תחבורה ציבורית? אף אחד לא דואג לכם

למבקר המדינה ביקורת חריפה על התחבורה הציבורית בירושלים ובעיקר: אי הבטחת טובת הציבור - ובעיקר משתמשי התחבורה הציבורית. לדברי המבקר, למשרד התחבורה היה זמן רב כדי להתארגן היטב, לתכנן ולהסדיר את קווי ומסלולי האוטובוסים. אך בפעולותיו של המשרד התגלו ליקויים רבים. ליוסי סעידוב, פעיל בארגון "15 דקות", יש מה לומר על הממצאים.

כל נוסע בתחבורה הציבורית בירושלים מכיר מקרוב את דו"ח מבקר המדינה שפורסם: השינויים הגדולים שהתרחשו כאן בשנים האחרונות לא היטיבו עם הנוסעים. להיפך. זמני הנסיעה הפכו ארוכים יותר, הרכבת הקלה צפופה, איטית ומחניקה. בניגוד לתוכניות, אין עלייה מהירה לאוטובוסים מכל הדלתות ולכן נרשמים עיכובים קשים בתחנות. אין כל אכיפה בנתיבי התחבורה הציבורית; אין העדפה ברמזורים או מסלולים ישירים לאזורי תעסוקה, לא התקיים הליך אמיתי של שיתוף ציבור ועוד.

התמונה שעולה מדו"ח המבקר מדאיגה במיוחד שכן פרויקט הרכבת הקלה בירושלים ושינוי מערך התחבורה הציבורית בעקבותיו, הוא פרויקט בסדר גודל לאומי שהושקעו בו מיליארדי שקלים. למרות זאת, הנוסעים בתחבורה הציבורית לא חשים בשיפור בזמני הנסיעה.

הסיבות לכך הן רבות ומגוונות: בין היתר מכיוון שהחוזה אותו חתמה המדינה עם הזכיין בראשית העשור הקודם, העניק לרכבת הקלה בלעדיות על תוואי הנסיעה. הנפגעים המרכזיים הם - כפי שצפוי היה - תושבי שכונות הקצה של ירושלים: קרית יובל מדרום ופסגת זאב מצפון. כיום זאת ועוד. כדי להגיע לכל יעד מרכזי בעיר הנוסעים חייבם לבצע לפחות שתי נסיעות: האחת באוטובוס והשנייה ברכבת, או שוב באוטובוס. נסיעות יומיומיות פשוטות לאזורי תעסוקה, לבית הספר או למרכז העיר, הפכו לסיוט מתמשך שלוקח לפעמים יותר משעה.

מסתבר שוב כי יכולת הביצוע של משרד התחבורה נמוכה למדי. כך למשל פרויקט העלייה מכל הדלתות, בדיוק כמו ברכבת הקלה בה הנוסעים עולים מכל דלת ומתקפים את כרטיס הנסיעה בתוך הקרון. הפרויקט אמור היה לצאת לפועל כבר לפני שנתיים בקווים המהירים בירושלים, אך בפועל אין שום תאריך יעד לשינוי שאמור לקצר את זמני הנסיעה בעשרות דקות. מאבקי כוחות ותקציב בין אגד לבין משרד התחבורה משתקים את היכולת לבצע רפורמות, ומבזבזים לכל אחד מאיתנו עשרות דקות מדי יום.

גם שערוריית נתיבי התחבורה הציבורית מככבת בדו"ח המבקר, והתמונה העולה עגומה: שכן למעשה, אין נתיבי תחבורה ציבורית. המשטרה לא אוכפת, המחוקק מתעכב בהעברת סמכויות האכיפה לפקחי הרשות המקומית, ובנתיבים המיועדים לאוטובוסים בלבד עומדים זה לצד זה רכבים פרטיים ואוטובוסים בפקקים ארוכים.

ממצאי הדו"ח אמורים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל ובמיוחד את ראשי הרשויות המקומיות בישראל. הכשל המרכזי הוא כשל ברמה הלאומית - כישלון מוחלט של משרד התחבורה לבצע את תפקידו בדרך הטובה ביותר. חוסר המקצועיות של פקידי המשרד רלוונטי לכל אזרח בישראל. תושבי גוש דן משלמים מחיר כבד בעיכובים הבלתי פוסקים בהקמת קו הרכבת הקלה במרכז הארץ. זמני נסיעה ארוכים זו בעיה שחוזרת על עצמה בחיפה, בבאר שבע ולמעשה בכל רחבי ישראל.

תחבורה ציבורית גרועה דוחקת את הנוסעים בה אל הרכב הפרטי, והתוצאה הרת אסון עבור כולנו: פקקים אינסופיים בכניסות לערים ולמרכזי התעסוקה; עלויות אחזקה גבוהות של רכב פרטי הופכות את סעיף התחבורה לשני בגודלו עבור משקי הבית בישראל; וכמובן זיהום אוויר ממנו כולנו סובלים, בטיחות בדרכים ירודה ועוד.

ואולי הנקודה החשובה ביותר בדו"ח המבקר היא זו שלא כתובה שם: אף אחד לא דואג באמת לנוסעים בתחבורה הציבורית. המפעילים דואגים לרווחים שלהם, הפקידים לא מסוגלים ולפוליטיקאים לא אכפת. ולכן אם לא נתאגד, פשוט נכשל.

יוסי סעידוב הוא ממייסדי 15 דקות - ארגון צרכני התחבורה הציבורית בישראל