הקיפאון המדיני מסוכן לנחל עוז
הממשלה לא השכילה למנף את המלחמה ואת המצב המשתנה במזרח התיכון בכדי לקדם הסכם מדיני שיבטיח שקט לתושבי מערב הנגב ולמדינה כולה
על הדשא המרכזי של קיבוץ נחל עוז התאספו במוצאי שמחת תורה מאות מחברי הקיבוץ ומתושביו לאורך השנים בכדי לציין את חג המשק ה-61. ותיקי הקיבוץ עלו על הבמה לברך ולשיר ולהקת תיסלם ניגנה במלוא המרץ בפני הקהל. התרוממות רוח הורגשה באוויר ולרגע קט נשכחו האבל הכבד וייסורי הקיץ האחרון שפקדו את תושבי הקיבוץ.
לא רחוק משם, בחדר ההנצחה של הקיבוץ, ניצבת תמונתו של דניאל טרגרמן הקטן שנהרג מפצצת מרגמה שירה חמאס מעזה בימיו האחרונים של מבצע צוק איתן. מצדו הימני של אותו הקיר תלויה תמונתו של רועי רוטברג, ההרוג השני של הקיבוץ שנרצח בשנת 1956 על ידי חוליה שארבה לו בשדות הקיבוץ. בין שתי התמונות ניבטים פניהם של חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם עם השנים, מי בקרב ומי בנסיבות מצערות אחרות.
עוד בערוץ הדעות של ynet
להחזיר עטרה לזכויות האדם / שרון אברהם-ויס
קיצור תולדות האשפוז הפסיכיאטרי / יעקב אופיר
פניהם של חברי הקיבוץ הם פניו של דור מסור ועקשן. בפטריוטיות גדולה, בצנעה ובעמל רב הקימו בני הדור של רועי רוטברג והדורות שבאו אחריו את יישובי מערב הנגב. גם כשפקדו אותם קשיים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים גדולים, הם המשיכו להיאחז בפיסת הארץ היפה והקשה הזו. עם תום הקרבות של הקיץ האחרון ממשיכים חברי הקיבוץ להילחם בימים אלה על שלמות הקהילה וחוסנה, כאשר גל נוסף של עזיבת משפחות מאיים על הקיבוץ.
מדינת ישראל נמצאת בצומת של החלטה אידיאולוגית אדירה בין מערב הנגב לבין הגדה המערבית. לא מדובר רק במאבק בין שתי תפישות מדיניות, אלא בין שתי תפישות עולם של הציונות המעשית: הציונות הוותיקה של תנועת העבודה כפי שבאה לידי ביטוי ביישובי הנגב המערבי ומולה הציונות המשיחית של מתנחלי יהודה ושומרון. עולה חשש שממשלת ישראל מעדיפה שוב להקריב את נאמנותם ומסירותם של תושבי הנגב המערבי על מזבח ההתיישבות בגדה המערבית. כלומר, בכדי לא לשלם בפינוי המתנחלים האוחזים בקרניה של הממשלה ולהגיע להסכם, מעדיפים קברניטי המדינה להשאיר את המצב המדיני ללא פתרון ובכך להתחיל את הספירה לאחור לקראת סבב הלחימה הבא בדרום.
הסטטוס קוו והקיפאון המאפיינים את ההתנהלות של ממשלת ישראל בשנים האחרונות אינם משרתים אותה ברמה האסטרטגית. חוסר העשייה בזירה המדינית מדרדר את מעמדה של ישראל בעולם, מוביל לבידודה המדיני, עלול לגרום למשבר כלכלי ולמתחים פנימיים בין המיעוט הערבי לרוב היהודי במדינה, כפי שקרה במספר אירועים בחודשי הקיץ האחרונים.
הדרך היחידה לצאת ממעגל האלימות המתמשך היא להרחיב את מעגל השותפים להסכם מדיני כך שיכלול עוד מדינות מהליגה הערבית, כפי שמציעה יוזמת השלום הערבית משנת 2002. בדרך זו יהיה ניתן לפתור סוגיות הגדולות מיכולותיהם של שני הצדדים לפתור לבדם במשא ומתן: המקומות הקדושים, הפליטים הפלסטינים, שליטה בארגוני טרור כחמאס וחיזבאללה ואף רכושם של הפליטים היהודים ממדינות ערב.
אלא שגם מהיוזמה המהפכנית הזו מעדיפה הממשלה הנוכחית להתעלם. מדברים על הסדר אזורי אך לא פועלים כדי לקדמו. ערב יום השנה להירצחו של יצחק רבין נותר לנו, האזרחים, רק להתגעגע למנהיגות שאינה חוששת ליזום, גם במחיר של ביקורת פוליטית, ולמנהיגים שרואים עצמם כשליחי ציבור ולא כמי שנמשחו בשמן למלוכה.
אריאל דלומי, מנכ"ל משותף של מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח וממייסדי "הרשת האזורית"
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
