הסופ"ש שלי באנגלברג

מדי שנה אני נוסע עם המשפחה לשבוע סקי. מדי שנה אני חוזר מהסקי ואומר לעצמי "היי, אני רוצה עוד סקי". מדי שנה אני בודק, ומבין ששבוע שלם נוסף הוא לא ריאלי מבחינת עלות והיעדרות מהעבודה, וחבילות סופ"ש עד כה לא קרצו לי. ואז הגיעה אנגלברג. שעה וחצי משדה התעופה, עם טיסות מושלמות. הילדים בקושי יספיקו להרים את הראש מהאייפד כדי לתהות איפה אבא, ובום, חזרת הביתה.

אנגלברג הוא כפר שוויצרי עם כל הצ'ק ליסט של כזה. גלויה טיפוסית עם רחוב ראשי מתפתל לצד נהר, כמה בתי קפה, חנויות בגדים בטעם רע, סופרמרקט אחד גדול, ותושבים בדרגת נחמדות סבירה ככל שהשוויצריות שלהם מאפשרת.

האתר עצמו מפוצל לשני אזורי גלישה, ובהחלט אפשר להעביר בו שלושה ימים מלאים. יש מסלולים קלים וקשים, אופ-פיסטים למכביר, כולל כאלה שמחייבים הדרכה, אחרת תמצאו את עצמכם בתוך נקיק עמוק קוראים בקול למלווה של SkiDeal. אין באתר המון ליפטים, אבל יש מסלולים מגוונים, כשהארוך בהם מגיע ל-12 קילומטר, תוך ירידת גובה של 2000 מטר!

כדי להגיע מהמלון לאזורי הגלישה נעזרים בסקי-בס, אליו מגיעים אחרי ירידה במעלית מיוחדת מהמלון. אפשר גם ללכת רבע שעה ברגל אם אין סבלנות לחכות. חשוב לדעת שלא צריך להיסחב עם הציוד, אלא אפשר להשאיר אותו בעלות נמוכה בלוקרים בתחתית ההר.

המלון הוא חוויה מיוחדת מאוד. מבחוץ מדובר במבנה מרהיב ממש, שנבנה ב-1903 ומתנשא בגאווה מעל הכפר. הכניסה אליו גורמת לך להרגיש כמו אריסטוקרט שבא להתאוורר מחיי האצולה המפרכים. אם ראיתם את הסרט המעולה "מלון בודפסט", התחושה תהיה מוכרת.

החדרים במלון צנועים ופשוטים, אבל האוכל טוב מאוד, ומוגש בחלל עצום שוודאי אירח בעבר נשפים שהסתיימו בדו קרב חרבות.

לצד הגלישה יש כמה אטרקציות תיירותיות חביבות, שמושכות תיירים מרחבי העולם. ככה אתה מוצא את עצמך עולה עם הסנובורד ברכבל המסתובב הראשון בעולם (וטוב שגם האחרון, זה עושה בחילת מוות), ולצדך משפחות ממלזיה, שבאו לסמן וי על צעידה במנהרה החצובה בקרחון הטיטליס (נחמד לחצי דקה), או הליכה על הגשר התלוי הגבוה באירופה (קצת מפחיד). העובדה שאשכרה גלשתי משם למטה, גרמה להם לצלם אותי בטירוף, ולי להרגיש כמו מינימום שון ווייט. אחלה סופשבוע, באנגלברג.