כשהמונים הפילו בברלין את החומה
"החומה הלבנה נראתה כמו פה מכוער, שחסרות בו שיניים", תיאר כתב "ידיעות אחרונות" את הרגע ההיסטורי שסימל את סוף המלחמה הקרה, השבוע לפני 25 שנה. מה קרה כשמיליונים גילו פתאום את המערב (כולל חנויות המין) ולמה היהודים חששו מהתאריך?
ב-9 בנובמבר 1989 בשעות הערב הודיע חבר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה גונטר שבובסקי כי ניתן לעבור לצד המערבי. מאות אלפי מזרח גרמנים נהרו אל החומה, שהוקמה 28 שנים לפני כן בברלין והפכה לסמל. הם נדהמו כשהשומרים אפשרו להם לחצות את הגבול. באותו ערב כל השערים נפתחו ואלפים ניתצו את הקיר המאיים ואף לקחו פיסות למזכרת. כעבור פחות משנה אוחדה גרמניה.
לכל כתבות השבוע לפני
אתם באירופה? אירועים מומלצים לחגיגות 25 שנה לנפילת החומה
חומת ברלין הוקמה על ידי מזרח גרמניה בשנת 1961 כדי למנוע בריחה של תושבי המדינה למערב גרמניה. במשך 28 שנים היא חצתה את ברלין לשני חלקים וסימנה יותר מכול את המלחמה הקרה בין העולם המערבי לגוש הקומוניסטי. במשך אותן שנים ניסו כ-5,000 תושבי מזרח גרמניה לעבור למערב, וההערכה היא כ-200 מהם נורו למוות.
באותו ערב דרמטי התקשו תושבי מזרח ברלין להאמין למשמע אוזניהם. הם החלו מיד לגשש כדי לבחון אם מציאות היא או חלום. הם צבאו בהמוניהם על הצד המזרחי של המעברים בין שני חלקי ברלין ובעיקר על שער ברנדנבורג שבצל החומה. שומרי הגבול, שלא היו מודעים למפנה שהתחולל בצמרת, כחודש לאחר התפטרותו של המנהיג המיתולוגי אריך הונקר, ניסו בתחילה לגרש את הרבבות בסילוני מים, אך לשווא. בסוף הרימו ידיים ופרשו למקומות המגורים שלהם.
בלילה שלאחר "נפילת החומה" נמשכה ההילולה במרכז מערב ברלין. עד 4:00 לפנות בוקר חגגו תושבי המזרח את החופש. משני עברי שער ברנדנבורג נראו המונים צוהלים ובצד המערבי התיישבו על החומה מאות צעירים.
בסוף השבוע שלאחר הפלת החומה התרוקנה מזרח ברלין מתושביה והפכה לעיר רפאים, בזמן שהעיר המערבית "נסתמה". תושבי המזרח עברו ברגל, עם עגלות ילדים וכיסאות גלגלים, ברכבות, באוטובוסים ובכלי רכב פרטיים ומיד צבאו על פתחי הבנקים - שם קיבלו את המענק מממשלת מערב גרמניה, 100 מארק לאדם.
עם הכסף הגיעו האורחים מהמזרח אל החנויות. הם קנו מכל טוב הסחורה המערבית - מבושם ועד גרביים, מצעצועי פלסטיק ועד מכשירי חשמל. בתי העסק הגדולים וחנויות הכל-בו הנהיגו קיצוב בכניסה. חנויות רבות נותרו ללא סחורה.
בשעות אחר הצהריים נראו המאושרים שכבר הספיקו להוציא את הכסף, ממתינים שוב במזרח ברלין שעות על גבי שעות בתורים ארוכים לאוטובוסים שיחזירו אותם הביתה למזרח העיר. כתב "ידיעות אחרונות" שלמה שמגר תיאר אז את הנעשה במזרח העיר: "ראיתי את ההמונים ליד החומה מחכים, בלי לזוז. החומה הלבנה נראתה כמו פה מכוער, שחסרות בו שיניים".
בליל שבת נערכה למרגלות עיריית ברלין המערבית עצרת עם אדירה, בהשתתפות רבבות ממזרח גרמניה וממערבה. הקנצלר הלמוט קוהל בא במיוחד לאירוע. את העצרת פתח ראש העיר ברלין המערבית וולטר מומפר, והוא בישר להמונים על פתיחת שבעה מעברי גבול נוספים בו בערב והודיע על מועמדותה של העיר המאוחדת לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2004 – דבר שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל.
אזרח הכבוד של ברלין וראש העיר בשנים 1966-1957, המנהיג הסוציאל-דמוקרטי ווילי ברנדט, אמר בעצרת: "שום דבר כבר לא יהיה במזרח גרמני כפי שהיה. ברלין תחיה – החומה תיפול. אולי נשאר חלק ממנה כמזכרת מפלצתית. קרעי אירופה מתאחים שוב". קוהל הוסיף: "אנו אומה אחת. תחי המולדת הגרמנית החופשית". העצרת הסתיימה בשירת ההמנון הגרמני.
בסך הכול ההערכה אז הייתה כי בימים הראשונים לאחר פריצת החומה הגיעו למערב העיר כשני מיליון מזרח גרמנים. בנוסף נפתחו 11 מעברים נוספים בחומת ברלין, אך למרות זאת השתרכו התורים מול נקודות הביקורת לאורך קילומטרים רבים. אחד המעברים נפרץ בכיכר פוטסדם, שעד למלחמת העולם השנייה הייתה לבה הסואן של ברלין ומהכיכרות ההומות ביותר באירופה.
משסיימו החיילים והדחפורים את מלאכתם וסילקו את קירות הבטון, צעדו ראש העיר מזרח-ברלין וראש העיר מערב-ברלין בהמולה שלא תתואר, כך דווח אז, איש לקראת עמיתו בידיים מושטות. שני ראשי הערים סיכמו על שיתוף פעולה לתועלת הדדית ולחיזוק הקשר ביניהם, אך שליטי מזרח גרמניה הבהירו מיד: "החומה סדוקה ועבירה, אולם היא קיימת, ושומרת על הטריטוריה של מדינה ריבונית, שאינה חולמת להתחסל".
אזרחי מזרח גרמניה ניצלו את החירות שהשיגו במפתיע ובאו בהמוניהם לרובע ה"אורות האדומים" של המבורג. בעליהן של "חנויות מין" קבלו כי הסוג החדש של תיירים ממלא את החנויות בהמוניו, בוחן בקפידה את המוצגים – אך בודדים קונים משהו כדי להביא הביתה.
אך לא רק בכירי המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה ביכו על נפילת החומה. שוטרי הגבול המזרח גרמנים ב"צק פוינט צ'רלי", נקודת המעבר המפורסמת בחומת ברלין, נדהמו למשמע ההודעה כי אזרחי המזרח יכולים לעבור למערב ללא הפרעה.
"אנשים יקראו את זה ויחשבו שיש כאן טעות", אמר שומר גבול צעיר. "זה לא טוב. נפסיד את מקומות העבודה שלנו".
מנהיגים יהודים הביעו דאגה מנפילת החומה דווקא ביום שבו חל ליל הבדולח. חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל אמר: "מהיום לא יזכרו עוד את 9 בנובמבר כתאריך ההיסטורי של ליל הבדולח. מהיום יזכרו את 9 בנובמבר כיום נפילת חומת ברלין. מאורע אחד יאפיל על השני והדבר יעזור להשכחת השואה".
מנכ"ל הליגה נגד השמצה אייב פוקסמן טען אז: "זה ממש מפחיד. כל יהודי,
כל ניצול שואה ותיק מלחמות מודאג מדיבורים על האיחוד". הוא גרס שאסור לאפשר את האיחוד לפני שמזרח גרמניה תשלים עם חלקה של גרמניה בשואה.
כיום נותרו חלקים מעטים מהחומה והם משמשים כאתרי הנצחה. מצבת זיכרון המורכבת מכ-1,000 צלבים ופיסה מהחומה שייצגו את הבורחים הוצגה במהלך שנת 2004 ברחובות ברלין. נקודת המעבר צ'ק-פוינט צ'רלי הפכה למוזיאון, וחלקים רבים מהחומה נשלחו למוסדות שונים ברחבי העולם.
1,200 חיילים נשפטו, אחרים נשלחו לסרט
ובאותם ימים בישראל המשטרה הצבאית הייתה עסוקה מאוד. מתקפה כוללת נפתחה נגד חיילים מרושלים ברחבי הארץ. יותר מ-1,200 חיילים נעצרו ונשפטו בגלל שיער ארוך, שרוולים מקופלים, מחסור בדיסקיות, בכומתה או בתג יחידה. העונשים: מקנסות ועד עונשי מאסר על תנאי.
בשעות בוקר נתפסו חיילים רבים שהיו בדרכם לבסיסים. חייל אחד נתפס עם שיער ארוך, אחר לא מגולח. אחד עם מכנסיים צבאיים וחולצה כחולה. חיילים רבים עם שרוולים מקופלים, שמתחתם מבצבצת גופייה לבנה. מאות חיילים נוספים ללא כומתה, ללא דיסקית ואפילו ללא תגי יחידה.
רוב החיילים לא התנהגו למעצר. כמה מהם ניסו לברוח מהשוטרים הצבאיים. אחד הבורחים נתפס לאחר שרוסס לעברו גז מדמיע והוא הובל כבול באזיקים לשופט הצבאי. "מי שמתבונן בחיילים מקרוב רואה תמונה עגומה. קשה להבין כיצד חיילים כאלה יכולים לתפקד בקרב, לתפעל נכון את נשקם, ואם הם מפקדים – לתת פקודות ולהיראות סמכותיים בעיני פיקודיהם", אמר אחד מהקצינים שהשתתף במבצע.
מי שנתפס צולם במצלמת "פולארויד" ואת התמונות המיידיות הגישו לשופט כראיה. "שלא יספרו לשופט כל מיני סיפורים. מולו, בעת המשפט, יש צילום שמראה הכול", אמר סגן אלוף זאב שאלתיאל, אז ראש אנף שיטור ומבצעים במשטרה הצבאית. הוא הוסיף כי חייל שבלט בהופעה מסודרת קיבל כרטיס זוגי לסרט. "בפעם הבאה הם יקבלו כרטיס זוגי למסעדה, למשחק כדורגל או להופעה. זה בהחלט יעודד חיילים לשפר את הופעתם", הוא אמר השבוע לפני 25 שנה.
הוסיף 5 אגורות ונקנס ב-1,200 שקל
הרשעה בהפקת מחירם של מיונז, מלח ואטריות בחמש אגורות בלבד עלתה לבעל חנות מכולת באשקלון בקנס בגובה 1,200 שקלים בנובמבר 1989. הפקעת מחירים של פתיתים וקקאו ב-4 אגורות עלתה לבעל מכולת אחר מאותה עיר ב-700 שקל ובהתחייבות בסכום של 3,000 שקלים להימנע מעבירה דומה במשך שנתיים.
לפנייה לכתב/ת 
