דרך בין עירונית / "הכל מקצועי"
התלות בגילי ורמוט והשיפור של טל בן חיים. מסירות הסרק של הפועל והמהירות של מכבי. ארבע נקודות לקראת הדרבי התל אביבי הערב
לתווית הזו קוראים "התלות בגילי ורמוט". כל אוהד, כל פרשן, כל מי שקצת מבין כדורגל, רואה את התלות הזו, שלא נעלמת אלא רק הולכת ומתעצמת. על פניו אין חדש - עוד לפני שהפועל פתחה את העונה היה ברור שהיא עשויה לקום או עלולה ליפול על הכוכב שלה - אבל בניגוד לקלישאות אחרות, במקרה של ורמוט המצב רק הולך ומחמיר.
הפועל הבקיעה רק שישה שערים העונה. שער אחד ורמוט כבש בעצמו, שלושה נוספים הוא בישל. השניים הנוספים היו שערים עצמיים, אבל נחשו מי השחקן שהכניס את הכדור שהוביל לשער העצמי? ורמוט כמובן. בקיצור, ורמוט אחראי לכל השערים של הפועל העונה. ובמילים אחרות, אולי מתאימות יותר: הפועל לא יכולה להבקיע גול ללא ורמוט.
היא לא יכולה. זו עובדה. אין לה שחקן אחר שמצליח לתת את המסירה החכמה שתסדר מצב לגול. בששת המשחקים הראשונים של העונה שחקני הפועל ייצרו 16 מסירות "איכות", כאלה שהשאירו שחקן במצב הבקעה טוב. ורמוט מסר 10 מתוך אותן 16, כלומר בערך כפול מכל שאר השחקנים יחד. ישראל זגורי, שאמור להביא את היצירתיות במקביל לוורמוט, סיפק שתי מסירות כאלה בלבד. שי אבוטבול, שצריך להכניס כדורים מאחור, רשם רק מסירת מפתח אחת עד היום. הטבלה (המצורפת) לא משקרת, והיא מראה שבלי ורמוט להפועל אין יותר מדי מה להציע.
השיפור המתמיד של בן חיים
בעוד בהפועל יש רק מוסר אחד נורמלי, מכבי מחזיקה בכמה שחקנים כאלה בסגל. אחד מהם הוא הפתעה בכל הקשור לאיכות המסירה שלו - טל בן חיים. לפני הדרבי בעונה שעברה הראנו איך בן חיים משתפר במכבי. איך הפך משחקן עם תרגיל אחד למגוון יותר. והנה, עוד שנה חלפה, ובן חיים שיפר אספקט נוסף במשחק שלו.
כולנו ראינו את הבישולים של בן חיים במשחקי הנבחרת האחרונים. בניגוד לשחקנים ישראלים אחרים בתפקיד שלו, אותם קשרים-חלוצים מוכשרים עם טכניקה מצוינת שלוקים בקבלת החלטות, בן חיים נמצא בגרף עלייה בפרמטר הזה. לפני שנתיים, בהפועל, טב"ח דייק ב-73 אחוז מהמסירות שלו. בעונה שעברה המספר עלה ל-77 והעונה, בינתיים, 86 אחוז מהמסירות של בן חיים מגיעות לשחקן בצהוב.
מדובר במספר יפה מאוד לשחקן התקפה מהסוג שלו, כזה שמחפש כל הזמן את השער. בדרך כלל שחקנים שנמצאים בעמדות קדמיות יותר מנסים מסירות קשות יותר. לשם השוואה, זהבי ודור מיכה, שמשחקים בערך באותו קו התקפה, מוסרים כל אחד ב-80 אחוז דיוק, פחות מבן חיים. זגורי, שכבר דיברנו עליו ונמצא בעמדה דומה לזו של בן חיים רק בצד השני של המגרש, מדייק ב-76 אחוז בלבד. בן חיים לא סתם הפך להיות דומיננטי יותר העונה, במכבי ובנבחרת. הוא כזה כי הרמה שלו עלתה.
מסירות חסרות תכלית
הפועל החלה את המחזור הזה במקום הרביעי בטבלה. זה יפה, ואין ספק שאיל ברקוביץ' חותם על המיקום הזה גם בתום העונה. אז אם התוצאות של האדומים סבירות בינתיים למה יש תחושה שמדובר בקבוצה רעה מאוד, כזו שאמורה להתבטל בקלות בדרבי? התשובה טמונה לא מעט בדרך שבה הפועל משחקת.
העניין בלט מאוד במשחק מול בית"ר ירושלים לפני שבוע. עוד מסירה ועוד מסירה, אבל שום דבר לא מתרחש. אין תנועה, אין אף שחקן שאפשר למסור לו ונמצא בעמדה טובה יותר מאשר השחקן שכרגע עם הכדור. בקיצור, אין תכל'ס. ואז הולכים אחורה. מוסרים לאיקנדה, מוסרים לפאלח, מוסרים לעמוס, עד שאחד מהם אולי יאבד כדור. והקהל מתוסכל, ממש מתוסכל.
עד עכשיו העונה, הפועל מוסרת בממוצע 540 מסירות קצרות למשחק, שנייה בליגה רק ליריבה שאותה תפגוש הערב. זה המון לקבוצה שלא אמורה להתמודד על אליפות. בגרמניה, באיירן מינכן היא היחידה שמייצרת כמות כזו של מסירות למשחק. בספרד רק ברצלונה, אפילו לא ריאל מדריד. באנגליה, ארסנל ומנצ'סטר סיטי הן היחידות שמגיעות למספרים האלה.
בעונה שעברה הסיפור של הפועל היה דומה בגלל שיטת המשחק, אבל אז היה את עומר דמארי שיציל את המצב. עכשיו דמארי רחוק ואין מי שיחליף אותו. וכך נוצר מצב שיחס המסירות מול בעיטות של הפועל הוא המעצבן בליגה. הפועל בועטת לכיוון השער אחת ל-46 מסירות בלבד, יותר מכל קבוצה אחרת. כדי להגיע למסגרת נדרשות לה לא פחות מ-110 מסירות. לזה קוראים כדורגל מתסכל, ולכן הפועל לא מקבלת כרגע יחס של קבוצת פלייאוף עליון.
מי שולטת במד המהירות?
בצד השני של העיר, זה של מכבי, אי אפשר לדבר על תסכול, אפילו לא קרוב לכך, אבל אם יש עניין אחד שמטריד את הצהובים זה כמות שערי החובה של הקבוצה העונה. לראשונה בעידן קרויף מכבי עומדת על יותר משער חובה אחד בממוצע למשחק. חואן פבלו קולינאס הוכנע בינתיים שבע פעמים, בזמן שבשלב הזה של העונה שעברה הוא אפילו לא הוציא כדור אחד מהרשת.
מכבי לא הצליחה לשמור על רשת נקייה בארבעת המשחקים האחרונים, ויש לכך שתי סיבות - אישית וקבוצתית. הסיבה האישית היא קרלוס גרסיה. בשני המשחקים שהספרדי לא שיחק,
בגלל פציעה, מכבי הוכנעה שלוש פעמים. בעצם, מכבי ספגה רק במשחק אחד עם גרסיה על המגרש, בווסרמיל.
אבל גרסיה אינו התשובה היחידה, יש כאן גם עניין קבוצתי. העיקרון המרכזי של פאקו הוא מהירות. המאמן הספרדי רוצה כמה שיותר התקפות וכמה שיותר מהירות. משחק כזה מייצר יותר הזדמנויות, לשני הצדדים. אצל פאקו מכבי בועטת יותר לשער מאשר בתקופת סוזה. אם רוצים לדייק היא בועטת שלוש פעמים יותר למשחק, שזו עלייה של כמעט 20 אחוז מהעונה שעברה. בעקבות המשחק המהיר וריבוי ההתקפות, המספרים עולים גם בצד השני. יריבות מכבי בועטות העונה כשתי בעיטות יותר למשחק מאשר אצל סוזה, עלייה של יותר מ-20 אחוז.
פאקו עובד לפי עיקרון שמנחה הרבה מאמנים של קבוצות גדולות - ככל שיהיו יותר התקפות במשחק, אפילו לשני הצדדים, לקבוצה הטובה יותר יש סיכוי גדול יותר לנצל את יתרון האיכות שלה.
העיקרון הזה ממומש הרבה דווקא בכדורסל. קבוצה נחותה מנסה לשחק התקפות ארוכות ומושכת את כל שעון הקליעות כדי לצמצם את הפער בינה לבין הקבוצה הטובה יותר. פערי האיכות ברורים גם הערב, וזה מה שהפועל תנסה לעשות - לשחק לאט, על השעון. זו דרך המשחק שלה. לכן התוצאה תושפע מהמהירות. מכבי תנסה לעשות הכל מהר, הפועל תשתדל להאט. המשחק הוא לא רק על השליטה בעיר, אלא קודם כל על השליטה במד המהירות.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"
לפנייה לכתב/ת 
