Alien: Isolation - חובה לחובבי אימה
המשחק בסדרת הנוסע השמיני מתאים לכאלה שריגושים קלאסטרופוביים איטיים עושים להם את זה ושמוכנים להיות הניצוד ולא הצייד לאורך רוב המשחק
ברוכים הבאים לסבסטופול, תחנת חלל על סף פירוק באזור המוזנח של הגלקסיה, ולהמצאתו מחדש של "הנוסע השמיני" כמשחק אימה-הישרדות ב-Alien: Isolation, המשחק החדש של אולפן Creative Assembly וחברת סגה.
מאז צאתו של הסרט מגדיר הז'אנר של רידלי סקוט כבר עברו 35 שנה, אבל מעט מאוד מהמשחקים שהתבססו על המותג שאבו את השראתם מהמקור; רובם העדיפו את האישיות מלאת הטסטוסטרון והקלה יותר לתרגום למשחק מחשב שהעניק לסדרה ג'יימס קמרון עם ההמשך שבע שנים אחר כך, "שובו של הנוסע השמיני" בשמו העברי, או פשוט Aliens.
משחקים את המפלצת
המשחקים המוכרים יותר בסדרה הם אפילו לא משחקי הנוסע השמיני "טהורים", אלא נולדו מהשילוב המפלצתי, שנברא ברחם קומיקס, "הנוסע השמיני נגד הטורף". Aliens vs Predator 2000 של רבליון הבריטית, AvP 2 של מונולית' האמריקאית, אפילו AvP האחרון שיצא ב-2010 וזכה לקיתונות מעט מוגזמים של ביקורת שלילית, היו כולם משחקי פעולה סבירים עד טובים.
הם אפילו הצליחו להיות מפחידים לפעמים, למרות שהיכולת לשחק בהם לא רק את הנחתים האנושיים אלא גם את המפלצות, עם פרקים עלילתיים נפרדים לנוסע השמיני ולטורף, לא תרמו לשמירת המרחק ממושא הפחד והמסתורין הדרוש ליצירת אימה אפקטיבית. מצד שני, היכולת לשחק גם את המפלצות, כל אחת עם שלל כוחותיה המיוחדים, בהחלט תרמה לגיוון המשחקיות.
משחק "הנוסע השמיני" הלפני אחרון שיצא, Aliens: Colonial Marines, היה המאכזב שבכל משחקי המותג מאז שנות השמונים ואולי בכלל. למרות צאתו מאולפן גירבוקס המוערך ("בורדרלנדס") ודווקא בשל כך, Colonial Marines לא התקרב לממש את הבטחתו לספק המשך חלופי איכותי ל"שובו של" במקום סרט "הנוסע השמיני 3" השנוי במחלוקת. גרפיקה בינונית, סיפור סתמי ובינה מלאכותית חלשה של החוצנים השתלבו ליצירה חיוורת שנראה היה שסתמה את הגולל על "הנוסע השמיני" בגיימינג ותעלים אותו מהשטח לפרק זמן משמעותי, כפי שקרה בקולנוע.
והנה מגיע Alien: Isolation ומציל את המצב - לפחות עבור חובבי ההתגנבות, פחות עבור אוהבי האקשן.
הקופסה השחורה שמתחילה את המסע
ב-Isolation אנחנו מגלמים את אמנדה ריפלי, בתה של גיבורת הסרטים אלן ריפלי. מי שמכיר את הסדרה יודע שבין Alien ו-Aliens מפרידים עלילתית כמעט שישים שנה, אותן מבלה אלן ריפלי בהקפאה עמוקה בחלל. המשחק מתרחש חמש-עשרה שנים לאחר היעלמותם של ריפלי ושאר חברי צוות חללית הנוסטרומו, כאשר אמנדה, שהייתה ילדה בעת האירוע, היא עתה מהנדסת בשירות "החברה", תאגיד וויילנד-יוטאני שידו הארוכה נמצאת בכל פינה של יקום "הנוסע".
הסיפור מתחיל כאשר הקופסה השחורה העתידנית של הנוסטרומו מאותרת ומגיעה בדרך לא דרך אל תחנת החלל סבסטופול. הגיבורה ושני מנהלים זוטרים בוויילנד-יוטאני טסים אל התחנה כדי לקבל לידיהם את הקופסה - ונסתפק בכך שנאמר שהעניינים מתחילים להשתבש באופן חמור מייד עם ההגעה.
מעניין להשוות את אמנדה ריפלי לגיבור סאגת אימה-הישרדות חללית אחרת מתחום הגיימינג - אייזק קלארק מ-Dead Space. אמנדה, מגולמת דרך לכידת פנים ותנועה על ידי קייזה בורוז. זו אותה שחקנית שאחראית ליצירת דמותה של נילין ציידת הזכרונות ב-Remember Me מהשנה שעברה, היא דמות אנושית אבל חזקה, בדומה לקלארק, עליה לומדות דמויות אחרות בסביבה להסתמך. היא לא מיוסרת כמו גיבור דד ספייס, הנרדף על ידי רוחות מעברו, אבל עדיין כואבת את טראומת ההיעלמות של אמה. כמו קלראק, היא "מהנדסת חלל" שמשתמשת ביכולות הטכניות שלה כדי לאלתר כלי נשק ולמצוא דרכים להתקדם ולשרוד במקומות שמכניעים אחרים.
אימה והשרדות
ההבדל הגדול בין קלארק לריפלי, וזה שהופך את המשחקים שלהם לשתי חיות (או חייזרים) שונות מאוד, הוא שקלארק, עם התקדמות המשחק המקורי וסדרת דד ספייס בכללה, הופך עם הזמן לחייל לא פחות ממהנדס - וחייל שהיה יכול להשתלב ביחידה של לוחמי קול אוף דיוטי הקשוחים ביותר. ריפלי, מצד שני, נותרת פגיעה לכל אורך הדרך, עם כלי נשק מוגבלים בשימושיותם ואפשרות למות ברגע עם הפעולה הלא נכונה. מהבחינה הזאת המשחק בכיכובה ראוי הרבה יותר לתואר ה"אימה-הישרדות". למעשה, Alien: Isolation הוא כנראה משחק האימה-הישרדות האותנטי ביותר שיצא מהמיינסטרים (לא ממפתחי אינדי, שם הז'אנר נטע שורשים חזקים) בעשר השנים האחרונות.
המשחק ב-Isolation מורכב בעיקרו מהתגנבות, איתור חומרי גלם שיעזרו בהישרדות וקרב, בסדר הזה, למרות שמי שסגנונו אגרסיבי יותר יכול להפוך את הקרב לחלק גדול יותר בחוויה. גם הששים לקרב שביניכם יצטרכו לעשות זאת בחוכמה, מאחר ומלבד ניצולי סבסטופול האנושיים, הפגיעים יחסית, האנדרואידים וחייזרים שמהווים את שאר הכוח העוין במשחק מאוד חסינים לרוב סוגי הנזק. האנדרואידים אמנם איטיים וחלקם פגיעים לרימונים אלקטרומגנטיים מאולתרים, אבל הם עמידים מאוד ובקרב פנים אל פנים לא מותירים לאמנדה הרבה סיכוי. מה שהופך אותם לשטניים יותר הוא סיסמאות השירות שהם ימשיכו לפלוט מכנית תוך כדי חניקת הגיבורה או מעקב אחריה, כמו "את מגיבה בהיסטריה. האם תרצי שאזכיר לך את כללי הבטיחות?".
מכונת הריגה חייזרית
החייזר, לאורך רוב המשחק חייזר אחד בלבד, הוא פחות או יותר מכונת ההריגה המוכרת לנו מהסרטים. רוב הנשקים שאמנדה יכולה לשים עליה את ידיהם לא היו גורמים לו אפילו למצמץ אם היו לו עפעפיים. לכל היותר אפשר לגרום לו לחמוק לתוך מערכת האוורור לזמן קצר. אם החייזר שם על השחקן טלפיים (או זנב) מדובר בסופו המיידי והכואב של המשחק, אז אלא אם אין ברירה, הטקטיקה הנדרשת איתו היא להתגנב על פניו בלי שירגיש, להשתמש בשירותיהן של מנהרות שירות צרות שהוא לא יכול להידחק אליהן ולהתחבא במקומות בטוחים יחסית עד שיסתלק מהסביבה המיידית. קולות תנועתו המאיימים, הצורה בה הוא עובר בין תנועה איטית, עצירה והתנפלות מהירה, והיכולות שלו להופיע לפתע מפתח אוורור קרוב ולמשוך את אמנדה החוצה כמו סרדין מקופסת שימורים כאשר הוא מאתר אותה במחבוא מספקים לו את המימדים המפלצתיים הדרושים למרות שהוא כמעט ולא נע על הקירות והתקרה כמו במשחקי הנוסע השמיני קודמים, ולא יורק חומצה.משחקי החתול ועכבר בין גיבורת המשחק לאויב עיקש, קטלני ובלתי פגיע מזכירים משחק התגנבות מוצלח אחר מהשנה שעברה, Outlast, שם את תפקיד ה-stalker גילם במהלך רוב המשחק פסיכופט גדול במיוחד. מי שאהב את Outlast סביר שימצא הרבה מה לאהוב ב-Alien: Isolation.
נראה מעולה
עוד קו מקשר בין שני המשחקים הוא האווירה המצויינת. מבחינה גרפית, בעוד Outlast נראה מצויין בשביל משחק שפותח באולפן קטן, Isolation נראה מעולה גם בסטנדרטים הגבוהים ביותר של משחק עתיר תקציב. התאורה והטקסטורות, לפחות בגרסת מחשב על High ומעלה, הם מהאיכותיים שנראו. הסביבות הסגורות והסטריליות למדי של תחנת החלל - שמשמעותן שדה ראיה מוגבל ומורכבות גיאומטרית נמוכה - אפשרו למפתחים למקד את עוצמת העיבוד הגרפי ולהגיע לתוצאה כמעט פוטו-ריאליסטית, שמדמה בדרגת קירוב גבוהה ביותר את הסגנון של תפאורות סרט הנוסע השמיני המקורי. פני הדמויות הראשיות, אפקטים כמו עשן, חשמל ואש והחייזר עומדים גם הם בסטנדרטים הגבוהים ביותר, ורק פני דמויות משניות יותר - בעיקר הגופות הרבות שמפוזרות ברחבי התחנה - פוגעים קצת ברושם הסינמטי.
הסאונד, מרכיב קריטי אולי אף יותר ביצירת אווירה, מפגין ביצועים לא פחותים, עם מוזיקה דינאמית שמשתנה בהתאם למצב ובנויה על המוטיבים המותחים שיצר לסרט המלחין ג'יימס הורנר, דיבוב טוב עד מעולה לכל הדמויות, וכפי שכבר הוזכר - קולות התנועה והציד של החייזר.
ללא נופים
השילוב בין המראות, הקולות והפרטים הרבים שמרכיבים את סבסטופול גורמים לתחנת החלל לתת תחושה של מקום אמיתי, על קנה המידה התעשייתי שלה והאסונות המתרגשים עליה ועל ראש הניצולים שעדיין בחיים בתוכה. אם יש לזירת ההתרחשות של המשחק חולשה הוא באחידות המקום - המשחק מתרחש כמעט כולו על התחנה, וזו לא בנויה לספק נופים מגוונים או רבי הוד במיוחד, מלבד הצצות מדי פעם אל החלל וענק הגז מסביבו היא נעה במסלול, וכמה הליכות חלל שמאפשרות להביט על כלא המתכת המאסיבי מבחוץ.לחולשה נוספת של המשחק אפשר להתייחס כנגזרת של העובדה שמדובר בצאצא של סדרה ארוכת ימים, המתרחש בשלב מוקדם של הסאגה, כפרק צד. לא שאיזה משחק או סרט הצליח להוסיף חידוש מרתק למיתולוגיה של הנוסע השמיני - מלבד אולי פרומותיאוס; Isolation אפילו לא מנסה. עלילת המשחק ומצביו, עם כל הדרמה הדחופה שבהם, מתבוססים בעקבות מה שבא לפניהם, ולא מספקים חידושים, מסתורין או הפתעות.
ארבעה וחצי כוכבים מתוך חמישה. זמין למחשב,PS3, PS4, Xbox 360 ו-Xbox One, נסקר על מחשב.
