו מתח בין צחוק ואימה - הג'וקר של לדג'ר היה מופרע בצורה ניהיליסטית הרבה יותר. יש ליצנים שפשוט רוצים לראות את העולם בוער.

ג'ק ניקולסון והית' לדג'ר - ג'וקר נגד ג'וקר 

קפטן סייקו

"בית אלף הגופות", סרטו הראשון של רוב זומבי, סולן להקת White Zombie (יו דוג!), עוסק בליל האלווין בשנת 1977, וכולו מחווה טראשית ועקובת דם לסרטי אימה קלאסיים. בין שלל הדמויות המסויטות שפוגש זוג צעיר שנקלע לבית אימים, בולט קפטן ספולדינג הליצני (סיד הייג), שממש, אבל ממש, לא אוהב בדיחות על ליצנים, ונוטה לשסף מעיים וגרונות ברגעי אי הסכמה שכאלו. ספולדינג המשיך גם לסרט "דחויי השטן" מבית זומבי.

חייזרים באוטו גלידה

הליצנים החייזריים בסרט הטראש הקאלטי "ליצנים רצחניים מהחלל החיצון" מ-1988 מסתובבים להם באוטו-גלידה, לעזאזל, כאילו כדי להחמיר את המצב. אמנם מדובר בקומדיה והם גרוטסקיים יותר ממפחידים, אבל השימוש היצירתי שהם עושים באמצעים ליצניים כשרים, כמו עוגת קצף בפנים מהסוג הקטלני, צמר גפן מתוק (או מר) שמשמש כקורי עכביש ללכידת קורבנותיהם ועוד המצאות בלתי נשכחות, הופכות את הבי-מובי הזה לקאלט אמיתי עבור חובבי אימה.

פריק שואו

בסרט האימה הקלאסי מ-1989 "Clownhouse", שהיה להיט וידאו גדול גם בארץ, מככבת שלישייה מופרעת במיוחד של ליצני קרקס רצחניים עם הפרעות נפשיות: ביפו, דיפו וצ'יזו. במהלך לילה אחד השלושה מענים כמה נערים צעירים בביתם, והעלילה הופכת קריפית עוד יותר כשמגלים שאחד הנערים האשים את במאי הסרט ויקטור סלבה בתקיפה מינית לאחר הצילומים. בעוד שסרטים רבים סתם בוחרים בדמות הליצן כעוד מפלצת ברצף של רגעי הפחדה, "Clownhouse" למעשה עסק בקולורפוביה עצמה, ואף היה מועמד לפרס בפסטיבל סאנדאנס הנחשב בשנת יציאתו.

שילוב קטלני

אם יש דבר מלחיץ יותר מליצן רצחני, הרי זו בובה מקוללת של ליצן רצחני בבית רדוף רוחות. השילוב של אלו ב"פולטרגייסט" מ-1982 מבית היוצר של סטיבן שפילברג בהחלט ראוי לאיזכור: אחת הסצנות בסרט, העוסק במשפחה בבית רדוף רוחות ושדים שמעוניינים לצרף לשורותיהם את בת המשפחה, כללה הופעה של בובת ליצן מבהילה במיוחד. הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ומדורג באופן קבוע ברשימות סרטי האימה הטובים ביותר.

אימת סיינפלד

והיה גם את הליצן שהטיל אימה על קריימר בפרק "האופרה" של הסיטקום האלמותי "סיינפלד". האימה האמיתית היחידה במקרה זה נחוותה על ידי קריימר, אבל גם הקולרופובים שבקהל, שלא לומר ג'רי סיינפלד, בהחלט לא נשארו אדישים לאיומיו ומבטיו של הליצן שתחתיו הסתתר ג'ו דאבולה המשוגע. הליצן הרצחני, שעוצב בהשראת האופרה פליאצ'י, ככל הנראה העניק בעצמו השראה לדמות הליצן המבתר גורדי, בסרט האינדי "100 דמעות" מ-2007.