בנס לא היה כאן רצח / טור
ערב עצוב ועגום של ספורט ישראלי, הסתיים ללא הרוגים. המנהלת חייבת להודיע על הפסקת הליגה למספר שבועות עד פתרון הבעיות הרבות, האוהד שתקף צריך להישלח לשלוש שנות מאסר, יתר הפורצים לדשא לספוג הרחקה מהמגרשים לצמיתות. שרון דוידוביץ' הזדעזע מהמהומה בבלומפילד ותוהה האם ההסתה שקדמה לה הובילה אליה?
אירע לנו הערב נס. אמנם משחק כדורגל פוצץ לפני סיומו, כמה אנשים נעצרו ושחקנים ספגו מכות – אבל זה בדיוק הזמן להגיד את ברכת הגומל. אף אחד לא מת או נרצח. וזה קרה בנס. בפעם הבאה שזה יקרה, אולי המזל כבר לא יאיר לנו פנים.
ביזיון בדרבי:
לפני כל שליחת אצבע מאשימה, ויש צורך ביותר משתי ידיים בכדי להשתמש בכל האצבעות המאשימות, קודם כל זה הזמן שלנו להיות עצובים. עצובים מאוד. עצובים על אירוע חגיגי שנהרס, ערב שכל כולו צבע, כל כולו ספורט ותרבות – שהפך לאירוע שכל כולו פיגוע ספורטיבי.
מצעד האשמים
הדבר הראשון אותו צריכה מנהלת הליגה לעשות מחר בבוקר, הוא לקחת אוויר גדול ונשימה ארוכה – ומיד לאחר מכן להודיע על הפסקת הליגה לשבועיים-שלושה. זה הזמן לכינוס חירום של כל הגורמים. להבין היכן הייתה הבעיה, להבין איך לא חוזרים עליה.
עוד לפני האשמים העיקריים, יש כמה אשמים שצריכים לתת את הדין: השופט ריינשרייבר שגה. התקנון והחוק היבש אומרים כי שחקן שבא במגע עם אוהד שפרץ לדשא, צריך להיות להיות מורחק. כך היה ב-2007 עם מקרה קובי מוסא. כאן הדברים שונים לחלוטין. אז מוסא יזם את המגע, כאן מדובר במגננה בלבד של זהבי. על השופט היה לשרוק לסיום המשחק ישר עם תקיפת האוהד, וכך כל דיון סביב כרטיס אדום כן או לא, היה מיותר. ריינשרייבר טעה בגדול – לכן הוא יישב זמן ממושך מחוץ למגרשים.
סכומי כסף בלתי הגיוניים בעליל נשפכים מדי שנה על האבטחה והשיטור. אחד הגורמים העיקריים ליוקר הכרטיסים במגרשים. והתמורה? אפסית. במשך שניות ארוכות הביט אותו אוהד מסוכן בעיניו של ערן זהבי, על הדשא, באין מפריע, ויכול היה לעשות מה שהוא רוצה. הוא החליט רק לדחוף ולבעוט.
לדיון ותגובות - עמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או למעקב בעמוד הטוויטר שלו
המקרה החמור אמור לגרום לחוק הספורט, זה שהוציא את השוטרים מהמגרשים, להיפתח מחדש. עד אשר כוח השיטור לא יחזור, או עד אשר לא יימצא פתרון ביניים, אסור שהליגה תחודש. אי אפשר לשים את חייהם של השחקנים בידיהם של חברות אבטחה כושלות, כמו זה שפעלה הערב, שאת פעילותה במגרשי הספורט יש להפסיק.
וישנה הענישה המגוחכת של בתי המשפט ובתי הדין. תוקפים לא נכנסים למאסר, מתפרעים חוזרים תוך זמן קצר למגרשים. הכל כמו בסרט קומדיה כושל. אותו אוהד שפרץ לדשא ותקף, צריך לקבל את העונש המקסימלי בחוק על תקיפה – 3 שנים בכלא. כל שאר היורדים לכר הדשא, להיות מורחקים לכל החיים מהמגרשים. אולי כך יבינו שזה פשוט לא משתלם.
ואם נכונים הדיווחים שעולים הלילה ממספר מקומות כי אנשים במכבי ת"א קראו ועודדו ירידה של אוהדים שלהם אל הדשא, הרי שגם במקרה זה יש לטפל בחומרה ובענישה של בית הדין.
הסתה לתקיפה
בסופו של דבר, יש אשם אחד עיקרי לכל האירוע, האיש ש"ירה באקדח" – האוהד שפרץ. אך אי אפשר לנתק את אותו אוהד, אשר לא מייצג את כלל האוהדים, מהרקע ומהאווירה שמתחוללת סביב ערן זהבי בשנה וחצי האחרונות.
רקע שטומן בחובו מסע הסתה של שנה וחצי נגד כדורגלן. תציצו בטוקבקים וברשתות החברתיות שהפכו מזמן למערב הפרוע של המאה ה-21, וקראו מה שאוהדים מייחלים לערן זהבי. עקבו אחרי טורי עיתונות שמייחלים לפציעה גומרת קריירה של כדורגלן, תקשיבו לשי אבוטבול, קפטן האדומים, שאמר בזמנו כי "אם הוא מתגרה, שלא יתפלא שיעשו לו משהו".
ערן זהבי לא צדיק. חגיגות "הפיו פיו" שלו אינן אירוע משובב נפש. אבל כל ניסיון לקשר פרובוקציה סתמית כזו, המתרחשת כמעט בדרך קבע אחרי עשרות גולים מדי שנה בעולם (ובעבר גם זיכתה אותו בכרטיס צהוב) ולחשוב שה"פיו פיו" יוביל לאסון, היא לא פחות מטיפשות והענקת גושפנקא למעשה אלימות.
במהלך כל האירוע הזה שהרגיש כמו "פיגוע", הופיעה בתחתית המסך של הערוץ הראשון הפנייה לשידור מיוחד שיהיה במלאת 19 שנה לרצח רבין – "הסתה לדמוקרטיה" שמו, והוא מספר על ההסתה שהובילה לרצח ההוא. גם כאן הייתה הסתה, בצורה ובלבוש שונה, רק לא היה כאן רצח. בנס.
לדיון ותגובות - עמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או למעקב בעמוד הטוויטר שלו
