מהי שבריריות בגיל מבוגר - ואיך תאבחנו בעצמכם
קושי להתמודד עם טמפרטורות קיצוניות, חולשה, תשישות, דיכאון והליכה איטית עשויים להצביע על שבריריות. מצב רפואי הפוגע במספר רב של מערכות בגוף. זיהוי מוקדם מאפשר טיפול ומניעה
מזג האויר הסוער שפקד אותנו בשבוע האחרון והמקרים בהם נהרג תושב פתח תקווה בן 78 כתוצאה מנפילה מגובה ונפצע תושב חולון בן 74 בשעה שהמתין בתחנת אוטובוס, מחדשים את הדיון על שבריריות בגיל השלישי.
המושג שבריריות ברפואה בכלל ובגריאטריה בפרט מתייחס לאותם קשישים הנמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה, אשפוז, סיבוכים באשפוז, פגיעה תפקודית וכן לתמותה. אותם קשישים סובלים מקושי בהתמודדות עם טמפרטורות קיצוניות, למשל קור עז, עם עליה בתחלואה ובאשפוזים.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
השברירות הינה בעלת מהלך כרוני מתקדם. בשלביה הראשונים השבריריות הינה הפיכה ואז יש מקום לטיפול ולמניעת סיבוכי השבריריות, ולכן יש חשיבות באבחנה המוקדמת. לעומת זאת, בשלבים המאוחרים המצב הינו בלתי הפיך, ויש סיכון מוגבר לתמותה.
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
יוגה נשית: 5 תרגילים לבריאות ויציבות גם בגיל 60+
מחקר מגלה: באיזה גיל אנחנו הכי מאושרים?
מתי אפשר להאשים את בעיות הבריאות בגיל?
נהוג לחלק את השבריריות לראשונית ושניונית. השבריריות הראשונית קשורה לתהליכי הזקנה בגוף, ואינה משנית למחלה מסוימת. בשבריריות השניניות מדובר, למעשה, בשלבים הסופניים של מחלות כרוניות שונות, כגון מחלות ממאירות, אי ספיקת לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית וכן תסמונת הכשל החיסוני הנרכש-AIDS.
הקשישים, הסובלים משבריריות, הינם בעלי "רזרבות" פיזיולוגיות מופחתות ונמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה בנוכחות סטרסורים חיצוניים. הגישה הינה שהשבריריות נגרמת מחוסר איזון של מספר מערכות פיזיולוגיות. ככל שישנם יותר מערכות מעורבות, כך קטנה האפשרות של הגוף להתמודד ולשמור על איזון, כנגד סטרסורים שונים. במצב זה הגוף נעשה פגיע יותר לסיבוכים ותופעות לוואי.
גורמים וסימנים
מרכיב מרכזי של השבריריות הינו דלדול מסת השריר, סרקופניה- Sarocpenia. הירידה במסת השריר קשורה ותלויה ב- רמות חומרים אנבוליים בדם, כדוגמת טסטסטרון, IGF-1, כמות הפעילות הגופנית, הצריכה התזונתית- לדוגמה כמות החלבון/ קלוריות/ ויטמין D והגיל.
חוסר האיזון של המערכות הפיזיולוגיות בגוף מתבטא בכמה אופנים: דלקת – ישנה עלייה במתווכי הדלקת בדם, כדוגמת CRP, IL-6. ירידה במערכת החיסון, אנמיה, עליה בעמידות לאינסולין, רמות נמוכות של DHEA-S, IGF-1, רמות נמוכות של מספר ויטמינים בדם ודלדול מסת השריר.
האדם הסובל משבריריות יתלונן על חולשה ועייפות. קושי בביצוע מאמצים, שבעבר היה מסוגל לבצעם בקלות. מאמצים כמו הליכה, מאד מעייפים ומתישים. בהתאם לכך, חוסר יכולת להתמודד עם שינויי טמפרטורה.
אבחנה מוקדמת עד כמה שניתן
אבחנה במצב ראשוני של המחלה מהותית ולעיתים אפילו קריטית, את ביטויי השבריריות ניתן לראות בכוח השרירים- Strength, שיווי המשקל – Balance, עיבוד מוטורי- Motor Processing, תזונה –Nutrition, סבולת –Endurance, פעילות גופנית – Physical Activity , ניידות –Mobility וככל הנראה גם קוגניציה- Cognition
לצורך אבחנה של שבריריות יש למצוא לפחות שלושה מתוך חמשת הביטויים הבאים:
1. ירידה במשקל של מעל 5 ק"ג במשקל בשנה האחרונה. הכוונה לירידה לא מתוכננת.
2. תשישות – התחושה שכל דבר שהוא עושה, הופך להיות מאמץ קשה. תחושת ה"אין כוח".
3. איטיות – הכוונה לאיטיות בהליכה.
4. רמת פעילות נמוכה. חוסר יכולת לבצע מאמצים בדרגת קושי בינוני ומעלה – כדוגמת – ריצה, הליכה מהירה, שחייה, גינון, עבודות בית וכו".
5. חולשה – נמדד בחוזק לחיצת היד.
מאחר ובשלביה המוקדמים של השבריריות, המצב הינו הפיך, יש כאמור חשיבות רבה לאבחון המוקדם. הביטויים בשלבים המוקדמים הינם- חולשה, מהירות הליכה איטית ואו רמת פעילות נמוכה. חשוב לבצע הערכה מהירה של הקשישים, לצורך הזיהוי מוקדם. בהמשך יש להעריך תוצאים כגון- נכות (קושי או תלות בביצוע פעילויות יומיומיות ADL), נפילות ותמותה.
הערכה גריאטרית כוללנית תעזור בזיהוי ואבחנה של הקשיש השברירי, תוך מניעה של אבדן עצמאות. יש חשיבות רבה לצוות הרב מקצועי למניעה של ריבוי תרופות POLYPHARMCY, נפילות, ירידה במצב התפקודי, אשפוזים במוסדות סיעודיים ותמותה.
אין תרופה אבל יש טיפול
הגישה הטיפולית בשבריריות מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים:
טיפול בגורמים הפיכים: שיכולים להחמיר את המצב. לדוגמה מחלה זיהומית, תרופה חדשה, ואז יש לשקול הפסקתה או הפחתת מינון.
שיפור הביטויים העיקריים: של השבריריות, פעילות גופנית, כוח שריר, סבולת ותזונה.
מניעת סיבוכים: לדוגמה במהלך מחלה חריפה, במסגרת אשפוז או ניתוח.
למעשה, גורמים סטרוסוגנים, כדוגמת אשפוז או מחלה חריפה, יכולים להפוך אדם, הנמצא בסיכון לשבריריות, לשברירי. מאחר והאדם השברירי הינו הרבה יותר פגיע במסגרת אשפוז, ניתוח וכן טמפרטורות קיצוניות- יש לנסות להפחית, עד כמה שניתן, את הגורמים שיכולים להחמיר את מצבו. חשיבות רבה יש לזיהוי של דיכאון, מאחר ויכול לגרום בעצמו לשבריריות. הדיכאון קשור בירידה בפעילות הגופנית, ירידה בתצרוכת התזונתית, דלקת וכן בידוד חברתי.
אין טיפול תרופתי לשבריריות. לא ניתן לשפר את המצב על ידי מתן הורמונים. הטיפול הינו בעיקרו פעילות גופנית והקפדה על תזונה נכונה. יש חשיבות רבה בביצוע פעילות גופנית – לשמירה על רמת הפעילות וכן להגדלה של מסת השריר. בכך יהיה שיפור של כח השריר, סבולת ומהירות הליכה. ישנה חשיבות רבה לטיפול תזונתי ומתן תוספים מתאימים לשיפור החסרים התזונתיים.
השבריריות הקשה, בשלבים המאוחרים, מתאפיינת במצב גופני ירוד עם רמות נמוכות של אלבומין וכולסטרול. שלבים אלו מאופיינים בתמותה גבוהה עם תגובה ירודה לטיפול. יש לשקול גישה פליאטיבית בטיפול בחולים בשלבים אלו.
דר' ורד חרמוש הינה המנהלת הרפואית של האגף הגריאטרי בבית החולים לניאדו בנתניה.
לפנייה לכתב/ת 
