קורין אלאל שרה קהלת: מוזר ומעניין
פסטיבל העוּד ה-15 בתיאטרון ירושלים נפתח במופע מיוחד של קורין אלאל שכולו מגילת קהלת. הקונספט חדשני ומרתק, מהפנט לפרקים, אך מוזיקלית לא מימש את ההבטחה הגדולה. יון פדר יצא מסוקרן אך גם קצת מאוכזב
יום אחד לפני שנה, התעורר אפי בנייה – המנהל-היזם של פסטיבל העוּד עם רעיון חדש: לתת לקורין אלאל להלחין קטעים מתוך מגילת קהלת. הרעיון הזה הניב אמש (ה') את מופע הפתיחה המוזר-מעניין של פסטיבל העוּד, ה-15 במספר, בירושלים.
קורין התחילה לעבוד על הפרויקט החריג הזה, קודם כל דרך המילים. היא קראה וחזרה וקראה את מגילת קהלת, תוך שהיא מעתיקה את הספר כולו, שוב ושוב, למחברות.
הפסוק הראשון שניסתה להלחין היה משפט כמעט סתמי 'עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי', וזאת מסיבה ממש פרוזאית: קורין גרה במושב גנות שבעמק לוד. אבל על-פי עדותה הניסיון להלחין קטע נפרד מתוך הטקסט לא צלח. ולכן התיישבה יום אחד והלחינה את המגילה כולה ברצף אחד. ואז החליטה החלטה אמנותית בלתי שגרתית: לא להעלות מופע של שירים בודדים שכל-אחד מהם מתבסס על שורה או קטע קצר מהמגילה, אלא לשיר את המגילה כולה, ברצף אחד, בלא הפסקות ובלא להשמיט ולו אות אחת. ההחלטה הזאת תובענית למבצעים ותובענית לקהל שרגיל למופע של שירים בדידים, עם מחיאות כפיים לפרקים והפסקות.
שירת-דיבור מרתקת אך מאכזבת
מגילת קהלת של אלאל היא רצף מוזיקלי כמו-דיבורי, משובץ בזיווגים שונים, צנועים, של העוּד, החליל, הסקסופון הפסנתר הבס והאלקטרוניקה. רצף שירתי שמשלב מבעי דיבור מקצביים, הבלחות כליות, והכל על-בסיס מצע רציף של טמפו רוקיסטי אלקטרוני מדוד. למעט הפסקות קצרות קורין והגיטרה שלה נשמעים לאורך היצירה כולה. לרגעים זה נשמע כמו בית מדרש מפייט שכזה, לרגעים מבליח פתאום סולו קצר של אחד הקולות הסמוכים או אחד הכלים, וחוזר ונמסך בשירת הדיבור של קורין.
"כשהלחנתי את זה ממש הרגשתי שאני בזמן של שלמה המלך ולא בשנת 2014. הרגשתי שאני יושבת לידו ובגלל זה המוזיקה יצאה מאוד פשוטה, מאוד קטנה" אומרת קורין לטל גורדון מאתר 'הבמה', "אני אומרת שהמוזיקה יצאה מונו, כי בימי שלמה המלך לא היה הרכב גדול שמנגן אלא כלי אחד, עם מעט מוזיקה, לא הייתה הרבה הרמוניה כמו שהיום אנחנו עושים במוזיקה, הרמוניות ומלא אקורדים, ויש משמעות להרמוניות. בקהלת אין בכלל. אז הורדתי את הקטע הזה של האקורדים. מדי פעם יש יציאה של אקורדים, אבל היא מאוד קטנה. כאילו הכל הולך מוזיקלית אל מקום אחד".
אישית אני לא מתלהב מקונספט המונו, דל ההרמוניות של אלאל. הערב היה אמנם מעניין, לפרקים אפילו מרתק, ועם זאת מאכזב. קולה החרוך, הכמעט-קורס של אלאל, האקספרסיוויות התמימה, המנעד המוגבל שלה – נותנים למופע הזה איזו אנושיות שובת לב. את זה אהבתי. אבל הסך-הכל המוזיקלי לא היה מספיק מעניין, אפילו מפוספס. פה ושם היו ניסיונות לשלב בין הרוק המתון של אלאל עם מסורת מושפעת מקאמים שנגן העוּד המשובח, יואל בן שמחון, יצק למופע. אך אם הייתה כאן כוונה לשלב מסורת מוזיקלית מזרחית מסורתית עם מוזיקה עכשווית (זו האידיאולוגיה הבסיסית של פסטיבל העוּד), אזי הכוונה הזו פוספסה לגמרי. בסופו של דבר קיבלנו הרכב רוק, עם דומיננטיות ברורה של האלקטרוניקה - די.ג'יי וסימפולים שבצעה 'אליוט' (שרון בן-עזר מנהיגת להקת פוליאנה פרנק המיתולוגית). והעוּד האומלל נבלע במהומה המערבית. ולא רק הוא, גם כלי הנשיפה (אילן קורן בסקסופון וחליל) לא קיבלו ביטוי של ממש, לתחושתי פספוס. אני בטוח ששלמה המלך, הלוא הוא קהלת, היה מצפה לחליל דומיננטי יותר.
העיבוד המוזיקלי היה לשיטתה של קורין אלאל צנוע במכוון ("מוזיקה מונו") אבל לטעמי מוגבל מדי, גם בהינתן קונספט ה"מונו" שלה. לפני שנה הראה לנו הפסנתרן שלה, מיכאל גוטליב, איך אפשר לקחת רוק א-לה-קורין אלאל, להעיף החוצה את ההרכב הרוקיסטי המקובל ולעבד המוזיקה לפסנתר ורביעיית מיתרים בלבד. וזה יצא נפלא (במופע "לתמונה נוספו המון צבעים"). אז לאן נעלמה בקהלת היצירתיות המוזיקלית הזו? אגב, גוטליב הפגין אמש כמה ביצועים ווקליים קצרים – רגישים ומעניינים במיוחד. גם יואל בן שמחון.
ועם כל ביקורתי על דלות העיבוד, אם קורין תפיק אלבום חדש על-בסיס מופע קהלת שלה, אני אקנה אותו. משהו בערב הזה היה בכל-זאת מהפנט, ועל כך אני מוריד הכובע.
אגב. כל מופעי הפתיחה של הפסטיבל – שעד אמש התבססו על שירת תור הזהב של יהדות ספרד -הניבו אלבומים מאוד מוצלחים. כך ברי סחרוף ורע מוכיח ב"אבן גבירול, אדומי השפתות", אתי אנקרי ששרה רבי יהודה הלוי, נקמת הטרקטור" עם אלבום שירי רבי משה אבן עזרא; וההרכב החביב של "המדרגות" ששרו את אברהם אבן עזרא.
אם הצלחתם של אלה תשוב ותתקיים גם בקהלת, דומה יהיה שהצהרתה המעט אניגמטית של קורין בסוף המופע, יש לה בסיס: "שלמה המלך הוא הסאונד של קהלת ואלוהים הוא הסאונד-מן של העולם".
והערה הפקתית לסיום: חבל מאוד שהטקסט המקראי שקורין שרה, לא הוקרן במקביל על המסך הענק שמאחוריה. האפקטיביות – מנקודת מבטו של הקהל - של תשלובת המילים-מוזיקה, הייתה אז גוברת שבעתיים.
