זיעה, כסף וסמים: הדרמות מאחורי המרתונים
הפרסים הגבוהים, השימוש בחומרים אסורים והמאמץ העצום בדרך לקו הסיום. אבינעם פורת על הסיפורים הרבים שמייצרות ריצות המרתון
אחת ההכרעות היקרות בהיסטוריה של האתלטיקה, עומדת מזה תקופה ארוכה בפני בית המשפט ומצפה לפסק דין המאשימים: מארגני סבב ה-world marathon majors (סבב המרתונים העיקריים). הנאשמת: ליליה שובוחובה, מרתונסיטית בת 37 מרוסיה. עילת התביעה: שובוחובה זכתה בשני סבבים בפרס הראשי בהיותה תחת השפעת סמים ממריצים. סכום התביעה: מיליון דולר, אותם היא נדרשת להחזיר.
שובוחובה לא ממהרת להחזיר את הסכום. בשבילה זו שאלה של איכות החיים בהמשך חייה, כי במיליון דולר, ועוד ברוסיה, אפשר לעשות הרבה. ב-2009, כשכוכבה דרך במרתון שיקאגו, כולם סברו כי הנה הופיעה היורשת האולטימטיבית של שיאנית העולם במרוץ, הבריטית פאולה רדקליף (2:15.25 שעות). מאז גילה "הדרכון הביולוגי" שלה, גלאי הסמים מספר 1 כי השתמשה בתכשירים אסורים (ההגדרה העדינה לסמים), נמחקו כל תוצאותיה החל מאוקטובר 2009. וזה כולל בין היתר שלושה ניצחונות רצופים במרתון שיקאגו היוקרתי, בין 2009 ל-2011. היא הורשעה, אבל מסרבת להחזיר את הסכומים שקטפה בזכות שני נצחונותיה בסבבים של 2009/2010 ו-2011/2012.
מי שמחכות בכליון עיניים לשלל, אם וכאשר שובוחובה תחזירו, הן הגרמנייה ילידת קזחסטן, אירינה מיקיטינקו, 38, שניצחה בסבב הראשון בין השניים. השנייה היא הקנייתית המצוינת עדנה קיפלגאט, אם לארבעה. שתיהן מאמינות שחשבון הבנק שלהן יתנפח. ולא שמיקיטינקו ענייה, היא זכתה בסבב שקדם לשובוחובה וקיבלה חצי מיליון דולר.
קצת על סבב המייג'ורס: מדובר בסבב בן שנתיים של המרתונים הנחשבים בעולם. הרשימה כוללת את בוסטון, ברלין, שיקאגו וטוקיו. סבב המייג'ור החל ב-2006/7 עם ארבעה מרתונים כשטוקיו הוכנסה לסדרה ב-2013. המנצחים בכל ריצה הכלולה בסבב מקבלים נקודות דירוג מהמקום הראשון עד החמישי.
ובחזרה לסמים: מי שחשב כי רצי המרתון, במיוחד ממדינות באפריקה אבל גם מרוסיה מסתפקים בשתיית מיץ תפוזים טעה. הסיפור על הכסף הגדול השחית את טוהר המידות של רבים מרצי הצמרת. הם יודעים שעד גיל 40 עליהם להתבסס בחיים, ואם לא יעשו זאת יצטרכו להסתפק בחשבון צנוע.
רק שובוחובה? רק בימים האחרונים נלקח תואר המנצחת מסבב 2013/2014 מהקנייתית ריטה ג'פטו. סמים, כמובן. הבדיקות נעשו לה בקניה לפני נסיעתה למרתון שיקאגו שבו ניצחה. אם אמרנו שקיפלגאט מצפה לירושה של שובוחובה, עכשיו היא גם ממתינה לכסף שיינתן לה בגלל הסמים של ריטה ג'פטו.
התפיסה של ג'פטו, היממה פעם נוספת את עולם המרתונים. הצוות המקצועי שליווה אותה התנער, טען שלא ידע מי הכניס לה את הרעיונות לראש. לפי יודעי דבר, ג'פטו השתמשה בתמריץ ה-EPO שהפיל בזמנו את מריון ג'ונס וגרם לסיום הקריירה שלה, כולל החזרת הפרסים. ג'פטו עומדת במצב דומה.
כמעט בכל עיר גדולה בעולם מתקיים מירוץ מרתון עירוני, כולל ת"א וירושלים, ועוד לא דיברנו על המסורת של מרתון טבריה. במירוצים הגדולים משתתפים קרוב ל-50 אלף רצים חובבים הנרשמים שנה מראש, חלקם ממתינים למקום פנוי ושמחים לשלם תמורת המקום אם וכאשר הם מקבלים אותו. ברקע, מקצועני המירוץ שנלחמים על הכסף הגדול ומתאמנים לשני מרתונים בשנה, כי חייב להיות הפרש חצי שנה בין האחד לשני להחזרת האנרגיה. כששאלתי לפני שבוע את יאיר ישראל מקרית-גת, איש בן 70 שרץ את אולטרה סובב העמק, 266 ק"מ, מתי הוא חוזר לנסות שוב, הוא השיב בקלילות: "בעוד חודשיים יש לי את מרתון הכנרת". בשבילו מרתון אחד הוא כמו סרדין קטן, וכמוהו יש הרבה חובבים.
ביקשנו לעשות סדר בעולם המרתונים הסבוך והמרתק. נעזרנו ביורם אהרוני, חבר מערכת "עולם הריצה", והנחשב למומחה גדול בתחום. ביקשנו ממנו לשמוע מהן הבעיות בסבב המייגורס. רשות הדיבור ליורם אהרוני:
1. "עבירות הסמים. אם עד לפני כמה שנים נטו רבים להאמין כי רצי מזרח אפריקה "נקיים", באה הבדיקה ה'החיובית' של ריטה ג'פטו והראתה כי כאשר התחרות היא על כסף גדול, גם הם לא מתנזרים מאמצעים פסולים לשיפור ההישגים. תפיסתה של שובאקובה, מצטרפת לשורה ארוכה של אתלטים רוסיים שנכשלו בבדיקות בשנים האחרונות".
2. "אין בסבב חובה של תחרות פנים מול פנים בין הכוכבים. אין עוד מקצוע ספורטיבי שבו מוענק פרס כספי גדול לאתלט שלא נפגש עם כל הטובים. האם יעלה על הדעת כי בטניס לא ייפגשו במהלך השנה נדאל, פדרר, ג'וקוביץ' ומארי?"
3. "הכתבת הקצב. המרוצים של ניו-יורק ובוסטון מתנהלים ללא מכתיבי קצב, בעוד שבארבעת מרוצי המייג'ור האחרים מכתיבי הקצב משתתפים ופורשים רק 10 ק"מ לפני סוף המרוץ".
4. "בחלק מהמרוצים, כמו בניו-יורק, מוזנקות הנשים הבכירות בנפרד מהגברים, אך חלק מהרצות הבכירות נעזרות בגברים כמכתיבי קצב. הדבר להביא לכך שכיום יש שני שיאי עולם באותו מרחק לנשים במרוצי כביש: כאלו שהושגו במרוצים לנשים בלבד, וכאלו שנקבעו במירוצים מעורבים".
5. "לא חכם לחלק פרס אחד גדול, חצי מיליון דולר (בנוסף לסכומי הזכייה הפרטניים לכל אחד מהמרוצים) למנצח בסבב. עדיף לחלק את הכסף בין יותר רצים".
גם על המירוצים באולימפיאדות ובאליפות העולם היה לאהרוני מה להגיד. "המרוצים האלה נערכים בקיץ, בדרך כלל בתנאי מזג אוויר קשים שאינם מתאימים למרתון. עובדה זו וההגבלה לשלושה רצים מכל מדינה, יוצרים מצב שהמרתון מעניק את התואר האולימפי לרץ שאינו בהכרח האתלט הטוב ביותר במקצוע. חלק מהרצים הבכירים מוותרים מראש על האולימפיאדות ואליפויות העולם, כדי להתרכז בקביעת הישג טוב במרתון בסתיו מה שמביא להם הרבה מאוד כסף. גם הזמן הקצר שבין האולימפיאדות והאליפויות בקיץ, למרתונים בסתיו, לא מאפשר לבכירים להתאושש בצורה מספיקה".
אחד המנצחים הגדולים במרתון אולימפי (בייג'ינג 2008), דווקא זכה בשני הסבבים הדו-שנתיים שלאחר מכן. הסיבה לא ברורה דיה, אבל סמואל וונג'ירו הקניאתי, נפל ממרפסת אל מותו והוא בן 24. וונג'ירו שהיה בעל מזג לוהט, שהמרתונים לא כיבו אותו, אולי אף הגבירו, התאבד ככל הנראה.
ומה עם האמריקאים הרואים את הכסף הגדול הולך לאפריקאים ולרוסיות? בכל זאת, שניים השיגו תארים בסבב. הראשונה עשתה זאת דווקא בלונדון
ב2006, היא יהודייה וקוראים לה דינה קסטור. מספרים שיש לה קרובי משפחה ברחובות, ואף ניסו פעם להעלות אותה ארצה. בלונדון קבעה קסטור שיא אמריקאי מצוין, 2:19.36 שעות, שיא המחזיק כבר שמונה שנים.
השני, מזכיר לנו בחוויה הישראלית את אתלטי הסמטה דרום ת"א, מועדון המורכב בעיקר מבני מהגרים ופליטים. זהו מב קפלצ'י שהגיע לארה"בבגיל 12 מאריתריאה כפליט ובבגרותו קיבל אזרחות אמריקאית. קפלצ'י הספיק כבר לנצח פעם אחת במרתון ניו יורק והשנה סיים ראשון במרתון בוסטון. סיפור חייו עשה כותרות גדולות בתקשורת בארה"ב.
ומה בישראל? טרנד הריצות הארוכות בארץ, כמו בכל מדינה שמנסה לטפח ולשכלל את תרבות הפנאי שלה, הגיע גם לכאן. אם במרתון טבריה הראשון ב-1977 רצו פחות מ-100, הרי במרתון המלא (42.195 ק"מ) בעוד חודשיים צפוי מספר שיא שיחצה לראשונה את גבול ה-2,000. קיים סיכוי כי מספר המזנקים יהיה 2500, כולל 300 נשים. גם אנחנו הופכים למדינת מרתון.
לפנייה לכתב/ת 
