פסטיבל סלוניקי: מועדון הסרט היווני

קומיקו עוזבת את טוקיו ואת עבודתה, ומצוידת בכרטיס אשראי גנוב, עמוד תלוש מאטלס, DVD של "פארגו", ומפה רקומה של מיקום האוצר, היא נוסעת לאמריקה על מנת למצוא את המטמון. מסע ההרפתקאות שלה, פאתטי ומקסים כאחד, מתואר בסרטם היפהפה של האחים דיוויד וניית'ן זלנר, "קומיקו ציידת האוצרות" ("Kumiko the Treasure Hunter"), שהוצג בפסטיבל סלוניקי, שמהדורה מספר 55 שלו נחתמה במוצאי שבת האחרונה.

רינקו קיקוצ'י ב"קומיקו ציידת האוצרות"

הפסטיבל, שנערך בנמל המעוטר ערפילי בוקר של העיר השוקקת אך נינוחה סוחף אליו מדי שנה עשרות עיתונאים ויוצרי קולנוע שפוקדים את הטברנות והאוזריות הרבות שמסביבו.

השנה נערכו במסגרת הפסטיבל רטרוספקטיבות לשחקנית הגרמניה הנפלאה חנה שיגולה ולבמאי האמריקאי ממוצא איראני, רמין בהראני ("בכל מחיר"), שגם נמנו על אורחיו הרבים. תוכנית מיוחדת ומקיפה ציינה מלאת מאה שנה לקולנוע היווני, והורכבה מסרטים שהופקו בין השנים 1914-2014 ונבחרו על ידי הגולשים באתר הפסטיבל. את הנקודה הישראלית סיפק השנה סרטו של אסף קורמן, "את לי לילה", שהתמודד בתחרות הרשמית ויצא ממנה כשבאמתחתו פרס אלכסנדר הכסף.

אם לחזור לקומיקו (המגולמת על ידי השחקנית רינקו קיקוצ'י), מסעה בעקבות המטמון מ"פארגו" - סיפור המבוסס על אגדה עירונית שנולדה בעקבות מציאת גופתה של אישה יפנית בשדה מושלג במינסוטה בשנת 2001 - מוביל אותה לסדרה של מפגשים משעשעים ונוגעים ללב עם טיפוסים מקומיים: קשישה האוספת אותה אל ביתה ומפקידה בידיה עותק מספרו של ג'יימס קלאוול "שוגון", וסגן שריף אמפטי (הבמאי דיוויד זלנר) המנסה נואשות להסביר לה שמדובר בסרט בדיוני.

התוצאה החיננית מזכירה מאוד את סרטיו של אלכסנדר פיין (שהוא אמנם גם אחד המפיקים בפועל של הסרט), אבל לוקה בהתנחמדות יתר - חיית המחמד של היפנית הבודדה הוא ארנב מתוק להפליא - ואינה מיטיבה לפענח את הדמות הראשית שהאובססיה שלה לדימוי מטושטש מעותק מהוה של "פארגו" נותרת זרה ומרוחקת. ועם זאת, כסרט מחווה של צמד אחים-במאים אחד לצמד אחים-במאים אחר זוהי ללא ספק יצירה מקורית ומעניינת.

שואת המדינות הבלטיות והטיהור האתני שביצע סטלין בעיצומה של מלחמת העולם השנייה עומד במרכז הסרט האסטוני המדהים "בהצטלבות הרוחות" ("In the Crosswinds"). במרכז הסרט שביים מרטי הלדה עומד סיפורה האמיתי של משפחה אסטונית שהוגלתה מביתה הכפרי לסיביר.

הטריילר של "בהצטלבות הרוחות"

אבל מה שהופך אותו ליצירה מפעימה הוא השפה הקולנועית הייחודית - הסרט מבוסס רובו ככולו על אסתטיקה של "תמונה חיה" ("Tableau Vivant"), כלומר השחקנים ניצבים ללא תנועה ודיבור בנוף והמצלמה נעה ביניהם. הטקסט היחיד הנשמע הוא מכתביה קורעי הלב ומעוררי האימה של האישה הצעירה הממוענים לבעלה שנלקח לגולאג ושעל גורלו אין לה כל מושג.

יחד עם הצילום בשחור לבן, סרט הביכורים של הלדה, במאי שכדאי יהיה לעקוב אחריו, מעצב על הבד סדרה של דימויים עזים המצליחים להעביר את הדרמה הרגשית ולספק ביטוי חזותי מקורי לחוויה של טראומה אישית ולאומית ולחיוּת הזיכרון. בהיעדרו של סיפור קולנועי במובן המקובל, אלו הם פניה האקספרסיביים ומחוות גופה של לורה פטרסון בתפקיד הראשי המעבירים היטב את מעשה ההישרדות הנורא הזה.

גם הגיבורה המורה של הסרט הבולגרי המצוין "השיעור" ("The Lesson") נמצאת במלחמת הישרדות, אך כזו שתובעת ממנה לבחון את עולם הערכים שהיא עצמה מבקשת להנחיל לתלמידיה. תנועתה המתמדת בניסיון להציל את ביתה מעיקול על ידי הבנק מזכירה את התרוצצותה הנואשת של גיבורת סרטם של האחים דארדן "יומיים ולילה" המבקשת למנוע את פיטוריה.

הטריילר של "השיעור"

סרט הביכורים של כריסטינה גרוזבה ופטר ולחנוב מביא את סיפורה של מורה (מרגיטה גושבה) המנסה לחשוף את זהותו של אחד מבני כיתתה שגנב ארנק. אלא שמצוקה פיננסית שהסתבך בה בעלה חסר האחריות, מאלצת אותה לצאת למרוץ כנגד הזמן כדי להשיג סכום כסף נכבד שיימנע מהם מלאבד את ביתם. היא מסתבכת עם מלווה בריבית אכזר ונאלצת לפנות אל אביה העשיר שנישואיו לאישה צעירה והמונית מעוררים בה דחייה - ומוצאת עצמה בפני סידרה של דילמות מוסריות המבהירות לה שבתנאים מסוימים גם היא תידרש לבחור בין מה שהיא מאמינה בו לבין תביעות המציאות.

בתוך כך מקפידים צמד היוצרים לבנות מתח דרמטי ההולך וגואה ככל שהאפשרויות העומדות בפני הגיבורה שלהם הולכות ומתמעטות. סרטם סוחף את הצופה הן בזכות הופעתה המשכנעת של השחקנית הראשית, שהדמות הבלתי מתפשרת שהיא מגלמת מנסה אחרי הכל לשרוד בעולם קפיטליסטי-גברי (עדות צורמת לשינויים החברתיים והכלכליים שחוותה בולגריה מאז קריסת הקומוניזם), וגורמת לנו לא פעם לתהות מה היינו עושים במקומה, והן משום שאינו הופך לעוד סיפור מוסר דידקטי ומלודרמטי.

גיבורה נשית רביעית בסקירה זו, אך בסרט שרוחו שונה בתכלית, מככבת בסרטו של בנט האמר הנורבגי, "1001 גרם" ("1001 Grams") - קומדיה מאופקת ומקסימה שבמרכזה מדענית צעירה הנוסעת לפריז כדי להשתתף בוועידה בסמינר הקילוגרם הבינלאומי, וכן, יש דבר כזה. הסרט, שיפתח בסוף החודש את פסטיבל הקולנוע בערבה וצפוי לצאת להקרנות מסחריות בארץ, נדרש לסיטואציה האקדמית והיבשושית שמהווה לו רקע על מנת לספק דיון בדבר הצורך האנושי להיחלץ מהספירה המדויקת והמחושבת של מידות ומשקלות אל עבר עולם כאוטי ורגשי יותר.

הטריילר של "1001 גרם"

יש משהו משעשע מאוד בצפייה בגיבורה הפדנטית והרובוטית של הסרט (בגילומה של אנה דאלטורפ המרשימה) כשהיא גוררת עמה מזוודה אטומה שבתוכה מונח בקפידה "הקילו הנורבגי" שאמור להתחרות במשקלים זהים שמגיעים מכל רחבי העולם. אגב כך, העיצוב החזותי המוקפד של הסרט מעניק לו מידה של אירוניה מהנה.

ההומור הצונן של האמר (הזכור לצופה הישראלי בזכות "סיפורים מהמטבח" המלבב) מוצא את ביטויו גם כאשר הוא מתאר הפסקת סיגריה בסביבתה המאורגנת להפליא של הגיבורה, שאליה נכנס בהמשך גבר צרפתי שמציג עצמו כגנן. השינוי ההדרגתי שחל בה אינו בלתי צפוי, אך מתואר בצורה מקורית ואוהבת. הנה כי כן, ארבעה סרטים משובחים שהוצגו בפסטיבל הסלוניקאי, ויש לקוות שהצופים בארץ יוכלו גם הם להתרשם מהם בקרוב.