לידיעת דנינו: האינתיפאדה כאן מזמן
כבר עשרה חודשים נמשכת ההתקוממות העממית של הפלסטינים. היא לא דומה לקודמותיה, ונשמרת בדרך כלל על אש נמוכה, אבל אסור לטעות: היא חלק מהאסטרטגיה של אבו מאזן, שנעזר בקיצוני הימין הישראלי
האינתיפאדה השלישית - כתבות נוספות:
- יום זעם בהר הבית: "ישראל רוצה אינתיפאדה"
- המתנקש שחוסל: מצית סדרתי, תקף 3 סוהרים
- דעה: אנרכיה שלטונית בירושלים / פואד אבו חאמד
למי שלא הבחין בכך (מפכ"ל המשטרה, למשל), זו למעשה האינתיפאדה השלישית. אלא שבניגוד לתרחישי הסיוט שציירנו לעצמנו בהסתמך על ניסיון העבר, לא משתתפים בה המונים פלסטינים כמו באינתיפאדה הראשונה ואין בה פיגועי טרור המוניים וקטלניים כמו באינתיפאדה השנייה. היא אמנם נמשכת כבר עשרה חדשים לפחות, מאז קרסה יוזמת המו"מ הישיר של מזכיר המדינה ג'ון קרי, אולם היא לא קיבלה תווית של אינתיפאדה מן המניין כיוון שהיא מתנהלת בדרך כלל על אש נמוכה.
"ההתקוממות העממית" (בערבית: אינתיפאדה שעביה) שאנו עדים לה כעת היא מרכיב חשוב באסטרטגיה הפלסטינית של אחרי קריסת המו"מ הישיר עם ישראל. אבו מאזן יזם אותה כדי שתשמש רקע תקשורתי למערכה המדינית שהוא מנהל בזירה הבין לאומית. באמצעות אינתיפאדה-לייט בירושלים ובשטחים מנסה יו"ר הרשות לייצר כותרות ואווירה תקשורתית שיאיצו בקהילה הבין לאומית להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67' מבלי שייאלצו להתפשר עם ישראל אפילו על אחת מדרישותיהם. בוודאי לא על זכות השיבה, על השליטה המוחלטת בהר הבית או על הכרה בישראל כמדינה יהודית.
אפשר להבין את אבו מאזן. באווירה ובכאוס השורר כיום במזרח התיכון, שום מנהיג פלסטיני בר דעת לא יעשה ויתור כלשהו בעניינים אלה ויישאר בחיים. אבל הוא לא מוכן בינתיים אפילו לשקול הסדר ביניים עד יעבור זעם. מה שלא מפריע לו לנסות לסחוט מישראל מדינה פלסטינית באמצעות לחץ ואיום בסנקציות בינלאומיות.
ספק אם האינתיפאדה תחריף
יש מי שטוען שאבו מאזן, שיש לו זכות יוצרים על האינתיפאדה השלישית, משחק באש והוא עלול לאבד שליטה. ובכן – לא ממש. יש גם חדשה טובה אחת: הסכנה שההתקוממות העממית תהפוך להתקוממות מזוינת מלאה אינה גדולה. ואלה הסיבות:
1. מפני ששב"כ וצה"ל, בתיאום ושיתוף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות, ריסקו עד דק את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. יתרה מזאת: כתישת תשתיות הטרור שנמשכת ללא הפוגה ורתיעה יותר מעשר שנים לא פסקה אף לרגע, וכתוצאה ממנה איבדו חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ושאר ארגוני הטרור את יכולתם לפתח מאבק מזוין ממשי בגדה.
2. הרחוב הפלסטיני עדיין חי תחת רושם הטראומה הנוראה שחווה בימי האינתיפאדה השנייה. הוא לא מעוניין לחזור לשם בעיקר לנוכח מה שהפלסטינים רואים שקורה בשאר מדינות העולם הערבי, שהמשטרים שלהן קרסו והפכו למחוזות חסרי משילות שבהם שורר כאוס רצחני.
הוא הדין באבו מאזן, שכיום כבר בוטח בכוחות הביטחון והשיטור שלו ומפעיל אותם כל אימת שהוא חושש שהאינתיפאדה העממית תהפוך למלחמת טרור. כך הוא יכול מצד אחד לסייע לישראל במידע מודיעיני - למשל בעניין החטופים ובשמירה על רגיעה ברחובות הגדה בתקופת "צוק איתן" - ומיד אחר כך לשגר מכתב תנחומים/הסתה בוטה להורי המחבל שנהרג אחרי שניסה להתנקש בחייו של יהודה גליק בירושלים.
הנהגה רופסת
לעיתים מכנים אבו מאזן ודובריו את מה שקורה כעת בשטחים "אינתיפאדה סילמיה" (אינתיפאדה בדרכי שלום). זה אמור להעניק לתסיסה הפלסטינית דימוי של התנגדות לא אלימה שתעמיד את אבו מאזן בדעת הקהל העולמית בשורה אחת עם מהטמה גנדי ונלסון מנדלה. אלא שהיום השטח בוער בעוצמה, לא כל כך מפני שזה מה שמחמוד עבאס התכוון אליו, אלא מפני שכך רוצים הקיצוניים בשני הצדדים. אבו מאזן ובנימין נתניהו הם מנהיגים חלשים שמזמן אינם יוזמים או מובילים אלא מגיבים. הם לא מסוגלים להתמודד עם האתגרים המרכזיים, המהותיים, שניצבים בפניהם ושרובם הם תולדה של אירועי הקיץ שחלף, אלא חרדים ופועלים לטובת הישרדותם הפוליטית.
נתניהו אינו טוב ממנו. הוא לא מסוגל לטפל ביוקר המחיה, בבעיית הדיור ובשלטון הוועדים בחברות הממשלתיות. הוא גם לא מסוגל לשקם בתקופה הקרובה את יחסי ישראל עם ממשל אובמה או לצאת ביוזמה להסדר ביניים בזירה הפלסטינית בחסות ובהשתתפות מדינות ערב המתונות. לשם כך הוא צריך להשעות זמנית את הבנייה בהתנחלויות ואת ההתנחלות היהודית בשכונות הערביות שבמזרח ירושלים. מנקודת ראותם של שותפיו לקואליציה העתידית – ולכן גם מבחינתו - זה לא בא בחשבון.
שני המנהיגים חוששים שאם יעשו מה שנדרש מהם הם יאבדו את השלטון. לכן נתניהו מחזר אחרי הימין הדתי לאומי ואחרי החרדים, ואבו מאזן מפגין אמפתיה כלפי מפגעי הטרור. אם לא די בכך - ממשל אובמה איבד את יכולתו לגרום לשני המנהיגים לפעול בהיגיון על פי האינטרסים של עמיהם ולא על פי האינטרסים ההישרדותיים-פוליטיים של עצמם.
התוצאה היא מה שאנחנו רואים בשטח: אינתיפאדה שלישית שמצד אחד שני המנהיגים חוששים מתוצאותיה ואינם רוצים בה, ולכן הם משתדלים לעשות ולהתבטא כדי שלא תהפוך לתבערה כללית, ומצד שני הם מאפשרים לקיצוניים להסית וללבות את האש. לכן האינתיפאדה הזו נמשכת בגלים: גל הסלמה ואחריו רגיעה יחסית ואז גל נוסף וכך הלאה. המצב הזה יכול לכאורה להימשך תקופה ארוכה, אולם לידיעתכם, מר נתניהו ומר עבאס, אל תמהרו להמר על יכולתכם לשלוט בהסלמה כיוון שהר הבית הוא המקום שאפילו פירומן בודד יכול להפוך בשנייה על פיהם לא רק חישובי פוליטיקאים אלא גם לשנות את מהלך ההיסטוריה כולה. אללה יוסתור (אלוהים ישמור).
לפנייה לכתב/ת 
