"פיו פיו" ברגל / הבלוג של צביקה נעים

מודה, נמאס לי. ערן זהבי מתחיל לעייף אותי. כבר מזמן יכולת להרגיש שפולחן האישיות ופסטיבל "הכוכב הגדול של הליגה" מבלבל את הבחור, אבל השבוע האחרון הוכיח שהוא איבד את זה לגמרי.

הדרבי השחור - הכותרות:

• צפו במהומה: אוהד תקף את זהבי, הדרבי פוצץ
• "המאבטחים הגיבו באיחור, התפקוד היה לקוי"
• קטטה אלימה מחוץ לביהמ"ש
• כתב האישום נגד האוהד: ירק על זהבי, נשך מאבטח 
• בנס לא היה כאן רצח / שרון דוידוביץ' על סערת הדרבי
  

זהבי יכול לעשות "פיו פיו" לאיזה כיוון שבא לו, בסוף זה יוצא שהוא יורה לעצמו ברגל. מסיבת העיתונאים שכינס, האמירות על הנבחרת ופגישת ההבהרה המצולמת ומיוחצנת עם גוטמן – הם דוגמה מצוינת לכדורגלן מסוחרר ששכח את תפקידו.

כמעט מיותר לציין, אבל אבהיר: בבלאגן ובמהומה בדרבי אשם קודם כל האוהד שפרץ לדשא, אלרואי ידעי. אין בטענות שלי לזהבי שום הנחות לאוהדים אלימים ועבריינים - אדומים או צהובים, זה ממש לא משנה – אלה חייבים להיענש בחומרה. אני מדבר על כל מה שבא אחר-כך.

קו ישיר מחבר בין הריצה הפראית של זהבי לספסל קבוצתו בדרישה לרדת מיד מהדשא (גם אם השופט טעה, מאיפה בא שיגעון הגדולות הזה של אם-אני-מורחק-אז-אין-משחק!) אל מסיבת העיתונאים שבה הביע ספקות באשר לרצונו לשחק בנבחרת.

בשני המקרים מדובר בכדורגלן שמרגיש שהוא גדול יותר מהמשחק. זה לא שזהבי ביקש מחבריו במכבי ת"א הזדהות עם העוול שנעשה לו, הוא תבע אותה בכוח. בשפת גוף כוחנית וכמעט אלימה. כי הרי אם דפקו אותי, כולכם חייבים עכשיו לרדת.

רגע, ואם אלברמן ופריצה רוצים לפרק את הפועל דווקא על הדשא עם שלושה שערים וניצחון משכנע? תשכחו מזה, הסיפור זה האגו הפגוע שלי, ולא יתר 21 השחקנים ואלפי האוהדים שבאו לראות את אחד המשחקים המסקרנים של העונה.

במסיבת העיתונאים של יום חמישי זהבי כבר עבר לטכניקת הפאסיב-אגרסיב המאוסה עם משפטי "האני לא מרגיש שאני יכול לייצג את מדינת ישראל באותה מידה" והתלונות לגוטמן שלא התקשר אליו. בהמשך אפילו הזכיר איך שכב בקפריסין עם 40 מעלות חום ולא ויתר על המשחק. נו, באמת.

הדודה הפולנייה שאין לי התקשרה לשאול איפה משיגים את ההקלטה ומתי זה יוצא על דיסק. שמעתי לא מעט אנשים שהסבירו שכשאוהד הפועל ת"א התנפל על זהבי היה ברור שהשחקן לא יברח, כי אין מצב שלעיני 15 אלף איש הוא ירשה לעצמו לצאת פחדן. נו, טוב. אז שלושה ימים אח"כ הוא יצא יבבן פתטי.

דוגמא למאמן שמבצע את תפקידו. ברק בכר(צילום: אלעד גרשגורן)

1. בכל ראיון עם ברק בכר אני מתאהב בו יותר. הנה דוגמא למאמן שעושה את העבודה שלו מצוין וגם יודע את תפקידו בהצגה הגדולה הזו שנקראת

כדורגל.

2. בכל פעם שאני רואה את ניר קלינגר מתנפל על שופט אני מנסה להיזכר מתי הוא הפך לקריקטורה מוגזמת של עצמו.

3. ומיד אחר-כך בא לי רעיון למופע משותף של קלינגר וזהבי עם פואד בתפקיד אורח. אני כבר מדמיין את המבקרים מתחבטים אם מדובר ב"מיצג אמנותי פוליטי חתרני שעוסק בייצוגים חברתיים", או סתם "מופע סטנד אפ עם הומור נמוך ובדיחות צפויות".