לרקוד או למות. המסיבה בדמשק לא פוסקת
בפאתי העיר התותחים רועמים, אבל במקומות הבילוי שומעים בעיקר מוזיקה לועזית בוקעת מהרמקולים. התושבים שמוצאים הפוגה במסיבות ובבתי קפה הודפים את ההאשמות באדישות: "אנחנו חיים ונלחמים ככה בתרבות המוות"
בעוד מסביבם תותחי המלחמה רועמים והעימותים בין כוחות המשטר למורדים מתקרבים כבר לפאתי עיר הבירה, הצעירים המבוססים של דמשק מסרבים לתת לזה להשפיע על שגרת יומם. הם ממשיכים לבלות בבתי קפה ובמסיבות, לשוטט בקניון החדש שנפתח או לחוות ריגושים בפארק השעשועים המקומי, כשהם משקיפים לעבר העשן שמיתמר כבר לא כל כך במרחקים.
"אנחנו רוצים לשנות את השגרה המשעממת שלנו", מסבירה נאיה, מחופשת לערפדית שדם מלאכותי נוטף מזוויות פיה לכבוד מסיבת ההאלווין במלון. "בכל יום אנחנו חיים במופע זוועות, אבל הפעם זו קומדיה". לידה, אישה מאפרת את פני האורחים החדשים שמגיעים, הופכת אותם לזומבים ולגיבורי על. מצידה השני, קליאופטרה ובן זוגה מחכים להצטלם.
"מנהיג דאעש מפחיד יותר מדרקולה"
בתוך המועדון עוטה אחד המבלים זקן עבות וגלימה ארוכה. "התחפשתי לאל-בגדאדי (מנהיג דאעש), כי הוא מפחיד יותר מדרקולה", מספר חסן בן ה-42. "יש אפילו סרטים שבהם דרקולה עושה מעשים טובים, אבל אין שום דבר טוב באל-בגדאדי". למסיבה הוא הגיע עם אשתו ובנו. "באנו לחיות", הוא מדגיש, "ולנקוט עמדה נגד תרבות המוות שהם מנסים לכפות עלינו".
על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, שנכנסה כבר לשנתה הרביעית, והתווספות האיום החדש של דאעש מצפון, התנהגות בני מעמד הביניים בדמשק מושכת יותר תשומת לב מאי פעם. באחרונה נפתח בעיר מרכז קניות חדש ומתחם בילויים אחר שפתח את שעריו מציע להם הסחת דעת בדמות מתקני שעשועים, מטווח ומגרשי ספורט - ובשידורי טלוויזיה ניתן לראות כי המקומות האלו כבר מלאים במשפחות שמחפשות להעביר זמן איכות.
באדר אל-דין עלי יושב כבר שמונה שנים באותו בית הקפה עם חבריו ומעשן נרגילה. הוא לא ויתר על המנהג הזה גם בימים המתוחים ביותר מבחינה ביטחונית. "לעובדה שאני פה יש בעיני חשיבות רבה", הוא מבהיר. "אני בא לפה כדי לנשום. אולי כדאי שאקנה לי מניות במקום הזה".
גלידה כתרופה לאסונות
בסמטה אחרת פועלת חנות הגלידה המפורסמת ביותר בדמשק, בקדש. המקום, שבעבר תמיד היה הומה אדם, נותר ריק למחצה בימים אלו, שכן רוב לקוחותיו כבר לא יכולים להרשות לעצמם לבזבז כסף על קינוח. אחרים לא מוותרים על התענוג: "אני תמיד מגיעה לבקדש, זה חלק מהמורשת שלנו והגלידה פה הכי טעימה", מתעקשת נוואל, עקרת בית בת 50.בשנה שעברה היא ברחה מביתה שבדרום דמשק בשל ירי פגזים. בהמשך, אחיינה נהרג בעת שלחם לצד המורדים. "אנחנו רוצים לחיות את חיינו בצורה המלאה ביותר. אנחנו רוצים להתגבר על מה שקרה לנו", היא ממשיכה ומצביעה על גביע הגלידה שבידיה בתור אמצעי להשגת מטרה זו. "אם לא נעשה זאת, נישאר מדוכאים".
גם העניים ביותר מוצאים מפלט מהשגרה העגומה - באחד המסגדים בעיר. פייזה, בת 44, נוהגת להגיע למקום אחרי שהיא מסיימת את עבודתה כמנקה. אחד מבניה, חייל, הוכרז נעדר אחרי קרבות בצפון המדינה, בן אחר נפצע בלחימה, והיא עצמה נאלצה לנוס מביתה באחד הכפרים הסמוכים. "יש לנו כל כך הרבה דאגות", היא מעירה, "אני באה לפה בתקווה שאולי הלב שלי יוכל לנוח קצת".
לפנייה לכתב/ת 
