עברו לגור בעוטף עזה: "התאהבתי בנגב"

חודשי הקיץ כבר מאחורינו ועמם מבצע "צוק איתן ", אך ביישובי עוטף עזה והסביבה עדיין סופגים לפרקים את אווירת הלחימה ההיא. משפחות רבות נאלצו אז לנטוש את היישובים כדי להגן על עצמן, ולקח להן זמן לא קצר לחזור לביתם. בינתיים ראשי המועצות ממשיכים להלין על המצב הביטחוני העדין, אולם יש נקודת אור אחת: חרף הנסיבות, ניכר כי אזרחים רבים מתעניינים בכל זאת באפשרות של מגורים בעוטף עזה.

• יצאנו מהמרכז: "חלום הדירה נמצא בהישג יד"
• מת"א למצפה רמון: "מצאנו אוויר לנשימה"
• מייאוש להתיישבות: המשפחות שמאחורי חירן
  

כנגד כל הציפיות, ב-3 החודשים האחרונים בחרו רבים להעתיק את מקום מגוריהם ליישובי העוטף באשכול, שער הנגב וחוף אשקלון. למעשה, מאז הלחימה נקלטו בקיבוץ נחל עוז 3 משפחות, 3 משפחות נוספות נמצאות בתהליך קליטה ועוד 8 משפחות הגיעו מאז סוף הלחימה להתעניין במגורים במקום. בנוסף, בחודש ספטמבר השנה עברו מעל 60 איש מבאר שבע להתגורר ביישוב צוחר שבמועצה האזורית אשכול.

מדובר באנשי גרעין הראל, שחיפשו במשך שנים מקום להתיישב בו בנגב עד שהגיעו לעוטף עזה - אנשים מכל קצוות הארץ העוסקים בחינוך, טיפול, עבודה סוציאלית, היי-טקיסטים ועוד. "הגרעין התגבש במשך 8 שנים - ובזמן הזה גרנו בבאר שבע ואפילו עברנו להר אלדד כאקט של מחאה, אחרי שלא נמצא לנו מקום להתיישב בו", מספרת ל-ynet רונה לוין, חברת הגרעין.

המועצה האזורית אשכול. 60 איש מגרעין הראל עברו לכאן(צילום: עידו ארז)

לדברי לוין, מי שהתגייס למהלך של גרעין הראל להקמת יישוב חדש היו החטיבה להתיישבות, משרד השיכון וגופים מיישבים נוספים. "בסופו של דבר הגענו למועצת אשכול, לשטח שהיה נטוש במשך שנים רבות, וראש המועצה הציע שנהיה פה עד להקמת יישוב הקבע", היא מוסיפה. כעת יושבים בצוחר 33 בתי אב שכוללים זוגות, משפחות עם ילדים ורווקים.

"בגלל מבצע 'צוק איתן' המעבר התעכב, אבל ממש עם תום המבצע סיימו את העבודות להתיישבות שלנו", היא ממשיכה. "היו לנו חששות, אבל קיבלנו קבלת פנים חמה ואוהבת מהמועצה". לוין מתייחסת לנסיבות הביטחוניות. "בשני בתים ליד יש ממ"ד וזה מרגיע", היא אומרת, "דיברנו עם תושבים מהסביבה והם נתנו לנו הרגשה שלמרות המתיחות, יש פה מועצה חזקה ותחושת ביטחון. אם הם יכולים לחיות כך, עד כמה שזה לא נעים ולא פשוט, גם אנחנו יכולים".

"המגורים כאן שווים נסיעה של שעה וחצי לת"א"

רועי ואדוה הלוי (30) עברו גם הם עם גרעין הראל ליישוב צוחר, יחד עם בנם מיכאל בן ה-4.5 חודשים. רועי, תושב גדרה, עבר לשם עם אשתו ממזכרת בתיה. "התאספנו המון זמן סביב חלום להקים יישוב בנגב, עם חיי קהילה אקולוגיים", הוא מסביר את ההחלטה. "אחרי שעשינו קצת רעש, החטיבה להתיישבות הציעה לנו לעבור לאשכול ולהקים פה מחנה זמני בדרך ליישוב קבע".

לדברי הלוי, "באופן טבעי, מבצע 'צוק איתן' העלה חששות מסוימים. אבל אני מסתכל על אלה שחיים פה כבר הרבה זמן. הם האמיצים, שסופגים כל כך הרבה זמן ולא תמיד מקבלים את הגב מהמדינה. אנחנו רק מצטרפים לזה".

הלוי עובד בחברת היי-טק בתל-אביב, שמאפשרת לעבוד חלק מהזמן מהבית וחלק בעיר. אשתו עובדת סוציאלית ועכשיו בחופשת לידה. "למדתי בתיכון בשדה בוקר, ולגמרי התאהבתי בנגב", הוא אומר, "בשבילי זו איכות חיים הרבה יותר גבוהה, לגור דווקא בפריפריה במקום המרכז. זה לא הקרבה. מי שהתנסה בזה פשוט אוהב את זה. זה שווה את הנסיעה שעה וחצי לתל-אביב".

משפחת הלוי. "בשבילי זו איכות חיים הרבה יותר גבוהה"(צילום עצמי)

גם חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, מדגיש כי מבצע "צוק איתן" לא פגע בהתעניינות במעבר למגורים בעוטף עזה, אך מודה שחלה האטה מסוימת במעבר למועצה. "מרבית המשפחות עוברות בדרך כלל בחודשי הקיץ, בסוף שנת הלימודים - ובדיוק בחודשים יולי-אוגוסט היינו במלחמה", הוא אומר.

לדבריו, "חלק גדול מהמשפחות ידחו את המעבר לשנה הבאה, כאשר חלק מהמשפחות שעברו לעוטף הגיעו דווקא במהלך המלחמה. כך או כך, למלחמות בקיץ יש מחיר. אבל אני מאמין שבמועצת אשכול לא תהיה לנו בעיה. אם השקט ימשיך, נמצא את עצמנו בשנה הבאה קולטים פי שניים תושבים ממה שהיינו אמורים - כפיצוי" .

"מי שבא למקום הזה מתאהב"

מלי (29) וחנן (34) מרקוביץ החליטו לעבור לקיבוץ כיסופים והגיעו זמן קצר טרם המלחמה. הזוג החליט לעבור דירה, לאחר שהעסק של הבעל למערכות אבטחה תפס תאוצה בדרום. "רצינו חינוך של קיבוץ", מסבירה מלי, "זו רמה אחת מעל כולם. באנו שבועיים לפני המלחמה, אז הספקנו לשמוע את השקט, הציפורים".

"במלחמה לא ברחנו ואנחנו שמחים על התהליך שעברנו", היא ממשיכה, "היו חששות - המשפחה לחצה שנחזור לצפון, אמרה לנו, 'מה אתם עושים, אתם מדאיגים אותנו'. אבל ידענו שזה זה. זה היה מפחיד, מלחיץ, אבל בעת ובעונה אחת קיבלנו כל כך הרבה תמיכה מסביב. אני לא רואה את עצמי חוזרת לעיר. אנחנו מאוהבים במקום, בקהילה, בחינוך".

לבני הזוג שני ילדים, אושר (6 וחצי) ויהלי (4). "הקטן בגן חדש, שנפתח אחרי שהגיעו 7 משפחות חדשות", אומרת מלי. "אין בעיה עם חופשים. תמיד יש להם מסגרת". החינוך, לדבריה, גובר על השיקול הביטחוני. "מבחינת יוקר המחיה, יותר קל לי בקיבוץ. נכון שאני משלמת על בית הספר 3,000 שקל כל לשנה ו-1,000 שקל מתנ"ס כל חודש. אבל בתחילת שנה, חוץ מילקוט וקלמר לא קניתי לאושר דבר - בית הספר מסבסד הכל".

משפחת מרקוביץ מקיבוץ כיסופים. החינוך גובר על השיקול הביטחוני(צילום עצמי)

לדבריה, "במתנ"ס גם דואגים לארוחות חמות, אטרקציות. אני לא דואגת. אין לי את הטרטור שהיה לי בעיר. בייביסיטר, חופשים, הסעות. הכל בסופו של דבר מתקזז. דודים של חנן עם תאומים בני 9.5 ותינוקת בת שנה וארבע הגיעו לבקר אותנו והם התאהבו במקום", היא מדגימה, "עכשיו הם התחילו בתהליך קליטה. מי שבא למקום הזה מתאהב".

"מאז צוק איתן דווקא פונים אלינו יותר"

גם אסף זוהר (35), מנכ"ל ומייסד עמותת "חלוץ" המעודדת התיישבות ביישובי הגבול, עבר לקיבוץ חולית יחד עם בת זוגו. "אני מאמין בהתיישבות ציונית על קו הגבול", הוא מסביר את תפיסתו, "היישובים האלה הם יישובי מגן לישראל - וכך גם קריית שמונה, מטולה ואילת. הם מחזקים את המדינה".

אסף זוהר. מאמין בהתיישבות ביישובי הגבול(צילום: קבוצת ביגפוט תקשורת)

לדבריו, העמותה שלו מאמינה "שאנחנו צריכים ליישב את היישובים האלה בחבר'ה צעירים, חיילים משוחררים. סוג האנשים שמגיעים לפה נחלק לשניים: הצעירים שרוצים לעשות עבודה מועדפת במקום בו באמת צריכים אותם, במקום בתחנת דלק; והמבוגרים יותר שמחפשים מקום עם יוקר מחיה שפוי וגם ציונות".

"המצב הביטחוני פחות מרתיע", ממשיך זוהר, "דווקא מאז מבצע 'צוק איתן' - חלה עלייה משמעותית בפניות אלינו. אני לא יודע אם זה בגלל שמדברים על העוטף יותר, ואולי העוטף בכלל נהיה מותג. כך או כך, מי שבא לכאן חייב להיות מוכן לזה שמחר המצב עלול להתהפך - ואתם עלולים למצוא את עצמכם בממ"ד ב-4:00 לפנות בוקר ללא חשמל, וכשמסביבך אש תופת. אבל זה המצב בכל מקום", הוא מסכם "אין באמת הבדל בין תל-אביב, חולית ואילת".

מנכ"ל תנועת אור רוני פלמר, שיחד עם קק"ל והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, החליטו השנה לשים דגש על חיזוק אזורים אלו לאחר הלחימה, אמר ל-ynet: "התרגשנו לראות בעוטף עזה את תופעת הציונות החילונית המתחדשת על-ידי עשרות זוגות ומשפחות צעיות, שהחליטו לעבור לאזור זה בגלל איכות החיים והקהילה החמה, אך גם לאור המשימה הלאומית לחיזוק ההתיישבות שם.