מומחים מרגיעים: אבולה אינו עובר באוויר
מגפת האבולה שמשתוללת באפריקה מפחידה את העולם המערבי כולו, דבר שמלווה בשמועות חסרות ביסוס על אופן ההידבקות בנגיף. חוקרים ישראלים מבהירים: אין עדויות להדבקה באבולה דרך האוויר. למה בכל זאת חלו אנשי צוות רפואי? ההסבר המלא
איך נדבקים באבולה ? נגיף האבולה גורם למחלה קטלנית שעלולה להוביל לתמותה של יותר מ-50% מהחולים, אך מהלך התפתחות המחלה בגוף האדם עדיין אינו ברור דיו, בשל הקושי במחקר של נגיף קטלני כל כך.
ככל הנראה, לאחר הכניסה לגוף מדביק הנגיף בעיקר תאים של מערכת החיסון ומתפשט בעזרתם לרקמות השונות. הנגיף גורם לתמותת התאים המודבקים, ובכך נוצר נזק רב לרקמות ולאיברים המודבקים.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
מגפת האבולה - עדכונים אחרונים:
פרסום ראשון: כך יטופלו חולי אבולה בישראל
מירוץ לחיים: מי יפתח ראשון תרופה לאבולה?
כוננות אבולה בארה"ב: סריקות בנמל התעופה
בהמשך המחלה נגרמת הפרעה בתהליך קרישת הדם ועולה חדירות כלי הדם בשל פעילות יתר של מערכת החיסון ובשל הפגיעה בתפקודי הכבד. תהליך זה מוביל לאיבוד דם ונוזלים, ובכך לירידה קטלנית בנפח הדם. לכן, טיפול תומך בנוזלים ובמלחים מקטין את שיעור התמותה.
שתי צורות הדבקה לנגיפים
נגיף האבולה מועבר במגע ישיר עם נוזלי גוף של חולה המראה תסמיני מחלה. לאחרונה נפוצות דעות הזורעות פחד בציבור ולפיהן נגיף האבולה מועבר דרך האוויר, ולצורך הבהרת העניין נבחן דוגמה מעשית.
נניח שישנו חולה אבולה שמקיא בקצהו של מסדרון. אדם שישב בצדו השני של המסדרון לא יידבק במחלה, ולעומת זאת אדם שישב בצמוד לחולה עלול להידבק אם יפגעו בו טיפות מהפרשות החולה.
בדוגמה זו מתוארים שני אופני העברה שונים:
מעבר דרך מערכת הנשימה. בדרך כלל מדובר במחולל מחלה שנישא באוויר (Air-borne) ושיכול לשרוד במצב יבש כשהוא שוהה באוויר זמן ממושך. אדם שייכנס לחדר ששהה בו קודם אדם חולה וישאף את החלקיקים הנ"ל יחלה במחלה.
דוגמה למחלות נגיפיות שמועברות באופן כזה הן שפעת, חצבת ואבעבועות רוח. מאחר שנגיף האבולה אינו מועבר בדרך זו, האדם שיושב בקצה המסדרון לא יידבק.
מעבר דרך נוזלי גוף. כניסה של נוזלי גוף (דם והפרשות) מחולה לגופו של אדם בריא. הכניסה מתבצעת דרך רקמות ריריות או חתכים בעור. לעתים נוזלי גוף הנגועים עלולים להתפשט גם בצורת טיפות (droplet-borne), והכוונה לטיפות גדולות (מעל חמישה מיקרון) שיכולות לשהות באוויר רק זמן מועט ולנוע רק למרחק קצר יחסית של כמטר. כאמור, נגיף האבולה מועבר בצורה זו ולכן האדם שישב בצמוד לחולה עלול להידבק.
מאחר שהנגיף מועבר בנוזלי גוף, הצוות הרפואי שבא במגע ישיר עם החולים משתמש במיגון שמונע מגע עם טיפות אלו. ההערכה הרווחת היא שחלק מהצוות הרפואי שנדבק לא היה מיומן דיו בשימוש נכון בציוד המיגון. בדרך כלל נקודת התורפה היא בשלב הסרת ציוד המיגון.
אין עדויות להדבקה מהאוויר
במגפות ישנה חשיבות מכרעת לזיהוי של דרכי ההדבקה, כדי להבין את מהלך המחלה. מחקרים אפידמיולוגיים שעקבו אחרי מקור ההתפרצויות הקודמות והנוכחית (במערב אפריקה) של נגיף האבולה מצאו ברוב מוחלט של המקרים כי החולים שנדבקו במחלה באו במגע ישיר עם הפרשות של חולים אחרים.
כמו כן, לא נמצאו עדויות להדבקה דרך האוויר בבתי החולים שבהם מאושפזים החולים. אמנם נערכו מספר ניסויים בחיות מעבדה שהעלו את האפשרות להעברה של נגיף האבולה דרך האוויר, אולם ניסויים אלו לא היו מבוקרים דיים כדי לשלול אפשרויות העברה אחרות. בניסוי נוסף בקופי מקוק שפורסם לאחרונה בעיתון Scientific Reports לא נצפתה הדבקה דרך האוויר בין כלובים שהיו מרוחקים 30 סנטימטרים זה מזה.
מספר האנשים הממוצע שאדם חולה מדביק משמש כמדד ליכולת ההתפשטות של הנגיף. באבולה, מדובר בהדבקה של בין אדם לשניים בממוצע. המשמעות של מספר זה היא כי הנגיף מדבק פחות מנגיפים גורמי מחלות אחרים כגון נגיף האיידס (כל חולה מדביק שניים-חמישה אנשים בממוצע) או פוליו (חמישה-שבעה אנשים).
מספר זה יכול להשתנות בתנאים מסוימים, כמו בזמן מגפה או באוכלוסיות מסוימות. לדוגמה, אף שהחולה בדאלאס הראה תסמינים הוא לא הדביק במשך יומיים את בני משפחתו ששהו איתו תחת אותה קורת גג.
אף על פי שידוע כי נגיפים צוברים מוטציות בקצב מהיר, ישנם מספר רב של נגיפים שנמצאים באוכלוסייה שנים רבות ולא שינו מהותית את תכונותיהם. מעבר לכך, עד היום לא נמצאו עדויות לכך שנגיף שמדביק בני אדם שינה את דרך העברתו.
בספרות המדעית ידוע על מקרה בודד בחיות, שבו נגיף שינה את דרך העברתו, אולם בתהליך זה איבד הנגיף גם את יכולתו לגרום להתפתחות מחלה. יש לציין כי גם נגיף האבולה לא שינה מהותית את תכונותיו במהלך 38 השנים האחרונות.
למרות מספר מקרי אבולה שהתגלו בהתפרצות הנוכחית בארצות הברית, בספרד, בקמרון ובמאלי, לא התפרצו שם מגפות. הסיבה לכך שההתפרצויות הגדולות מתרחשות רק במספר קטן של מדינות אפריקה נעוצה בעיקר בגורמים סוציולוגיים ולא רפואיים. במדינות בעלות מערכת בריאות ברמה סבירה, ישנה סבירות נמוכה שהנגיף יתפשט.
הכותבים הם חוקרים במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
