סיפור זו התרופה הכי טובה
"יואב ומלחמתו בחיידק גרונימוּס", ספרו החדש של גידי נבו, מציע עוד דרך לנצח את כאב הגרון - לצאת למלחמה בחיידקים בכל הכוח. הנוסח הדידקטי אמנם מעיב מעט על העלילה, אך האיורים המרהיבים של גיא מורד מצליחים לגרום לתרופה להחליק בגרון
הסיפור נפתח בגילוי של אבא של יואב כי לבנו יש חיידק, אותו הוא מכנה "החיידק גרונימוס רשעימוס מטומטמימוס". האב מציע שלל דרכים יצירתיות להשמיד את החיידק (ירי קליפות קלמנטינות, דגדוג עם מוות, להרביץ עם פטיש), ובדרך משעשעת מוביל את יואב לשתות תרופה (שזה הדבר שהחיידק הכי שונא בעולם, "יותר משדים, יותר ממכשפה").
האב מלווה את בנו במהלך תהליך הריפוי הבלתי נעים, ובחלקו השני של הסיפור, כשהחיידק נעלם ויואב ואביו צועדים לגן, הוא מספר לו על חיידקים גרועים הרבה יותר (אחיו הגדולים של החיידק שממנו נפטרו לא ממן) באותה התלהבות והתרגשות של דמיון והמצאה, ובכך מעניק ביטחון וחוזק לבנו להתמודד עם מצבים לא נעימים כאלו בעתיד, אם יקרו.
הבחירה של נבו לא לחתום את הסיפור בניצחון על החיידק, אלא להוסיף ולהציג את מערכת היחסים בין יואב ואביו, שממשיך לעודד ולחזק את בנו, מדגישה את הרצון של המחבר לאפיין מערכת יחסים בינדורית הדוקה כבסיס חשוב לביטחונם של ילדים.
ספרו של נבו הוא ספר דידקטי - מטרתו היא לסייע לילדים להתמודד עם מחלה, ולהציג את המלחמה בחיידקים (על ידי תרופה לרוב) בדרך הומוריסטית, משעשעת והרפתקנית. לכך נרתם המאייר גיא מורד - יוצר קומיקס, מאייר וקריקטוריסט - שלצד עיצוב ריאליסטי של דמויות האב ובנו, נשען על יסודות של קומיקס של גיבורי-על המוכרים ואהובים על ילדים, כדי להעצים את הלחימה בחיידק. צביעת האיורים, הקומפוזיציות, חלוקת הסצנות, עיצוב החיידק (ואחיו המאיימים פי כמה) - הכול נעשה בשפה וויזואלית קומיקסאית וקולנועית, המשתלטת על המרחב הריאליסטי ומדגישה את החוויה המסעירה שבאותה לחימה כנגד הרשע, הלוא הוא החיידק.
עבודת האיור המוצלחת של מורד היא המאפיין החזק ביותר בסיפור, והיא מרימה מעלה את הסיפור העלילתי והופכת אותו למלהיב. במידה מסוימת זוהי דוגמה ליחסים משלימים בין טקסט ואיור, כיוון שנבו כתב טקסט שמטרתו חינוכית והאיורים הם אלו שמעצימים את הדרמה.
שותפים למלחמה בחיידקים
נבו משתמש בהרבה פעלים בתיאור של המספר את השיח בין האב ובנו ואת ההתרחשויות השונות. בחירה זו מתכתבת עם הדינאמיות והדרמה של הסיפור הוויזואלי, אך יש בה עודפות מיותרת. כיוון שאין כאן יומרה לספר סיפור עלילתי דרמטי אלא לתאר סיטואציה לא נעימה מחיי הילדים והאופן שבו צריך וניתן להתגבר עליה, המספר מאמץ את נקודת המבט והתודעה של האב, ומחזק גם את הפעולות הלכה למעשה שלו.
הסיפור נכתב בגוף שלישי ונשען בעיקר על דיאלוגים, אך הנימה וההתכוונות נתונות למהלכים הבוגרים ולמטרה של האב לסייע לבנו. זהו מאפיין רווח בספרות דידקטית לילדים, אך אף על פי שספרים בעלי כוונות דידקטיות עשויים להציג סיפור עלילתי מוצלח, מתוחכם וייחודי אם הם כתובים היטב ומציעים מגוון נקודות מבט - למשל, התייחסות רגשית להתרחשות ומבע ילדי משכנע - את אלו לא נמצא בספר "יואב ומלחמתו בחיידק גרונימוס", למרות ההשתדלות לייצר דרמת "אקשן" סוחפת סביב הנושא.
הנוכחות הדומיננטית של האב בסיפור (הדמויות הנשיות היחידות הן האם, שכמעט ואינה מופיעה, והרופאה,
שרק מוזכרת כמי שנתנה את התרופה) מתכתבת עם "רוח התקופה", בהצגת אבות כפותרי הבעיות בחייהם של ילדיהם וכאלו שנדרשים לפעול בתוך המרחב המשפחתי והאישי.
יואב ואביו יוצאים למלחמה של ממש בחיידק, ויש ערך בבחירה לא לטשטש אלמנטים אלימים במסגרת פעולה זו. שפת לחימה היא השולטת במבע של הסיפור, ומורד, כאמור, מעצים אותה בעיצוב הסצנות הדרמטיות והצבת הפרשנות הוויזואלית של הסיפור הבדיוני של הלחימה (כמו של גיבור-על באויבו) בתוך הסביבה המוכרת. השותפות בין האב ובנו והאופן שבו יואב מצליח להתמודד עם המצב בזכות הבנה של אביו כיצד לגרום לסיטואציה קשה להיקלט כחווייתית (וכך היא הופכת לקלה יותר), מזכירה - להבדיל אלפי הבדלות - את "החיים יפים" של בניני, שבו האב ממציא סיפור חווייתי כדי להגן על בנו מאימת זוועות הנאצים במהלך השואה. אלו דוגמאות שונות מבחינות תוכניות ורגשיות רבות, כמובן, אך בבסיסן עומדת ההגנה של המבוגר על הילד, ויכולתם של הדמיון והבדיה לסייע לילדים לעבור תקופה קשה.
"יואב ומלחמתו בחיידק גרונימוּס", מאת גידי נבו. איורים: גיא מורד. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 23 עמ'.
