הקשר בין חרדה ודיכאון למחלות מעי דלקתיות

התובנה האנושית בת אלפי השנים על הקשר ההדוק בין הגוף לנפש מקבלת בעידן המודרני חיזוק מדעי נרחב. תחום הפסיכו-נוירו-אימונולוגיה (המחקר המדעי העוסק בקשר שבין המוח ומערכת העצבים למערכת החיסון) מושך אליו עניין רב בשנים האחרונות, ואכן הצטברו עדויות מדעיות רבות על הקשר בין מצבים נפשיים שונים ובין התפרצותן והחמרתן של מחלות דלקתיות בכלל ומחלות מעי דלקתיות בפרט.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מערכת העיכול שלנו מכילה כמות עצומה של נוירונים, שהיא למעשה גדולה מזו הנמצאת במוח, ונקראת מערכת העצבים האנטרית. מסיבה זו זכה המעי לכינוי "המוח השני". המונח תחושת בטן נגזר בדיוק מעובדה זו שמתארת את היכולת של אותו "מוח שני" לחוש את הסביבה ולהגיב אליה.

במאמר זה אסקור בקצרה אותן תגליות שהן פרי של מחקרים רבים שנעשו בשנים האחרונות הן בחיות מודל והן בבני-אדם והתפרסמו בעיתונים מדעיים נחשבים.

עוד כתבות

לחיות עם קרוהן: איך הבנתי שאני חולה במחלה

ההשפעה של הגוף על הנפש

הקשר בין המוח למעי בחולי סינדרום המעי הרגיז (IBS) ידוע ומוכח מזה שנים רבות. בשנים האחרונות יש התעניינות הולכת וגוברת בקשר זה גם במחלות מעי דלקתיות (IBD).

לעתים קרובות רופאים מתקשים לקבוע אם סימפטומים של חולה הם תוצאה של מעי רגיז, מעי דלקתי או של שניהם. לאור כך יותר ויותר רופאים פונים לבחון את תפקיד המוח ומערכת העצבים גם בהתפתחות של קרוהן וקוליטיס.

עקה (Stress) היא מצב פיזיולוגי נורמלי בעל חשיבות לתפקוד תקין של בעלי-חיים ויכולתם להגיב למצבי סכנה. כל בני האדם חווים עקה שיכולה לנבוע מסיבות פיזיות או פסיכולוגיות בשל אירועים בעולם החיצוני או בעולמם הפנימי.

מצב עקה מופעל על ידי המוח וליתר דיוק במסלול היפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל (HPA axis). ההורמון שמופרש על ידי המוח בעת עקה ומפעיל תגובה זו נקרא קורטיזול. הורמון זה מופרש באופן תקין במצבי איום ומפונה מהמערכת עם חלוף הסכנה.

אולם במצב של עקה מתמשכת תגובה זו יוצאת משליטה ונוצר מצב שהוא פתולוגי במהותו, של עקה מתמשכת. מספר רב של מחקרים בחיות מודל הדגימו עליה בדלקתיות והפעלה של קוליטיס בתגובה להשרייה מלאכותית של עקה מתמשכת.

בבני-אדם התפתחה מאוד קליפת המוח (Cortex) בהשוואה לבעלי חיים אחרים. חלק זה של המוח מאפשר לנו שליטה על היצרים שלנו וריסון של חלק אחר במוח שהוא פרימטיבי יותר הנקרא אמיגדלה (Amigdala).

האמיגדלה אחראית על ויסות רגשי ועל תגובות רגשיות לסכנה כגון פחד ותוקפנות, היא משתתפת בתגובות התנהגותיות אוטונומיות והורמונליות לגירויים רגשיים. כאשר אנחנו נמצאים בסטרס ממושך מופר האיזון העדין בין שני חלקים אלה. תופעה זו גם היא נמצאה כשכיחה יותר בחולי IBD.

במצב הנורמלי הפעילות של מערכות אלה (ונוספות שלא פורטו כאן) וההורמונים שמופרשים תחת שליטתם מרסנים את תאי המערכת החיסונית ומאפשרים בקרה על ייצור גורמים דלקתיים כגון TNFα וחומרים נוספים המכונים ציטוקינים. כאשר מופר האיזון בעקבות עקה מתמשכת משוחרר הרסן מתאי מערכת החיסון וישנה עליה בייצור ובהפרשה של חומרים מעוררי דלקת אלה.

האם המצב הפיזי משפיע על הנפשי או ההפך?

בשנים האחרונות מצטברות עדויות המרמזות שיתכן מאוד שאחד הגורמים המרכזיים ל- IBD הוא שינויים באוכלוסיות החיידקים החיים במערכת העיכול ובמיוחד הפרה של האיזון בין חיידקים מועילים למזיקים. היום אנו יודעים שמתקיימת תקשורת דו-כיוונית בין מערכת העצבים ובין אוכלוסיות של חיידקים במעי.

מצד אחד משפיע המוח על החיידקים. לדוגמא, אחת ההשפעות של עקה מתמשכת היא העלאה של חדירות דופן המעי לחיידקים, מה שמאפשר להם לחדור אל הגוף ולעורר את התגובה החיסונית. מספר מחקרים הראו שחשיפה של עכברים לעקה מתמשכת משנה את הרכב אוכלוסיית החיידקים במעי. מצד שני הוכחה גם קיומה של השפעה הפוכה של הרכב אוכלוסיות החיידקים במעי על התפתחות המוח ועל שינוים במצב הרוח.

חשיפה לטראומה בגיל צעיר מובילה אף היא לפגמים בהתפתחות של המוח ומערכת העצבים וגוררת לעיתים קרובות התפתחות של מערכת עקה בלתי מאוזנת. בחיות מודל בוחנים תופעה זו על די הפרדה של גורים מאמם.

כתוצאה מכך סובלות חיות בניסויים כאלו מבעיות רבות ובכללן נטייה מוגברת לדלקתיות באופן כללי ובמעי בפרט. מחקרים רבים בחיות מעבדה הצליחו לזהות מסלולים מולקולריים שונים שפעולתם התקינה נפגמת בעקבות מניפולציה כזו ודומות לה. תגליות אלה מהוות כיום בסיס מחקרי לפיתוחן של עשרות תרופות וטיפולים שונים ל-IBD אשר חלקם מניבים תוצאות מבטיחות ביותר.

באופן טבעי ביצוע מחקרים מסוג זה בבני אדם הוא עניין יותר מורכב ולכן ישנו קושי רב להגיע למסקנות חותכות במחקרים סיבתיים בבני אדם כמו באלו המבוצעים בחיות מעבדה. אמנם מספר לא מבוטל של מחקרים הראו קשר ברור בין IBD לבין חרדה ודיכאון אבל כיוון שאיש לא מדמיין גרימה מכוונת של נזק נפשי לבני אדם ישנו קושי מחקרי מובנה להפריד בין סיבה ותוצאה.

טיפולים רב תחומיים שיעזרו

למרות האמור כאן יש גוף עדויות נרחב אשר מצביע על קשר סיבתי בין פסיכו-פתולוגיות והתפרצות של IBD. במחקר קנדי שבו השוו 351 חולי IBD לאוכלוסיה בריאה נמצא שכ-27.2% מחולי ה-IBD סבלו מדיכאון חמור במהלך חייהם לעומת כ-12.3% באוכלוסיה בריאה.

יותר מחצי מהחולים במחקר זה חוו התקף דיכאון חמור לפחות כשנתיים לפני ההתפרצות הראשונה של המחלה. מחקר נוסף שבוצע על 552 חולים שמילאו שאלונים כל שלושה חודשים במשך כשנה מצא קשר בעל מובהקות סטטיסטית בין תקופה שבה חוו החולים חרדה להתפרצות של המחלה בתקופה שאחריה.

מחקרים אלה אינם יחידים מסוגם ומחקרים רבים נוספים דיווחו על תוצאות דומות הן בהקשר של דיכאון והן בהקשר של חרדה. בהתאם לכך הודגם במספר מחקרים ששימוש בתרופות אנטי דיכאוניות שיפרו את מצבם של חולים תוך הפחתה במספר התלקחויות, שימוש בסטרואידים ואנדוסקופיות בשנה הראשונה לנטילתם.

מכל הנאמר עד כאן ניתן להבין שכאשר אדם מאובחן כחולה במחלת מעי דלקתית עליו להקדיש תשומת לב רבה לטיפול במצבו הנפשי. כאשר אדם נמצא במצב של התלקחות דלקתית עליו לפעול בשיתוף עם הרופא על מנת להגיע במהירות האפשרית למצב של שקיטה (רמיסיה).

זאת על ידי ביצוע כל הבדיקות הנדרשות ומציאה של טיפול תרופתי מתאים. יחד עם זאת עלינו לזכור שככל שאפיק זה הוא תובעני וקשה הוא אינו מספק לבדו. מעבר לטיפול תרופתי יש להתייחס לאספקטים נוספים כגון תזונה, תוספי תזונה וויטמנים וחשובה לא פחות מכל אלה קבלת סיוע נפשי מתאים.

יש היום מגוון רחב מאוד של טכניקות ושיטות להשגת שיפור משמעותי ומתמשך במצבו הנפשי של אדם ואלה כוללות: גישות פסיכולוגיות מגוונות, אימון אישי, יוגה, מדיטיצה, mindfulness, טאי-צ'י, צ'י קונג ועוד ועוד.

לסמוך על התחושות שלנו

ובנימה יותר אישית, וכחולה קרוהן מזה 15 שנה, אני רוצה לומר שעלינו החולים מוטלת משימה גדולה של הקשבה לעצמנו. אני יודע מניסיוני האישי שלאופן שבו אני חי את חיי השפעה דרמטית על התפרצויות של המחלה.

אדם שסובל מ-IBD צריך לשים לב היטב לבחירות שהוא עושה בחייו. האם העבודה שבחרתי מתאימה לי או שמא היא מלחיצה מדי עבורי? האם שעות העבודה נכונות לי? איך משפיעות עלי מערכות היחסים שלי אם אנשים קרובים אלי?

אילו הרגלים רעים יש לי שאני מסרב להיפרד מהם? האם אני נוטה לכועס הרבה ועל מה? האם אני נלחץ לעיתים קרובות וממה? היתרון שיש לנו הוא שאנחנו לא צריכים לנחש את התשובות לשאלות הללו. יש לנו מצפן פנימי שמדבר אלינו ומספר לנו כל הזמן אם אנחנו בכוון הנכון או לא. כל מה שעלינו לעשות זה לסמוך על תחושת הבטן שלנו.

הכותב הוא ביולוג מולקולרי , וחבר הוועד המנהל בעמותה לתמיכה בחולי קרוהן וקוליטיס כיבית