"קאטס": חתולים על גג פח לוהט
חבורת חתולי הרחוב שכבשה את העולם לפני שלושה עשורים, עדיין רלוונטית גם כיום בישראל של 2014, בזכות הפקה מהוקצעת, לחנים מופלאים - ואפילו מסר או שניים. רוצו לראות לפני שיגמר
כשעלה לראשונה בווסט אנד ב-1981, "Cats" היה נחשב למחזמר פורץ דרך. לא עוד דמויות דרמטיות חסרות הומור שמזמרות את עצמן לדעת, אם כי חתולים אנושיים המשלבים אקרובטיקה ובדיחות. לא עוד תחנות רכבת אירופיות כזירת התרחשות שנמרחת על פני שנים - אלא מחסן גרוטאות מטונף בעלילה שכל כולה מתרחשת בלילה אחד.
סיפור המעשה בקצרה, למי שהפסיד, עוסק בחבורת חתולי רחוב סימפטיים יותר וסימפטיים פחות, המתכנסים לילה אחד בשנה בראשות זקן השבט ("דברים הזקן"), כדי לבחור חתול אחד שיזכה לגלגול נוסף של נשמתו. החתולה הזוכה (זהירות, ספוילר) היא גריזבלה הוותיקה, שנשמתה וגופה ידעו דברים, גברים ושלל חוויות קשות לאורך חייה, דמות שתגרום לכם בתחילה בהחלט לנוע באי נוחות בכיסא.
ואם כבר נכנסים לעומקן של הדמויות, חתוליות ככל שיהיו, מה"Cats" אפשר ללמוד דבר או שניים על חיינו במאה ה-20 וגם במאה ה-21. אווירת ה"אדם לאדם זאב" ושלל הטיפוסים המפוקפקים, לא היו מביישים את בכירי ממשלות ישראל לדורותיהן, וכן - הכוונה לאלה שפשעו וחטאו, אלה שלא ידעו לשמור על מעמדם הנשגב בחברה וסרחו, חתולי הזבל של החברה הישראלית. רוצים עוד? קבלו גם את החתול השמן הנהנתן, שחי על חשבון בשרם ולחמם של אלה המשוועים לפיסת מזון.
אם לא די בכך, דמויות נוספות במחזמר יציבו מול פרצופכם מראה, שתציג לכם את יחסינו כחברה לזקנים שבתוכנו, את הזלזול ואת חוסר ההערכה למי שלחמו כל חייהם עבורנו, ואת פרצופנו האמיתי כמי שמשליכים אותם לעת זקנה. ההפקה הבריטית הוותיקה הזו (ואחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים) שנראית כאילו הוצנחה פה, פשוט מדברת אל כל ישראלי באשר הוא.
הצלחת היצירה המופלאה של אנדרו לויד וובר, שהגיעה השבוע לישראל אחרי 21 שנים בלונדון ו-18 באירופה, היתה מיידית (ולראייה פרסי האוליבייה והטוני בהם זכתה), ולמרבה השמחה גם לא איבדה את הניצוץ שלושה עשורים מאוחר יותר, על אף כל הציניקנים שמיהרו להספיד אותה. למעשה, ה"ג'ליקל קאטס", שבט חתוליו של וובר, עדיין רלוונטים מתמיד למרות גילם המתקדם.
"קאטס". החתולים עדיין בועטים(צילום: עידו ארז)
על חתולים ועל אנשים
גם בלי המשל - השירים שווים את הצפייה
הפקה מוזיקלית שתדבר לכולם
אבל עזבו אתכם ממטאפורות והאנשות, אחרי הכל גם באנו ליהנות,
ולצד התוכן האינטליגנטי של אנדרו לויד וובר, בל נשכח שיש כאן גם מחזמר מולחן בגאונות צרופה, מהאוברטורה ועד לשיר הסיום שנבנו כמקשה אחת עם התפתחויות מדהימות, מ"ג'ליקל קאטס" ועד ל"מיסטר מיסטופוליס" המופלא, וכמובן אי אפשר בלי להזכיר את "Memory" שגם בגרסה הנוכחית מצליח לרגש עד דמעות בזכות גריזבלה הנהדרת (שימו לב לבית שהיא מבצעת אותו בעברית. בעצם, לא תוכלו לפספס).
ולא רק היא ברשימת המופלאים. כמעט כל 22 שחקני-זמרי-רקדני המחזמר מפליאים בכישרונם, כבודדים וכאנסמבל, ומצליחים להביא אל הבמה בהיכל התרבות את לונדון במיטבה. אם בריקוד אז בג'אז, בלט, דיסקו ואפילו סטפס, ואם בשירה אז בכל מגוון הקולות, הסולמות והמנעדים שקיימים. ביחד החבורה הזו מצליחה להפיק את המיטב ולספק ערב מושלם של הנאה צרופה.
אז כן, זה קצת ארוך (שעתיים וארבעים דקות) ולפעמים ישנה תחושה שאפשר היה לקצר חלק מהנאמברים, אבל בסך הכל "Cats" בעיניים ישראליות של חורף 2014, למרות הטירוף שבמופע, הוא אחד הדברים השווים, המהנים והשפויים שקורים פה. הרשו לעצמכם להתנתק קצת מהמציאות, רוצו לראות את החתולים האנושיים הללו ופשוט תיהנו, לפני שהם נעלמים מכאן.
"קאטס". הפקה בריטית ותיקה
צילום: עידו ארז
מומלצים
