"למרות שיש לי תסמונת דאון אני סטודנט"

שלום, שמי עודד נפתלי אני בן 24, אני בעל תסמונת דאון. תסמונת דאון זו לא מחלה. זה תא אחד בגוף שמתחלק לשלושה כרומוסומים במקום שניים. זה בכרומוסום מספר 21, אבל אתם רואים שלמרות שיש לי תסמונת דאון אני סטודנט לתואר ראשון בפרויקט "עוצמות" באוניברסיטת בר אילן.

פרוייקט עוצמות משלב סטודנטים חריגים בכיתה עם סטודנטים נוספים "רגילים". השנה למדתי שני קורסים, נושאים שעניינו אותי מאוד שקשורים לחינוך המיוחד. לשמחתי הצלחתי להבין את החומר הנלמד בכיתה. בקורס "מבוא לחינוך מיוחד" הבנתי שישנן לקויות למידה שונות, נכויות שונות ומגוונות מאוד

שכל אחד מהם צריך את דרך הלימוד שלו, למדנו על אוטיזם, לקויות למידה, לקויות פיזיות ולקויות רגשיות.

בפעם הראשונה שנכנסתי לאולם ההרצאות מאוד סיקרן אותי איך לומדים באולם ולא בכיתה ואיך הסטודנטים האחרים יגיבו לנוכחות שלנו, היה לי קשה להסתגל לכיתות גדולות מאוד היה לי קשה לשמוע את הדברים שהמרצה לימדה אותנו כי הייתי רגיל ללמוד בכיתות קטנות ולא באודיטוריום.

לאט לאט הצלחתי להסתגל לאולם ולקצב הדיבור של המורה ולשמחתי הרבה גם חבריי לכיתה הסטודנטים הרגילים הגיבו בצורה טבעית, והמרצה דר סיגל עדן הייתה סבלנית אלינו ובדרך שהיא העבירה הצלחתי לקלוט ולהבין את החומר. הבחינה הייתה בהתאם, למדתי את החומר ושיננתי את החומר והצלחתי בבחינה המסכמת ואני זוכר את החומר בלי קשר לבחינה. אני מקווה שייצא לי להשתמש בו בעתיד.

"המרצה הייתה סבלנית אלינו ובדרך שהיא העבירה הצלחתי לקלוט ולהבין את החומר"

בקורס "אתגר שכלי" למדנו על מוגבלות שכלית והתמקדנו בכמה תאוריות. תאוריית "הגיל המפצה" של ליפשיץ, אומרת שאפשר ללמוד בגיל מבוגר. דווקא בגילים מבוגרים המוח מתפתח יותר.

תאוריית ההשתנות הקוגניטיבית של פוירשטיין אומרת שמה שיעזור לאדם - הוא למידה מתווכת. תאורית הפעילות הקוגניטיבית אומרת שככל שהאדם בגיל המבוגר יאזין לרדיו יצפה בטלויזיה וישתתף ביותר חוגים זה ישפר את יכולת החשיבה שלו. ויגרום לדחיה של מחלת האלצהיימר. לכן כדאי ללמוד בגיל מבוגר. השנה אני לומד קורס חדש: מבוא לחינוך בלתי פורמלי. חינוך בלתי פורמלי הוא לא חינוך סגור כמו בבית הספר אלא יותר פתוח וכולל מסגרות פנאי שונות.

כרגע אני מתנדב בצה"ל ובקרוב אתגייס לפרקליטות הצבאית. בבית גאים בי מאוד - אמא ואבא שלי וגם הדודות משבחות אותי על ההישגים שלי באוניברסיטה, וגם חברים שלי גאים בי מאוד ומשבחים אותי על הישגיי בלימודים.

היה לי כייף השנה להגיע לאונברסיטה וללמוד עם מיכל המורה המסייעת שעזרה לי ולחבריי מאוד בהבנת החומר. בעזרתה עשינו מצגת על פרויקט "עוצמות" בקורס של דר' דליה טל והעברנו אותה כמה פעמים לפני הסטודנטים והמרצים. היה לי מאתגר מאוד להרצות בפניי קהל.

כרגע אין לי חלומות אבל אני אבדוק

אני חושב שהחברה צריכה לשנות את היחס לכל הילדים החריגים. אם יתייחסו לצד השונה זה יגרום לאפליה. אם יפתחו את בעלי תסמונת דאון יראו שהשד לא נורא כל כך ואנשים עם תסמונת דאון יכולים להיות אנשים רגילים לכל דבר.

בקורס אתגר שיכלי שבו מרצה דר דליה טל קיבלתי 77 ובמבחן הראשון שלי בקורס מבוא לחינוך מיוחד - קיבלתי 85. את ההודעה קיבלתי מהמערכת המומחשבת של האוניברסיטה, הרגשתי שהציון הזה לא שלי וחשבתי שהמרצים צריכים להודיע לי מה הציון ולאחר זמן הבנתי שזה אכן הציון שלי ואז הרגשתי הקלה.

כששואלים אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול כרגע אין לי חלומות אבל אני אבדוק ....

לסיכום אני יכול להגיד שהייתה לי שנה מאוד מעניינת ותודה לכל מי שאפשר לי ללמוד ובראשם כמובן פרופ' חפציבה ליפשיץ – והב וגם

לעדה עוז מנכלית עמותת "עתיד ולמורה מיכל קמר המורה התומכת.  

פרויקט "עוצמות" של בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, הוא הזוכה הישראלי ב"פרס רודרמן לשילוב" לשנת 2014 בסך 50,000 דולר. התכנית הייחודית מאפשרת לסטודנטים בעלי מוגבלות שיכלית גישה לאוניברסיטה, הכוללת גם קורסים מתואר ראשון. קרן משפחת רודרמן פועלת לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה בישראל ובארה"ב. "פרס רודרמן לשילוב", שבו 5 זוכים מתחלקים באופן שווה ברבע מיליון דולר, נוסד כדי להוקיר ולעודד חדשנות בשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה בעולם היהודי. ארבעת הזוכים הנוספים בפרס מגיעים מאוסטרליה, קנדה וארה"ב.