LG: הסודות מאחורי הסמארטפון
אגן מזויף שמוחץ סמארטפונים, עובדי ייצור שלא מחליפים מילה אחד עם השני וטכנולוגיה פורצת דרך מתחום הכימיקלים ועד למסכי LED. כתבנו נסע עד דרום קוריאה כדי לגלות למה במעבדות של LG כמעט תמיד יעדיפו נשים?
בסוף גם טכנולוגיה נמדדת בתקלות הקטנות ובחברת LG הקוריאנית יודעים זאת היטב. זו הסיבה שבין שלל המכונות המשוכללות שתוכלו למצוא במפעל של החברה בפיונגיוטק הדרומית לסיאול, נמצא גם מכשיר בדיקה גשמי במיוחד: אגן מזויף הלבוש בג'ינס ליוויס 501, בלי חיקויים וכולל תגית, שמועך פעם אחרי פעם זוג טלפונים ניידים.
המטרה פשוטה - לברר כמה כוח צריך בדיוק כדי להרוס את המכשירים. חשבתם שזה הכל? במסגרת מכשירי הבדיקה שמדמים מצבים מרגיזים במיוחד תוכלו למצוא מכשיר המייצר חשמל סטטי ופורק אותו על הטלפון ומכונה המכניסה ומוציאה את תקע האוזניות ומעקמת אותו עד שייהרס.
על השמפו של LG שמעתם?
אבל לפני שנמשיך לספר על החלקים הפחות מרגיזים או משעשעים במעבדות LG כדאי לשבור כמה מיתוסים ולהתבונן אחורה בזמן. את LG אנחנו מכירים בישראל בעיקר כחברת אלקטרוניקה. בין מקררים, שואבי אבק טלוויזיות ומסכי מחשב, נראה שהחברה הקוריאנית מופיעה בכל פינה בחיים האלקטרוניים. מה שלא ידעתם שזו רק נישה אצל הקונגלומרט הענקי. החברה מורכבת למעשה מלא פחות מ-60 חברות שונות, שרק 16 מתוכן עוסקות באלקטרוניקה. 16 נוספות עוסקות בשירותי תקשורת ו-28 האחרות עוסקות - שימו לב - בכימיקלים. מתוך הרשימה הזו רק חמש הן חברות בינלאומיות כשכולן עצמאיות ושייכות לאותה חברת אם בשם LG Corp שלה רווחים של 134 מיליארד דולר. אתם ודאי תוהים, מה קשורה LG לכימיקלים? התשובה כמו תמיד, נמצאת בעבר.
בשנת 1947, בזמן שהעולם התאושש ממלחמת העולם השנייה הרבה לפני שבכלל הומצא הרעיון של טכנולוגיה לצרכן הביתי, נוסדה חברה בשם Luk Hui (לאק הי, שנשמע כמו Lucky) שהתמחתה בייצור תמרוקים עבור נשים. בשנת 1958 פתח מייסד החברה קוּ אין הוֹי (Koo In-Hwoi) חברה נוספת תחת השם Lucky Goldstar שמטרתה לעסוק במה שהיה תחום חדש לגמרי - אלקטרוניקה ביתית.
בעשור שלאחר מכן LG ייצרה את מכשיר הרדיו, המקרר, הטלוויזיה, מקרר ומכונת הביסה הראשונים בקוריאה. בשנת 1982 הפכה לחברה בינלאומית עם פתיחת המשרדים הראשונים שלה בארה"ב ובשנת 1995 שינתה את שמה ל-LG Electronics ובמקום להיות לאקי גולדסטאר, החלה להופיע תחת ראשי התיבות Life’s Good. בשנת 1999 החלה החברה לפתח מסכי LCD ובשנת 2011 יצאה טלוויזיית התלת ממד הפאסיבית הראשונה של החברה תחת המותג Cinema 3D.
הדור החמישי כבר בדרך
דרום קוריאה ידועה כמאמצת מוקדמת של טכנולוגיות מתקדמות. עם רשתות הדור הרביעי ו-LTE-A, תושבי המדינה נהנים מחיבור האינטרנט המהיר בעולם.
הדור החמישי יתחיל בקוריאה לקראת משחקי החורף בשנת 2018 ויצא אל העולם שנתיים לאחר מכן. בתחום שידורי הטלוויזיה, עם טכנולוגיית DMB מקבלים התושבים את היכולת לצפות בטלוויזיה בכל מקום ובכל מכשיר – מזערי ככל שיהיה. בשוק קטן ניתן להכיל חדשנות בקלות, שכן שיעור האימוץ הוא מהיר למדי. בישראל רוצים את החדש ביותר כל הזמן ומוכנים לשלם על זה, בקוריאה המצב דומה רק שהם באמת מקבלים את הטכנולוגיות קודם.
אך מי מניע את מי? האם זה הצרכן שכל הזמן רוצה עוד קידמה שמניע את היצרניות לפתח טכנולוגיות חדשות, או שמא אלו החברות המחפשות כסף, ומציעות שדרוגים בלתי פוסקים? ככל הנראה קצת משניהם. הקלישאה הרי אומרת כי בעולם העסקים אתה גדל או מתכווץ, אבל אף פעם לא נשאר באותו מקום. כך החברות ממשיכות לייצר מכשירים יותר מתקדמים, משוכללים ויקרים ומשקיעות מיליונים בלשכנע את הצרכנים שהם צריכים לשמור על הקצב עם השדרוגים האלה כדי להיות הטובים והמהירים ביותר.
יציבות רווחית
בתחילת עידן הסמארטפונים, LG וסמסונג מנעו את כניסת המכשירים לתוך קוריאה, אך למרות כל מאמציהן, המכשירים המתקדמים הגיעו למדינה ושתיהן נתפסו לא מוכנות. דווקא הכניסה הזו בכוח, הניעה את שתי החברות לפתח מכשירים מתקדמים ומשוכללים יותר. LG שעלתה על רכבת הסמארטפונים מאוחר למדי, חוותה שנים קשות, במיוחד בעשור הנוכחי, עם צמיחה כלכלית נמוכה למדי, אך החברות האחרות שתחתיה, במיוחד חברות הכימיקלים הניבו הכנסה יציבה ורציפה כך שהיה מקור מימון להמשך פיתוח המכשירים.
קן הונג, מנהל יחסי הציבור העולמי של LG, מספר על עוד דרך שבה החברה שומרת על רווחיות והיא שיווק של מוצרי יוקרה באחוזי רווח גבוהים כדי לכסות על ההפסדים ממוצרים זולים יותר כמו מסכי LED פשוטים.
תצוגה אורגנית
במפעל החברה בפאג'ו הנמצאת צפונית לסיאול אנו נכנסים לשטח תצפית על מפעל מסכי ה-LED של החברה, שם לעשרה עובדים בלבד ניתנה האחריות להפעיל את המכונות המתוחכמות. המסכים עצמם, או ליתר דיוק התצוגה, שכן החברה מייצרת רק את הפאנלים עצמם, מיוצרים כחתיכה אחת גדולה של יותר משני מטר מרובע, שאותה חותכים לאחר מכן לגודל הסופי.
אל שטח המפעל המואר בתאורה צהובה חלשה, נכנסים העובדים המעטים עטוים בחליפות מיוחדות המכסות אותם מכף רגל ועד ראש, כך שאף שערה או פיסת עור מת לא תתעופף לה ותהרוס את פלטת המסך היקר.
כרגע חברת LG היא היחידה בעולם המייצרת מסכי OLED, אך היא מוכרת אותו גם למתחרות שלה. מסכי OLED, לעומת LED רגילים, נבדלים בעובי וכמות החומרים הדרושים כדי ליצור מסך אחד, ובכך שאינם דורשים מקור אור אחורי, ומסוגלים להאיר כל פיקסל בנפרד. היכולת הזו היא נקודת המפתח לצבעים מציאותיים ואל הגביע הקדוש של המסכים השטוחים – צבע שחור אמיתי. היות וכל פיקסל נדלק ונכבה באופן עצמאי, אין זליגת אור מפיקסלים סמוכים, כך שאין הצגה של צבע שחור שלעיתים מוצג כאפור כהה ואפילו כחול. ב-OLED יש פיקסל כבוי ושחור לחלוטין.
איזה מכשיר חדש מסתתר?
במפעל הסלולרי של החברה בפיונגיוטק שוכנות מחלקת המחקר ופיתוח ומעבדת בדיקות המוצרים. אחד המכשירים שאנחנו רואים בשטח הבדיקה, נראה כמו ה-G Flex הקעור רק קטן יותר. ייתכן ומדובר בגרסת מיני לג'י פלקס ו-LG בינתיים לא מכחישה. את המוצר הסופי נראה, אם בכלל יגיע לשוק, עוד זמן מה.
פוקסקון זה לא כאן
כשאנחנו חושבים על מפעל טכנולוגיה, מיד עולות לראש תמונות של רשתות נגד התאבדות הפזורות במפעל פוקסקון שבסין, שם מיוצרים מכשירים רבים של חברת אפל. אנחנו פונים אל אחד משטחי המפעל שבהם נמצא פס ייצור מכשירי ה-G3. אל האזור הזה ניתן להכנס רק עם בגדים אנטי סטטיים מיוחדים, כיסויים לנעליים ולאחר מעבר במנהרת רוח מיוחדת המעיפה את שאריות האבק.
על הרצפה באזורים מסומנים, ממתינות מאות קופסאות אחסון למקבץ המכשירים של היום. תחת תאורה לבנה בוהקת, עשרות פועלים עמלים כדי להרכיב את המכשירים הסלולריים של החברה. בראש כל פס ישנו צג המציג את היעד של היום, היעד למשמרת, והכמות שעד כה יוצרה. מתחילת המשמרת נבנו כבר 800 טלפונים ויש עוד כמה אלפי מכשירים לייצר עד סוף היום. על הפס, עשרות רובוטים קטנים פועלים בשיתוף עם בני האדם, יש שיאמרו רובוטים בעצמם, בשתי משמרות של 8 שעות כל אחת, 365 ימים בשנה, כדי לספק את הצורך הבלתי נגמר של העולם המערבי לסמארטפונים משוכללים.
ברוב הפסים תמצאו נשים בלבד. הסיבה לכך על פי החברה, היא שמדובר בחלקים קטנים ועדינים, ולנשים יש ידיים עדינות וקטנות כך שהן מצליחות להתמודד עם החלקים בהצלחה. אם זה נשמע לכם קצת סטריאוטיפי, הם ניסו, כך על פי הסיפור לפחות, להפעיל את אחד הפסים עם גברים בלבד והתוצאה הייתה ירידה ב-20% בכמות המוצרים התקינים.
מרבית העובדות עומדות ליד העמדות, כשליד חלקן יש כסאות בר. המנהל המקומי מספר שהן מעדיפות לעמוד כדי שיהיה נוח לגשת אל כל החלקים. על הפס שמולנו ובכל שאר המפעל – דממה. אני שואל מדוע אף אחת לא מדברת עם השנייה, אין ממש תשובה. או שאוסרים עליהן או שהן כולן מרוכזות מאוד בביצוע הפעולות.
בעבר, המכשירים המוכנים היו נאספים על עגלות ומועברים לאזור האריזה, כעת ישנו רובוט קטן הנוסע על רצפת המפעל, האוסף את העגלות מלאות המכשירים לשטח האריזה, שם צבא אחר של עובדים אורזים את המכשירים החדשים ומכינים אותם למשלוח.
החיים על פס הייצור לא מושלמים, אבל הם נחשבים לטובים בסטנדרטים של התעשייה. אירועי חברה עם המשפחה, מסיבת הכרויות, ואפילו מגורים מסובסדים מאוד. אני שואל כמה מרוויח עובד פס ייצור, המארח שלנו מתחמק ואומר שעובדי פס הייצור שלהם מקבלים את השכר הגבוה ביותר בענף ומזכיר לנו פעם נוספת שממש לאחרונה הם ערכו אירוע ספיד דייטינג לעובדים במפעל, וממנו יצאו שמונה זוגות חדשים. העובדים, לפחות למראית עין, נראים מרוצים למדי מעבודתם.
הכותב היה אורח החברה בקוריאה
