8:04: שלי דדון במונית. 8:09: "לא נושמת"
בפתיחת שלב ההוכחות במשפט רצח הצעירה מעפולה הסביר ראש צוות החקירה כיצד פוענח הרצח. אביה של דדון הטיח באביו של הנאשם "גידלת רוצח", ויגיש את עדותו בכתב: "נדאג שיישב מאחורי סורג ובריח כל חייו"
בבית המשפט המחוזי בנצרת נפתח הבוקר (יום א') שלב ההוכחות במשפט הרצח של שלי דדון (19) מעפולה בחודש מאי השנה. יעקב דדון, אביה של שלי ז"ל, יגיש את עדותו בכתב ויספר על הפעם האחרונה שבה ראה את בתו בחיים, כאשר הסיע אותה לתחנת האוטובוס בדרכה לראיון העבודה – שאליו מעולם לא הגיעה. ראש צוות החקירה תיאר בעדותו כיצד פוענח הרצח.
עם פתיחת הדיון אמר האב לכתבים: "זה יום מאוד קשה שמחזיר אותי ליום של הרצח. זה לא פשוט להיות פה, התחושות קשות מאוד, אבל אנחנו נהיה כאן בכל דיון ונלווה את המשפט הזה בכל דיון. שהרוצח הזה לא יחשוב שעזבנו אותו בצד. נשב פה ונדאג שיישב מאחורי סורג ובריח לכל חייו. אם אין עונש מוות, לפחות מאסר עולם".
בהסכמה בין התביעה להגנה הוחלט שהאב לא יעיד, עדותו תימסר כאמור בכתב ולא תיערך חקירה נגדית. עד התביעה הראשון איפוא הוא ראש צוות החקירה רפ"ק עו"ד אייל הררי.
לפני תחילת הדיון במשפט קראו בני המשפחה קריאות גנאי לעבר אביו של הנאשם, שטען בעבר כי בנו כלל אינו יכול לנהוג שכן הוא עיוור. "תתבייש שגידלת רוצח", צעקו. מאבטחי בית המשפט הפרידו בין הצדדים. העימותים היו די חריפים ובשלב מסוים המאבטחים הוציאו את אביו של הנאשם מחשש לשלומו. אבי הנאשם סבל מקשיי נשימה ופונה בעקבות כך על ידי מד"א במצב קל לבית החולים האיטלקי בנצרת.
לבני משפחת הקורבן היו גם טענות כלפי עורכי הדין המייצגים את הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית: "הם מקבלים את הכסף מהמדינה ומייעצים לו לשקר". בן הדוד של שלי, אסף שריד, אמר: "צריך לתלות אותו בכיכר העיר. לתת לו מאסר עולם על כל אחת מ-17 הדקירות".
ראש צוות החקירה העיד: כך פוענח הרצח
יום העדויות הראשון במשפט הרצח נפתח בהשמעת הקלטת שבה תועדה דדון משוחחת עם בת דודה ומוסרת לה את המידע שהיווה את קצה החוט הראשון של החוקרים. "אני על מונית, אחת המפחידות, אני לא נושמת", לחשה דדון לבת הדוד. מיד לאחר מכן נשמעים בהקלטה קולות של חנק. עד התביעה הראשון, ראש צוות החקירה רפ"ק אייל הררי, השמיע את ההקלטה בעדותו וחלק מבני המשפחה ששהו באולם פרצו בבכי.
במשך שעה ארוכה גולל ראש צוות החקירה את הדרך שבה התחקו החוקרים אחרי מסלול הנסיעה המדויק של שלי דדון, איתרו את מצלמות האבטחה לאורך המסלול, ובסופו של דבר הגיעו למונית שהנרצחת עצמה הזכירה בקלטת עם בת הדודה.
החוקר סקר בפני השופטים כיצד ניהל את החקירה מרגע גילוי הגופה במגרש החניה באזור התעשייה רמת גבריאל. "מיד לאחר סיום הטיפול של מד"א בגופה, הבנו שמדובר ברצח", אמר הררי. "במרחב שבו נמצאה מוטלת הגופה היה הרבה מאוד דם. הבנתי שזה מקרה חמור יותר מרצח 'רגיל'. גם המיקום הצביע על משהו חריג, מקום מבודד בשולי העיר".
קצין המשטרה תיאר כי הצעירה הייתה לבושה וכי לא נעשה ניסיון להפשיטה. על הגופה לא היו מסמכים מזהים ובשל כך היא הוגדרה "אלמונית". לאחר בירור קצר בדבר נעדרים באזור אותרו הורי הצעירה. הזיהוי, כך סיפר הררי, בוצע על ידי תיאור של תליון שענדה. בהמשך אותו ערב נחקרו בנות הדוד של שלי והחבר שלה כדי לשלול אירוע של אלימות במשפחה.
לאחר מכן נמסרה למשטרה לראשונה הקלטת השיחה המצמררת של דדון במונית. במקביל נמצאו בזירה ציפורן של המנוחה והטלפון הנייד שלה. השוטרים הבחינו בהבהוב האור של המכשיר, שנמצא מגואל בדם. על המכשיר נמצאה טביעת אצבע, אולם החוקרים לא הצליחו לזהות את הטביעה שכן היא הוטבעה בדם.
בבואו לתאר את שחזור המסלול שבו נסעה דדון ציין רפ"ק הררי כי חלק גדול מהעבודה בוצע באמצעות חברה שיכולה לנתח בצורה מדויקת את המיקום של מכשיר טלפון נייד באמצעות GPS המתעד את הכניסות לרשת האינטרנט.
קצין המשטרה תיאר כיצד הצליח לקבוע את לוחות הזמנים: לדבריו, הצעירה עלתה למונית בשעה 8:04 בדיוק, ב-8:07 רשמה במכשיר הטלפון על "פתקית" את המילה "מונית" וכן מספר טלפון סלולרי, ובשעה 8:09 בוצעה השיחה לבת הדוד. בדרך זו הצליח הררי להגיע למצלמות אבטחה בתחנת הדלק "פז", שבה תועדה מונית מסוג סקודה, שעברה בנקודה שתועדה על ידי המצלמות בדיוק בזמן שאותו צפו החוקרים.
בעקבות שחזור לוחות הזמנים, נמצא תיעוד מצולם של המונית בנקודת האיסוף, במרכז מגדל העמק, ובמצלמות אבטחה של תחנת הדלק "פז" במסלול הנסיעה. בדיקה מול חברת האיכון העלתה כי מהשעה 8:17 נותר הטלפון במקומו, בדיוק בנקודה שבה אותר בסופו של דבר בשעות הערב.
החוקר הוסיף כי בהמשך אותרו מצלמות האבטחה באזור בית זרזיר – שם תועדה מונית תואמת בסמוך לשעה 8:30, מה שתואם את זמן הנסיעה ממגדל העמק לבית זרזיר. התמונות ממצלמות אלה היו ברורות יותר, והחוקרים – יחד עם אנשי המעבדה – הצליחו לאתר חלקים ממספר הזכיין של המונית.
התובעת בתיק, עו"ד אילנה ירושלמי, אמרה בתחילת הדיון כי הודאתו של הנאשם הייתה מפורטת וכללה מספר פרטים שרק הרוצח יכול היה לדעת, בהם פרטים שהחוקרים עצמם כלל לא ידעו. ההודאה היא רצפת הבטון שעליה יושבת התביעה, "אבל קיימת שרשרת שלמה של ראיות המובילות מגופתה של הצעירה שנמצאה דקורה ושסועה באכזריות במקום שומם, אל הנאשם. לפי המסקנה הסופית, הנאשם הוא שביצע את הרצח".
החוקר הררי פירט את הפרטים המוכמנים שמסר החשוד: מקום ישיבתה של דדון במונית, המושב הקדמי שבתחתיתו בסופו של דבר התגלה דמה, צבע הטלפון הסלולרי של דדון, העובדה שהשליך את הטלפון מהחלון הימני ברכב ומקום זריקת התיק, למרות שלא ידע לומר בדיוק מה היה בו. "זו לא ההודאה והשחזור הטובים ביותר שראיתי, אבל יחד עם הפרטים המוכמנים שידע, אין ספק", אמר הררי. הנאשם גם ידע להגיד ששמו של המפעל שאליו הייתה דדון אמורה להגיע ("באבקום") היה באנגלית.
עם פתיחת החקירה הנגדית, ניסה הסנגור עו"ד עלאא סלימאן מהסנגוריה הציבורית לברר אם ידוע לחוקר הררי כי מהנאשם נמנעו שעות שינה. בהמשך ניסה הסנגור לקעקע את הטענה שלפיה מרשו ידע את כל הפרטים המוכמנים.
יותר מ-100 עדים במשפט
בבית המשפט יתייצבו במהלך שלב ההוכחות יותר מ-100 עדים שהגישה התביעה. הדיון יישמע בפני הרכב שופטים בראשות אב בית הדין, סגן הנשיא תאופיק כתילי, והשופטים אשר קולה ודני צרפתי.
שלי דדון ז"ל, שהייתה אמורה לחגוג השבוע את יום הולדתה ה-20, יצאה מביתה בעפולה עילית ב-1 במאי בדרכה לראיון עבודה בחברת "באבקום" במגדל העמק. אביה הסיע אותה לתחנת אוטובוס ומשם היא המשיכה בדרכה למגדל העמק. במרכז העיר היא עלתה על מונית, שבה נהג הנאשם, חוסיין יוסף חליפה, בן 34 מהיישוב אעבלין. הנסיבות שבגינן רצח אותה הנאשם לא פורטו בכתב האישום, אולם משרד הביטחון הכיר בצעירה כנפגעת פעולות איבה.
מכתב האישום עולה כי הנאשם הסיע את דדון למגרש חניה בפאתי אזור התעשייה במגדל העמק. הוא דקר אותה מספר רב של פעמים בעוד היא נאבקת בו ומנסה לברוח ממנו. שרידי DNA של הנאשם נמצאו תחת ציפורניה של המנוחה. בנוסף, נמצאו במונית שרידים מדמה. בין הראיות הנוספות שיעלו במהלך המשפט – שיחת טלפון שביצעה הצעירה מהמונית לבת דודתה.
במהלך חקירתו הודה הנאשם ברצח ואף החל לשחזרו, אולם בהמשך חזר בו מההודאה. בדיון בשבוע שעבר, שבו הוקרא כתב האישום, כפר בו חליפה, והכחיש מכול וכול שרצח את הצעירה. סנגוריו טענו כי ההודאה הוצאה ממנו תוך שימוש באמצעים פסולים. בנוסף, טענו כי הממצאים המעבדתיים נמצאים כעת בבדיקה של מומחים מטעמם.
לפנייה לכתב/ת 
