עליזה רזתה 55 ק"ג כדי לתרום כליה לבעלה

אחרי 42 שנות נישואין עליזה עבאדי אלקיים לא היססה כשנודע לה כי בעלה, אשר, זקוק להשתלת כליה. "אפילו לא עצרתי לחשוב על זה לרגע", היא אומרת, "אנחנו ביחד כל כך הרבה זמן, יש לנו 4 ילדים ו-7 נכדים, וזה היה הדבר הכי טבעי מבחינתי לעשות", היא מספרת.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

היא עברה בדיקת רקמות והתגלתה התאמה לתרומה, אבל הייתה בעיה אחרת. "שקלתי אז 115 ק"ג והרופאים פסלו את מועמדותי על הסף. הם לא היו מוכנים לקחת את הסיכון ואמרו שכדי לעשות זאת אני חייבת לרזות".

עוד כתבות דיאטה מעוררות השראה

אלון רזה 50 ק"ג בשנה ויתחרה במרתון 

"לא היה לי ספק שאני אתרום את הכליה"

הם הכירו כששירתו ביחד במשטרה קצת אחרי מלחמת יום הכיפורים. "אחרי הטבח בקרית שמונה הוצבנו שנינו שם, והקליק בינינו היה כמעט מיידי", היא נזכרת.

"התחתנו בחתונה משטרתית עם כל החברים שלנו, זו הייתה חתונה מאוד מרגשת", מוסיף אשר עבאדי.

אשר, שוטר בעברו ומורה נהיגה, לקה באי ספיקת כליות לפני 3 שנים. "התחלנו במסע ארוך של חיפוש פתרונות שכללו טיפולי דיאליזה מייגעים שגרמו לו לסבל רב", מספרת עליזה. "כשהבנו שהוא זקוק להשתלת כליה, לא היה לי ספק שאני אתרום אותה. בהחלטה ספונטנית לחלוטין הגענו למרכז הרפואי בילינסון כדי לעבור את התהליך".

שם גם החליטה לעבור את ניתוח מעקף הקיבה. "המשקל שלי בכלל לא הפריע לי, לא היו לי כל בעיות בריאות ובעצם הבנתי שזה בעייתי רק כשעמדתי לפני תרומת הכליה".

בקיץ 2013 עברה את הניתוח אצל ד"ר אנדרי קידר. "היו לי חששות לפני שנכנסתי לניתוח, אבל הם כולם נעלמו וכשהתעוררתי, ידעתי שזו אחת ההחלטות הטובות שלי חיי".

"לא היססתי לרגע לפני שהחלטתי לתרום לבעלי כליה"

"אשתי הצילה לי את החיים"

אבל ההחלמה אחרי הניתוח לא הייתה פשוטה. "אמנם התחלתי לרדת במשקל אבל פחדתי לחזור לאכול, סבלתי מהקאות ורק בעזרת תמיכה נפשית הצלחתי לחזור לעצמי. היום אני שוקלת 60 ק"ג, אוכלת מסודר ובצורה מאוזנת, ובכלל כל הבית מתנהל בצורה בריאה. כל תפיסת העולם שלי השתנתה" בעקבות הניתוח".

שנה וחודשיים לאחר ניתוח מעקף הקיבה, בספטמבר 2014 בוצעה השתלת הכליה על ידי ד"ר אביתר נשר. "הגענו למחלקה במוצאי שבת וקיבלנו חדר ביחד כדי לחכות להשתלה", היא מספרת בהתרגשות.

חותמים עכשיו:

לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן

שלושה ימים לפני החג התבצעה ההשתלה. "בערב החג, הגיעו למחלקה כל בני המשפחה והחברים כדי לחגוג איתנו, זה היה מעמד שלא נשכח אף פעם".

אומרים השניים פה אחד.

אשר מוסיף ואומר כי עליזה הצילה לו את החיים. "זכיתי בה במלוא מובן המילה", הוא אומר, זה מאוד לא מובן מאליו שהיא עמדה בכל הקשיים ועברה דרך כזו ארוכה כדי לעשות זאת".

"תרומת איברים זה בנפשנו"

הם מודים כי תגובות הפרגון וההערצה שהם מקבלים מרגשות אותם. "הילדים כל הזמן אומרים לנו שאנחנו מודל לחיי זוגיות, אבל מבחינתנו זה נראה הכי טבעי בעולם".

חודשיים אחרי הניתוח, אשר כבר כמעט וחזר לעצמו, פרט לביקורות הקבועות בבית החולים ועליזה כבר הסתגלה לחלוטין למראה החדש שלה. "בדיעבד אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב ובעיקר למדתי על תזונה מאוזנת ואכילה מסודרת. בעצם שנינו הרווחנו".

שניהם אומרים, שהמקרה שלהם רק מוכיח כי תרומת איברים צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של כולנו. "זה בנפשנו, לפעמים אנחנו מתבדחים ואומרים שחבל שאין לנו איברים נוספים, כדי לתרום אותם".