חוקר הביטוח ניצל את ניסיונו וביים תאונה?

אמנון שינברגר בן ה-63 הוא חוקר פרטי העובד בשירות חברות הביטוח. עיקר עיסוקו במעקבים אחר נפגעי תאונות.

באחד המקרים התבקש לעקוב אחר אם שַׁכּוּלה שבנה בן החמש נדרס אל מול עיניה. מטרת התאגיד שביטח את נהג הרכב הדורס, הייתה להוכיח שמות הבן לא השפיע כהוא זה על כושר ההשתכרות של האם.

החוקר נפגש עם האם. עיני הנץ שלו הבחינו בלכה על ציפורניה. "אמרתי לה שאשתי מאוד אוהבת את הדברים האלה", כך חשף בעדותו את הטריק החקירתי, "היא אמרה לי שהיא עובדת בזה ונתנה לי כרטיס ביקור".השופט פטר את תאגיד הביטוח מתשלום הפסדי שכר לאם השכולה.

במקרה אחר, צילם אמנון במצלמה נסתרת נפגע תאונת עבודה. כאן לא הלך לו. "החוקר לא הצליח להציג כל ראיות לכך שהנפגע עובד בפועל בעבודות כפיים", קבע השופט.

והנה באחד הימים, מצא אמנוןר את עצמו מצידו השני של המתרס. ארנון עבר בעצמו תאונה. הוא נפל בסיבוב, כאשר רכב על קטנוע במהלך ביצוע עבודתו. "תאונה עצמית", בלשון אנשי הביטוח.

המתנת? אתה שקרן

את אמנון תקפו כאבים עזים. במיוחד בכף יד ימין. אולם הוא המשיך בעבודתו ולא פנה מיד לטיפול רפואי.

חלפו 10 ימים. הכאבים לא חלפו ואף החריפו. שינברגר נשבר ופנה לאורתופד בקופת החולים. זה האחרון הפנה אותו לטיפול בחדר מיון. בהפניה רשם "לפני שבוע חבלה בכף יד ימין". את תאונת הדרכים לא הזכיר. אמנון פנה בו ביום לחדר המיון בבית החולים שיבא. הרופא המטפל אבחן כי מדובר בשבר. הפעם הוספה לרישום הרפואי הערה: "עבר תאונת דרכים עם חבלה ישירה בנפילה".

מאחר ומדובר בתאונת דרכים שארעה במהלך העבודה, זכאי אמנון לתשלומים משני גופים. כנפגע תאונת עבודה הוא זכאי לגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי. כנפגע תאונת דרכים הוא זכאי לפיצויים משלימים מתאגיד ביטוח החובה של הקטנוע. המוסד אישר את תביעתו. לעומתו, תאגיד ביטוח החובה הפול, דחה את אמנון על הסף.

אתה שקרן. לא יתכן כי פנית לטיפול רפואי רק 10 ימים לאחר התאונה. בוודאי נפגעת באירוע שאינו תאונת דרכים ואתה מנסה לייחס את הפגיעה לתאונת דרכים כדי להוציא מאתנו פיצויים. כך הטיחו בו מסלקי התביעות של הפול.

בלית ברירה, פנה אמנון לבית משפט השלום בפתח תקווה.

מדוע אתם לא משלמים לו, הקשתה השופטת אשרית רוטקופף.

לסיפור שלו אין עדים, השיבו נציגי הפול. לא יעלה על הדעת שבכל פעם שמבוטח מספר סיפור אנחנו נאמין לו.

השופטת אשרית רוטקופף שמעה את עדותו של אמנון. השופטת האמינה להסבר שנתן כי לא פנה מיד לקבלת טיפול מתוך תקווה שפגיעתו תחלוף. כעצמאי היה עליו להמשיך בביצוע עבודתו.

אכן, מודה השופטת, לתאונה אין עדים מלבד עדותו של הנפגע, אולם הנפגע הוא בעל משרד חקירות בעיקר בתחום הביטוח והתמחותו בתחום המעקבים. אילו רצה ל"כוון דרכו לתביעה", הרי שלאור ניסיונו הרב בתחום לא היה ממתין פרק זמן של 10 ימים טרם פניה לטיפול רפואי.

אבל אפילו לאורתופד שאליו פנה בקופת החולים הוא לא מסר כי נפגע בתאונת דרכים, התעקשו נציגי הפול, עובדה שבהפניה אין זכר לתאונה.

זה נכון, אישרה השופטת, אולם אין לכך כל משקל שכן "עוד באותו היום נמסרה גרסה בחדר מיון. אני לא מוכנה להניח כי המבוטח בדה הסיפור מליבו בדרכו מקופת החולים לחדר המיון". את השופטת שכנעה גם העובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה.

ואולי לא היו עדים

את השופטת הטרידה גישתן של חברות הביטוח לדחות אוטומטית כל תביעת מבוטח שאין לה עדים. השופטת הפנתה את נציגי הפול לדבריו של עמיתה, השופט שלמה לבנוני מבית משפט השלום בחיפה.

הזדמן לי לא אחת, סיפר השופט לבנוני, לדון בתביעה של נפגע בתאונת דרכים שאין לה עדים. נציג חברת הביטוח טען כי "לא יעלה על הדעת שכל פעם שמבוטח יספר סיפור בלי עדים יהיה עלינו לקבל את גרסתו באופן אוטומטי. אכן הדברים מקובלים עליי. אולם לא מקובלת עליי התובנה המשתמעת על פיה כל אימת שמבוטח יספר סיפור שאין לו עדים חובה באופן אוטומטי שלא לקבל את גרסתו.

במקרים כאלה אני שואל ומה אם אכן באמת ובתמים נפגע המבוטח כנטען על ידו? האם סבור תאגיד הביטוח שהמבוטח אשם בכך שהתאונה ארעה כאשר אף אחד לא ניצב לידו? האם על הניזוק לתכנן תאונות דרכים תוך שהוא מקהיל עדי ראיה שיראו תאונה זו? האם דווקא אז לא יתעורר החשד לבימוי תאונה?".

בסופו של דיון, השופטת אשרית רוטקופף קבעה כי החוקר אכן עבר תאונת דרכים ולאחר שבחנה את נזקיו פסקה לו פיצויים בסך 65,000 שקל.