בתפוצות לא יעברו בשתיקה על מדיניות גזענית
נראה שיהודי התפוצות זוכרים טוב יותר מהישראלים ש"פעם היינו עבדים במצרים" ושעצם הרעיון של דיכוי עם אחר מנוגד באופן בסיסי להוויה היהודית
בשנת 1990 כתב החוקר דיוויד ויטאל על הכיוונים המנוגדים שבהם נעים יהודי התפוצות והיהודים בישראל. לטוב ולרע, הקביעה הזו מתגלת כיותר ויותר מדויקת. עם זאת, עבור חלק גדול מיהודי התפוצות ההתנגשות הזו אינה רצויה. קיים קשר חזק ועמוק בין יהדות התפוצות בין ישראל, ואם קשר זה יישחק, ישנם חששות כבדים שזה יוביל לנזק בלתי ניתן לשיקום לעם היהודי כולו. בשל כך, משקיעה יהדות התפוצות מאמץ ניכר לשימור הקשרים עם ישראל, כולל שליחת ילדיה לישראל כחלק מתוכניות נוער קבוצתיות.
"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:
המעצמה מספר אחת בעולם - במשחקי מחשב / ד"ר אלון לבקוביץ
איום הסייבר - עקב אכילס של מערכות החלל? / ד"ר דגנית פייקובסקי וגיל ברעם
על מה אנו מדברים כשאנו מדברים על ביטחון / טרים ווילומסן ברלינג
מרוץ לזהב ונפט. הפוליטיקה של הקוטב הצפוני / ד"ר רוברט וו. מורי
מרבית ארגוני יהדות התפוצות גם מקדישים משאבים ניכרים כדי לשמר את היחסים עם ישראל באמצעות יצירת ערוצי שיח פתוחים. למרות זאת, נראה שכל הפעילות הזו עלולה להיות לחינם אם ישראל לא תתחיל להקדיש יתר תשומת לב לחששות שמגיעים מהתפוצות בנוגע למדיניות הביטחון הישראלית.
במאמר דעה שהתפרסם לאחרונה בעיתון "ניו יורק טיימס", טען המנהל לשעבר של המכון למדיניות העם היהודי, אנתוני לרמן, שציונות ליברלית היא מטרה אבודה. בציונות ליברלית הוא מתכוון ליהודים שתומכים בישראל, אבל באופן דומה גם תומכים בזכויות אדם אוניברסליות ובכבוד האדם.
האם תקשיב ישראל לביקורת היהודים?
הנקודה החשובה היא שמרבית ארגוני יהדות התפוצות, כמו השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס (איפא"ק) והקונגרס היהודי האמריקני, שיעתקו למעשה את הפוליטיקה הישראלית בכך שפנו ימינה, אך הם לא מייצגים את החששות הגוברים בקרב התפוצות בנוגע למדיניות הביטחון הישראלית. יתרה מזאת, לרמן טוען שבכך שאינם ביקורתיים מספיק (לעתים בגלל חשש מגינוי ציבורי), ציוניים ליברליים בתפוצות מספקים כסות למדיניות שהופכת ליותר ויותר גזענית, אלימה, וקנאית של הממשלה הישראלית. יש משהו נכון באמירות אלה. אך עם זאת, ללא קשר לעד כמה קולניים או ביקורתיים יכולים להיות ציוניים ליברליים או בקריאתם לשינויים פוליטיים בישראל, השאלה הגדולה היא דווקא המידה שבה ישראל תקשיב לקריאות אלו.
מאז שהתהוותה, העדיפה המחשבה הציונית חיים במדינה יהודית על פני חיים יהודיים בכל מקום אחר. עצם הרעיון של חיים ציוניים בתפוצה היה בעיני דוד בן גוריון וגולדה מאיר חסר הגיון. לא כל יהודי התפוצות, עם זאת, רצו להתיישב בפלסטינה או לעבור לישראל. ואכן, במידה רבה נשענת העוצמה של התמיכה היהודית-אמריקנית בישראל על אינטלקטואלים יהודים אמריקנים שהצליחו להגן על האפשרות להיות במקביל יהודי-אמריקני וציוני. בסופו של דבר, גם בישראל הרעיון שעל כל היהודים להגר, כלומר לעלות, לישראל, הפך לחשוב פחות.
שנים של תקשורת חד-כיוונית
עם זאת, הדפוס הכללי בכל בנוגע לתקשורת בין ישראל לבין התפוצות, במיוחד בנוגע למדיניות הביטחון הישראלית, היה בדרך כלל חד-כיווני. זה הגיוני, בהתחשב בעובדה שבעיקר אזרחים ישראלים הם אלה שצריכים לחיות עם המדיניות של הממשלה שלהם. אף על פי כן, ניתן לפקפק בטענה הזו כעת לאור העובדה שנעשה יותר ויותר שימוש במדיניות הביטחון הישראלית כתירוץ לתקיפת יהודים ברחבי העולם.
נראה שהקשר בין להיות יהודי ובין המדיניות של ישראל הגיע לכאלה גבהים שרשת הסופרמרקטים הבריטית "סנסבורי" הסירה באופן זמני את מוצרי האוכל הכשר ממדפי אחת החנויות שלה מהפחד שתותקף על ידי מפגינים אנטי-ישראליים. מהבחינה הזו, נראה שבאופן טבעי מצופה מיהודי התפוצות לעמוד לצד ישראל. זה המסר, כך נראה, לא רק של הארגונים היהודיים המרכזיים ושל הממשלה הישראלית, אלא גם של סופרמרקט מקומי. אם כך הרי נראה שנוצרת שעת כושר לבחון את הלגיטימיות של ביקורת על המדיניות הישראלית בידי יהדות התפוצות.
הפרקטיקה המקובלת היא לפנות ליהודי התפוצות רק לשם תמיכה מול עולם עוין שמביע כעס כאשר יהודים מנסים להגן על עצמם במדינתם. ישראלים גם טוענים שרק אלה שחיים בישראל יכולים להציע קולות ביקורתיים כלפי מדיניות הביטחון הישראלית, ומהתפוצות החיות במדינות שגשוג ושלום מצופה תמיכה ללא סייג וביקורת. נכון, יהודי התפוצות, בהגדרה, אינם חיים בישראל ואינם חווים את מצוקותיה, אבל אין זה אומר שאין להם תובנות חשובות להביע בנוגע למדיניות הביטחון הישראלית.
יתרה מזאת, יהודי התפוצות הם בעלי עניין, וחשוב שישראל תתחיל להקדיש תשומת לב גוברת לאופן שבו מדיניות הביטחון שלה יוצרת מצבים קשים ליהדות התפוצות. אפילו ישראלים מכירים כעת בכך שמדיניות הביטחון של ישראל, כפי שמומשה לדוגמה במבצע "חומת מגן" ומבצע "צוק איתן", משיגה ביטחון לטווח הקצר על חשבון חוסר ביטחון לטווח הארוך. העניין הוא לא רק אם יש או אין שותף מהימן ואמין למשא ומתן בצד הפלסטיני, אלא נוגע גם לעצם פתיחת דיאלוג בין ישראל לבין העמדות של יהדות התפוצות על מנת לקדם חשיבה על פתרון מתקדם לסכסוך, בניגוד למלחמה הולכת ומתמשכת שלא ישראלים ולא פלסטינים נראה שמסוגלים לפתור בעצמם.
בינתיים נראה שיהודי התפוצות זוכרים טוב יותר מהישראלים ש"פעם היינו עבדים במצרים" ושעצם הרעיון של דיכוי עם אחר מנוגד באופן בסיסי להוויה היהודית. אם ישראל תחליט שהיא לא תקשיב לקולות בתפוצה שהם לכשעצמם רציניים, משכילים, בעלי עניין וביקורתיים, היא מסתכנת באיבוד הכסות של להיות מדינה יהודית. אכן, ישראל לוקחת סיכון להפוך למדינה מנודה, כזו שעושה יותר נזק לעם היהודי מאשר תועלת. זו תהיה האירוניה הגדולה, טרגדיה שיש למנוע אותה.
ד"ר אילן צבי בארון הוא מרצה באוניברסיטת דורהאם באנגליה
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים