ג'פרי בראון: אביר הג'דיי של הקומיקס

מי מאיתנו לא פנטז כילד להיות אביר ג'דיי? מי לא נופף בחרב אור דימיונית לכל עבר לאחר יציאה מאולם הקולנוע, או צפייה באחד מששת הסרטים בבית? אבל האם באמת היינו שורדים את הלימודים המפרכים באקדמיה ללימודי תורת הג'דיי?

בספר הקומיקס לילדים שלו, "סטאר וורז - ג'דיי הדור הבא" ג'פרי בראון, יוצר קומיקס בן 39 ממישיגן, שואל בדיוק את השאלה הזו, כאשר גיבור הספר רואן לא מתקבל לבית הספר לטיסה, אבל כן מתקבל לאקדמיית הג'דיי.

בדרך להיות אביר ג'דיי. ספרו של ג'פרי בראון

הקומיקס, שראה אור בעברית בהוצאת ידיעות ספרים בתרגומו של שחר סמוחה, עוסק בנושא האוניברסאלי של התחלה חדשה ושל חוויית הלימודים שכולם מסוגלים להזדהות עמה, על רקע העולם הפנטסטי של מלחמת הכוכבים. הילדים יחוו עם רואן את שיעוריו הראשונים בתורה הסודית של הג'דיי (עם מורים כמו יודה, המוכר מהסרטים) וכן גם את הקשיים שברכישת חברים חדשים, בהתמודדות עם בריונות בבית הספר, ובאהבה ראשונה - וכל זה בליווי בחיוך, קריצה והומור של בראון היוצר.

הסרט הראשון בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים יצא לאקרנים אי שם בשנות ה-70. מה יש בעולם הזה שכל כך מושך אותך?

"גדלתי עם 'מלחמת הכוכבים'", מספר בראון, "למעשה, זה היה הסרט הראשון שראיתי. הצעצועים הראשונים שלי היו של 'מלחמת הכוכבים', והיו לי גם ספרים וקלפים של המותג. אני זוכר שאחד מהציורים הראשונים שציירתי היה של הנבל מהסרטים, דארת' ויידר.

"אני אוהב את המיתולוגיה, את השילוב בין האקשן, הדרמה והקומדיה. מאז הסרט הראשון יצאו כל כך הרבה ספרים, קומיקס וסדרות טלוויזיה בנושא, שהמיתולוגיה הזו הפכה לגדולה ולעשירה יותר. והיא עדיין רלוונטית גם כיום".

מתוך ספרו של בראון. לכתוב לילדים זה משעשע

"ג'דיי הדור הבא" הוא לא ספרו הראשון של בראון שעוסק בעולם שיצר ג'ורג' לוקאס, אי שם במקום רחוק וממש מזמן. קדמו לו הספרים "ויידר ובנו" ו"הנסיכה הקטנה של ויידר", המספרים על מערכת היחסים שאולי היתה יכולה להירקם בין לוחם הג'דיי שנפל לצד האפל, לבין ילדיו לוק וליאה.

הספרים בנויים מקומיקסים קצרים של עמוד כל אחד, המתעדים רגעי הורים וילדים משעשעים, כמו משחק בייסבול שבו הבן שלך משתמש בחרב אור במקום במחבט, וכן מתאר את הקושי באכילת גלידה, כשיש לך קסדה שמכסה לך את כל הפנים.

בראון, הורה בעצמו, מספר על הכתיבה של מערכת היחסים בין ויידר לבנו בסיפור: "לוק בן הארבע" מתוך "ויידר ובנו". "הדמות של הבן הוא בעצם הבן שלי עם תספורת מעט שונה", הוא אומר. "הצבתי את ויידר במצבים שאני בעצמי מתמודד איתם יום יום כהורה.

אירועים מהמיתולוגיה של "מלחמת הכוכבים" לצד חוויות אישית

"לעומת זאת ב'ג"דיי הדור הבא' הרבה מהאירועים הקטנים בעלילה, מבוססים על חוויות אמיתיות שחוויתי כילד בבית הספר. לצד כל הכתיבה שלי על 'מלחמת הכוכבים', ועל אף שמדובר במציאות בדיונית - אני עדיין מנסה ליצוק פנימה את העולם האמיתי שלי, יחד עם הרגשות והמחשבות שלי. ב'ג'דיי הדור הבא' ניסיתי להתחבר להרגשה של להיות צעיר, ולנסות למצוא את מקומך בעולם".

את תחילת הקריירה שלו הקדיש בראון ברובה לכתיבה אוטוביוגרפית. טרילוגיית "החברה" שכתב (The Girlfriend Trilogy) - שהיא אסופה של קומיקסים העוסקים בסוגים שונים של מערכות יחסים - זיכתה את בראון בהערכה רבה ואף במספר פרסים, אך בשנים האחרונות נראה שהקדיש את יצירתו דווקא לכתיבה לילדים.

מה גרם לך לעבור מכתיבה למבוגרים לכתיבה לילדים?

"מאז שהייתי ילד רציתי לכתוב ספרי ילדים, כמעט כמו שרציתי לגדול

ולעשות קומיקס. כשהפכתי להורה, סוף סוף היתה לי סיבה טובה לקנות המון ספרי ילדים. בסופו של דבר רציתי ליצור אחד כזה בעצמי. בנוסף, בשלב מסוים הרגשתי שאת הכתיבה האוטוביוגרפית שלי כבר כיסיתי את הנושאים שעניין אותי לעסוק בהם - אז שינוי כיוון היה הדבר הטבעי ביותר".

הקומיקסים של בראון תמיד משולבים בלא מעט הומור, ובמיוחד אלו הפונים לילדים. על "ויידר ובנו" ו"הנסיכה הקטנה של ויידר" זכה בראון בפרס אייזנר, הפרס המוערך ביותר של תעשיית הקומיקס, בקטגוריית הספר המצחיק הטוב ביותר.

אומרים שהומור הוא הז'אנר שהכי קשה לכתוב. אז איך כותבים קומיקס מצחיק?

"אני חושב שלכתוב הומור בפרוזה זה קשה ולא פשוט - אבל בקומיקס אפשר להעביר הרבה הומור באמצעות האיורים. אפילו סגנון הציור עצמו יכול להפוך קומיקס להומוריסטי בצורה מאוד טבעית. אני מנסה לבסס הרבה מההומור שלי על מציאת הפן המצחיק אפילו בצדדים הקשים והמדכאים של החיים. אני תמיד מקפיד לשמור על העיניים והאוזניים שלי פתוחות להומור שסביבי, כי חלק גדול מהעבודה הוא לחבר כמה אלמנטים שונים יחד, כדי למצוא עוד ועוד בדיחות מצחיקות ומקוריות".