"החיים שלך בזבל": כך לחצו החוקרים על הנאשם להודות בדריסת הרצות
השופטת רות לורך ביקרה בחריפות את המשטרה על התנהלותה בתיק נגד יניב פיירובוסקין שזוכה מדריסת הרצות. סרטון מחדר החקירות חושף כיצד החוקרים מאיימים עליו ומבטיחים לו להימנע ממעצר. אחד החוקרים: "אם לא תביע חרטה, החיים שלך בזבל. רוצה לראות אותך בבית בראש השנה"
"לא יעשו לך כלום. אל תגרום לנו להעצים את מה שזה. בשנייה אתה גומר את העניין". כך איימו חוקרי המשטרה על יניב פיירובוסקין, הצעיר שזוכה השבוע מדריסת הרצות עם הטרקטורון שלו באוגוסט 2012. סרטון מחדר החקירות מגולל את האיומים וההבטחות שפיזרו החוקרים על הצעיר בן ה-25 כדי שיודה בשביל להימנע ממאסר. צפו בסרטון מחדר החקירות:
ארבעה ימים לאחר הדריסה נתפס פיירובוסקין ובמשך 10 ימי חקירה הכחיש הצעיר את מעורבותו, אך לבסוף הוא נשבר, הודה במעשה ושחזר אותו. בספטמבר 2012 הוגש כתב אישום נגד פיירובוסקין מעבירות של חבלה חמורה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שיבוש מהלכי משפט והפקרה לאחר פגיעה. עם זאת, בתשובתו לכתב האישום כפר פיירובוסקין באישומים וטען כי לא פגע ברצות בלטה רדיס וביטאו נגיסט.
השתשלשות האירועים בחדר החקירות מתחילה בתיאור שסיפק פיירובוסקין למסלול נסיעתו בטרקטורון ביום האירוע. לאחר שמסר גרסה מפורטת, זו שלדברי עורכי דינו הייתה אמיתית, שב הצעיר על אותה גרסה כמה פעמים ברמות שונות של פירוט מול חוקרים שונים.
החקירה נמשכה ובשלב מסוים שהו שישה חוקרים בחדר והטיחו בפיירובוסקין שאלות רבות. עם הזמן שעבר, החקירות הפכו לקשות יותר, מלחיצות יותר ובחלקן בעלות נופך של איומים והבטחות כמו "בשנייה אתה גומר את העניין", "לא יעשו לך כלום" ו"אל תגרום לנו להעצים את מה שזה".
במהלך החקירות אמר לו אחד החוקרים בניסיון להוציא הודאה מהחשוד כי "אני רוצה לראות אותך בראש השנה בבית. ברגע שזה מסתיים אין צורך בך במעצר". חוקר אחר אמר: "אם אתה לא תמסור את הגרסה שלך ותביע חרטה, החיים שלך בזבל. אנחנו רוצים לעזור לך".
בהמשך שאל אותו אחד החוקרים מה האפשרויות לדעתו שעומדות לפניו. "האופציות הן להמשיך בדרך שלי או להמציא גרסה שעשיתי תאונה", אמר פיירובוסקין. "זה משהו שצריך לספק את המשטרה, ממה שאני יודע עד עכשיו על התיק ואוסף את כל המידע שיש ברשותי ומרכיב אותו".
במהלך החקירה ניכר כי החוקר ופיירובוסקין מנהלים מעין משא ומתן ממושך כשהוא מנסה לחלץ מהחוקר הבטחה חד-משמעית שאם יודה בביצוע העבירות, ידאג לכך שישוחרר מהמעצר. התבטאויות החוקר מעודדות את אמונתו של פיירובסוקין כי הודאה בביצוע המעשה תוביל לשחרורו. "אני רוצה להחזיר אותך הביתה", אמר לו החוקר.
"החוקרים השקיעו מאמץ לחלץ הודאה בכל מחיר"
שופטת בית המשפט המחוזי בלוד, רות לורך, נימקה את החלטתה בין היתר בשל מחדלי החקירות ואופן התנהלות החוקרים בתיק שעוררו לדבריה "תמיהות רבות".
"קשה להשתחרר מהתחושה שהחוקרים השקיעו מאמץ רב בחילוץ הודאה מהנאשם כמעט בכל מחיר משום שהם היו משוכנעים שהוא הדורס ולא השקיעו מאמץ באיתור חשודים אחרים", ביקרה השופטת.
בנוסף, כתבה השופטת בהכרעת הדין כי החוקרים חשפו פרטים מוכמנים רבים בפני הנאשם, לא דרשו שרטוט של מסלול לפי גרסתו הראשונה, לא נשמרו ולא הוצגו שרטוטים רבים שנעשו עם הנאשם בתשאולים שונים ואילו השרטוטים ביום ההודאה נעשו בחלקם על ידי החוקר או בהכוונתו. לאחר בחינת הראיות ההסברים והפרשנויות שניתנו מצד ההגנה כתבה השופטת כי קול מצפונה חייב אותה לזכות את הנאשם והוסיפה: "אין בכך קביעה פוזיטיבית שלפיה הנאשם איננו הדורס. די בכך שיש ספק סביר בדבר אשמתו".
במהלך המשפט טענו עורכי הדין ששי גז ועידן שני, שייצגו את פיירובוסקין כי בחקירותיו של מרשם שקדמו להודאתו, ביצעו החוקרים שימוש באמצעי חקירה פסולים כמו: הבטחות שהבטיחו החוקרים, לרבות הבטחות כי לאחר הודאתו ישוחרר ממעצר ובעתיד לא ירצה עונש מאסר, ניסיון להפחית מחומרת העבירה על מנת לגרום לנאשם להודות, איומים כי אם לא יודה הוא עלול להישלח למאסר ארוך והפעלת לחץ נפשי קשה עליו ומניעת מפגשיו עמם.
לטענת ההגנה, אמצעים אלה הביאו את פיירובוסקין למצב שבו הודה בביצוע העבירות על אף היותו חף מפשע. גז ושני הוסיפו כי חקירתו פגעה בזכותו להליך הוגן ועל כן ביקשה מבית המשפט שלא לקבל את תוצרי החקירה כראיות כראיה במשפט ויש לפסול את הודאתו.
במשך שנתיים הן היו בטוחות שהאיש שדרס אותן יקבל את העונש המגיע לו - ואז הגיע הזיכוי. "יש בי אכזבה וכעס, לא ציפיתי לכך", אמרה נגיסט וציינה כי היא וחברתה עשויות להגיש ערעור: "זה מיליון אחוז הוא. הוא הדורס. אני הנפגעת, הוא דרס אותי. לא ציפיתי שהוא יצא חופשי. אם זה לא הוא, אז מי? הוא הודה ושיחזר. יכול להיות שהוא המציא את הסיפור שהמשטרה אמרה לו". נגיסט סיפרה כי רק לפני חודשיים הוצאו בניתוח הפלטינות מרגלה. "אני עדיין לא יכולה לרוץ. הייתי רוצה לחזור לזה, עדיין יש לי תקווה. בעוד קרוב לחודש אתחיל שוב להתאמן".
חברתה הרבה פחות אופטימית. "אנחנו ממשיכות לרוץ, אבל לא כמו פעם. פעם זה היה מקצוע. הייתי אלופת ישראל בבתי הספר ומקום שני בגיל שלי בארץ. יש לי בעיות גב ואני לא משתחררת מהטראומה. היום אני קופאית וקשה לי לעבוד בגלל הגב. נגמר לי החלום. התעסקתי בספורט כל החיים שלי. נגמר".
לפנייה לכתב/ת 
