למה תושבי הפרברים מצליחים מתושבי העיר

אי השוויון החברתי בישראל הולך ומעמיק. להקמתם והרחבתם של פרברים בשולי הערים תפקיד מרכזי בכך. במחקר שערכתי במסגרת המסלול לתכנון ערים ואזורים בטכניון בלט אי השוויון בהדגמה על נתניה ושמונה יישובים הסמוכים לה. הפער בין העיר לפרברים כלל תחומי חיים שונים, גם כלכליים, אך גם חברתיים ותרבותיים.

כתבות נוספות בערוץ הנדל"ן:

• מה יותר יקר: לגור במרכז או בפרברי העיר?
  
• צפוף בקיבוץ: "רוצים כבר לבנות לנו בית"
  
• "מחירי הדירות ב-2015 לא יירדו בחדות"
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון

אי השוויון ביטא שוני מהותי באפשרויות שעומדות לרשותו של אדם עירוני לעומת אדם שמתגורר בפרבר. למעשה, ממצאי המחקר הראו שאליטות עירוניות שהחליטו להתגורר בפרברים, עברו לסביבת חיים שחיזקה עוד יותר את מעמדם לעומת תושבי העיר.

השאלה שעולה היא מה גורם לכך שאדם החי בסביבת חיים עירונית, אינו נהנה מאותן ההזדמנויות להגשמה עצמית כמו אדם שחי בפרבר. מסתבר ששם המשחק הוא גודל והומוגניות. הפרבר הטיפוסי קטן ומשקף קהילה שהחברים בה דומים ביכולותיהם. הדמיון והקרבה בפרבר יוצרים קונצנזוס פוליטי ביחס לדרך החיים שיש להנהיג ביישוב ולאופן בו יש להשקיע את כספי הארנונה למשל. איך ההסכמה הזו נבנית, ובמה היא שונה מהיחסים הפוליטיים שבתוך עיר כמו נתניה?

אורח החיים הפרברי מייצר מגע מתמיד בין תושב לבין ראש הרשות המקומית והפקידות שסביבו. המגע הזה מפעיל לחץ פוליטי. זה נותן את אותותיו בהשקעה ציבורית ניכרת בתחומי חיים שתושבי הפרברים מעריכים כחשובים לעיצוב רווחתם והזדמנויות החיים של ילדיהם. מדיניות ראש הרשות המקומית מותאמת בדרך זו לציפיות התושבים, למשל בתחום החינוך. הראייה לכך היא הפער בהשקעה בחינוך שבין נתניה לפרברים. תוצאות ההשקעה ניכרות למשל באחוז הזכאים לתעודת בגרות ובשיעורם של אלו שיוכלו ללמוד באוניברסיטה. 

(מקור - נתוני הלמ"ס 2003-2009. *מועצה אזורית עמק חפר מייצגת כאן את הפרבר בת-חפר המצוי בתחום שיפוטה)

הפערים הללו אינם מקריים ונטועים עמוק באתוס שמניע את האליטה הפרברית מול ראש הרשות המקומית. האתוס הזה דומה לאתוס שמניע חברות כלכליות בשוק החופשי. שם המשחק כאן הוא תחרותיות ויזמות.

אווירת ה"שוק" בפרבר מייצרת תחרותיות

כמו בשוק, גם במקרה זה, מוצרים צריכים להתייעל ולהשתפר, שכן אם לא יספקו את קהל הלקוחות, כלומר תושבי המקום, לא ישרדו את התחרות. תחרות על מה תשאלו? תחרות על הישגים בחינוך, תחרות על היכולת להתקבל למקצועות יוקרתיים באוניברסיטה, וכמובן התחרות להשבחת ערך הנכסים ביישוב.

תחת אווירה של שוק, נוצרת בפרבר קריאת תיגר מתמדת על ראש הרשות המקומית. באופן אירוני, ראש הרשות עצמו נתפש כ"מוצר", שניתן להחליפו בבוא העת ב"מוצר" אחר, חדש יותר, רענן יותר, והכי חשוב כזה שיספק את הסחורה. במנטליות צרכנית זו, להנהגה הפוליטית בפרברים אין הרבה ברירות, וברוב הפעמים היא נענית לדרישות התושבים.

בית הספר האמריקני באבן יהודה

בסופו של דבר, מדובר במנגנון כוחני שמייצר לאזרח הפרברי סביבת חיים שמחזקת את מעמדו החברתי, בוודאי אם משווים אותו לתושב הממוצע בעיר כמו נתניה. היכולת לייצר בנתניה מנגנון פוליטי הדומה לפרבר לא ממש קיימת.

אופיו של הלחץ הפוליטי בעיר הטרוגנית כמו נתניה שונה מהותית מהפרבר. המגע האינטימי והחיכוך בין האליטה האזרחית בנתניה לבין ראש העיר קטן יחסית, ולא מאפשר את יצירת הלחץ באופן דומה לזה שבפרבר. האוכלוסיות המוחלשות בנתניה, למשל, מתקשות לתקשר עם ראשת העיר, לא כל שכן להפעיל עליה לחץ אפקטיבי שמתקרב בעוצמתו לזה שמפעילים תושבי הפרברים.

גם אם קיימת תפישה צרכנית של 'שוק' בקרב האליטה העירונית (ולא רק בה כמובן), הרי שקשה לתרגמה ללחץ יעיל לשיפור חיי התושבים. בכלל, נדמה שהאליטה העירונית בנתניה פחות אגרסיבית ממקבילתה בפרבר. קודם כל, זו איננה מאורגנת פוליטית. ושנית, במקרה של חוסר שביעות רצון, האליטה העירונית משתמשת בעוצמתה כדי 'להימלט' מהעיר. תשאלו לאן? לפרברים שסביב לעיר או לערים אחרות 'שמספקות את הסחורה'.

אם יש מאבקים שהאליטה העירונית מנהלת, בסופו של דבר עוצמתם צפויים להיחלש במערכת הלחצים והסוגיות הרבות שעומדים לפתחה של נתניה (כמו ההתמודדות עם העוני ועם קליטת העלייה). התוצאה היא אם כן אי שוויון ביכולת לטפח את חירות הפרט. הדרך מכאן לאי שוויון בהזדמנויות חיים בין תושבי העיר לפרבר נראית קצרה ביותר.

הכותב הוא חוקר במוסד שמואל נאמן למחקרי מדיניות לאומית בטכניון