הניצחון של אלון: נפצע אנושות בראשו מסירה בים
אלון בן לולו צלל קרוב לחוף הרצליה, כשלפתע פגעה בו סירת מנוע שלא הייתה אמורה להיות שם. הוא נפצע באורח אנוש, לא יכול היה לזוז או לדבר והורדם במשך חודש - ורק אשתו האמינה שהוא עוד יצא מזה לחלוטין. שנה אחרי, הוא חוזר על רגליו לבית החולים איכילוב כדי לומר תודה לצוות שהציל את חייו
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
חדשות בריאות נוספות:
בשל זיהום מעדשות מגע: עדי כמעט התעוורה
סקר: מה הפעילות הגופנית הפופולרית בארץ?
מרגש: סוס הובא להיפרד מאישה גוססת שגידלה אותו
"התחלתי מהמקום הכי גרוע שיש. שכבתי ולא יכולתי להזיז כלום", נזכר בן לולו, בן 40, שנפצע באורח אנוש כשסירת מנוע פגעה בראשו. בנובמבר בשנה שעברה הוא צלל בעזרת שנורקל מול חופי הרצליה, ושם פגעה בו הסירה, מול עיניה של מינה ובנו איתי, אז בן 12. הוא פונה לאיכילוב כשהוא מורדם ומונשם, והיה בסכנת חיים.
תקופה מפחידה ומאתגרת
במשך חמישה שבועות אושפז בן לולו באיכילוב, ובמהלכם החל מצבו להשתפר אך הוא עדיין היה משותק בגפיו ולא יכול היה לדבר. אחר כך הוא עבר לשיקום במרכז הרפואי שיבא, וכעת הוא מתחיל להחזיר לעצמו את חייו.
"עשיתי שנורקלינג קרוב לסלעים של החוף, וזה הדבר האחרון שאני זוכר", משחזר בן לולו. "סירת מנוע דרסה אותי ואחרי חודש התעוררתי פה. זה היה בסביבות 150 מטר מהחוף, אזור שבו לא אמורות להיות סירות מנוע. הרגשתי מאוד בטוח שם, והיו עוד אנשים ששחו באזור שלי".
"סירת המנוע עצרה לפתע, ואמרתי לאיתי שאבא קומבינטור כי בטח אין לו כוח לשחות חזרה אז הוא ביקש טרמפ", מוסיפה מינה אשתו, "אבל אז ראיתי שהם מרימים אותו כשהוא שמוט".
"זה לא נתפס. מהרגע שבו התעוררתי הייתי צריך להתמודד עם מצב שבו לא יכולתי לזוז ולדבר", מספר בן לולו. "הייתי קורא לאחיות במצמוצים ובקולות כי זה מה שיכולתי לעשות. זו הייתה תקופה מורכבת, מאתגרת ומפחידה. כל הזמן האמנתי שאצליח לצאת מזה, אבל היו הרבה עליות ומורדות. התקווה עזרה לי להתקדם, דמיינתי איך אני חוזר לעשות דברים".
"הייתי מגיעה לטיפול נמרץ בשש בבוקר, רצה לחדר ולא עוזבת אותו עד שהאחראי במשמרת האחרונה היה אומר שאני חייבת ללכת", אומרת מינה, ולמעשה מצביעה על אחד מהאלמנטים החשובים להצלחת הטיפול בבעלה - התמיכה המשפחתית.
"לא היה סיכוי שהוא יתאושש"
"הרופאים כותבים ספר לרפואה והחולים לא קוראים אותו. לפי הספר, לא היה שום סיכוי שהוא יתאושש, ידבר וילך", אומר פרופ' אליהו פטריק סורקין, מנהל היחידה לטיפול נמרץ באיכילוב. "הפגיעה הייתה במוח ובמקומות חיוניים מאוד. הוא הגיע אלינו במצב מאוד מסובך, בלשון המעטה, חולה באחד המצבים הקשים ביותר. הוא קיבל נוזלים, אנטיביוטיקה, הנשמה, אוכל - כל מה שהרפואה המודרנית יכולה לתת.
"יש את הפציינט, יש את המשפחה ויש את הרופאים והאחיות. זו יחידה אחת, ובזכותה האדון עומד על הרגליים והולך. המשפחה עזרה לו במובן הרוחני ואנחנו כטכנאים. בלי המשפחה לא הייתה שום הצלחה. לא ציפינו לראות אדם עם פציעה כזאת עומד על הרגליים שנה אחרי, אבל כל עוד האדם בחיים אין דבר כזה מצב בלתי הפיך".
גם איריס ברמן, סגנית האחות האחראית ביחידה, מספרת שרק בזכות התמיכה הבלתי נגמרת של מינה הצליח בן לולו להתאושש. "אנחנו רואים הרבה פעמים שמי שיש לו תמיכה של משפחה, משתקם יותר טוב. מינה הבינה את חומרת המצב וכל כך רצתה להאמין שהוא יצא מזה, עד שלא יכולתי להגיד לה שאני לא מאמינה. היא שכנעה אותי. יום אחד היא שאלה אותי מה יהיה איתו ועניתי לה שגם בכיסא גלגלים הוא עדיין בעלה, ואני מצטערת על המשפט הזה. הייתי פסימית והיא כעסה עליי".
בשנה האחרונה, כשבן לולו היה בשיקום, נשמר הקשר בין המשפחה לצוות הרפואי. מינה שלחה כמה תמונות של השיפור, אך הקפידה לוודא שאת השיפור הגדול יופתעו לגלות כשיגיעו לביקור על רגליו.
"היום, אחרי הרבה מאוד עבודה, אני יכול לעשות מספר צעדים ולעמוד עם תמיכה", מתאר בן ללו. "עדיין קשה לי להזיז את הידיים, אבל זה ילך וישתפר. הדבר שאני הכי רוצה הוא לחזור לרוץ, כמו שעשיתי לפני הפגיעה".
בביקורו במחלקה ביקש בן לולו לחזק מטופל אחר שנמצא במצב דומה לשלו. "לפני שנה הייתי במצב כמו שלך", אמר לו. "אני שמח שיוצא לי לבקר אותך ולעודד אותך. זה לוקח זמן, אני מניח שתעבור מכאן לשיקום ולפיזיותרפיה. נורא קשה להיות חזק, אבל תהיה חזק".
קופת חולים מאוחדת מסרה בתגובה לטענות כי הטיפול בבן לולו הופסק: "השיקום של מר בן לולו לא הופסק מעולם. הוא אומנם סיים את פרק השיקום באשפוז ובאשפוז יום וכעת – ע"פ מצבו הרפואי, הוא יקבל "חליפת טיפולים" המתאימה למצבו הנוכחי, בפיקוח ובקרה מלאים על אופן ההתקדמות במצבו הרפואי במרפאת השיקום.
"הוא יקבל טיפול משמר בפיזיותרפיה, טיפול שיקומי, שיקום מקצועי, טיפול בכאב ועוד מעקבים רפואיים מגוונים הנדרשים לנוכח הפגיעות שמהן הוא סובל".
לפנייה לכתב/ת 
