14 שנה לאחר מהומות 2000: משהו השתנה?
הר הבית, מהומות במגזר הערבי, ניסיונות דריסה של חיילים, חברי כנסת ערבים המוחים בקולי קולות וממשלה המאיימת לנקוט יד קשה אל מול האלימות המתגלגלת וגובה חיים. כך נראו מהומות אוקטובר 2000. 14 שנה אחר כך, התסריט דומה להפליא, רק השחקנים המובילים התחלפו
ראש הממשלה אהוד ברק, אוקטובר 2000: "לא נוכל ולא מתכוונים לקבל לא סגירה של צירים ולא הפרעות לאורח החיים התקין על ידי אזרחי ישראל בתוך המדינה. הנחיתי את השר לביטחון פנים ואת משטרת ישראל, שאגב מגיעות להם מחמאות גדולות מאוד על השליטה העצמית שהם גילו אתמול במהלך ההפגנות - יש לכם אור ירוק לכל פעולה שתידרש כדי להביא לשלטון החוק ולשמירה על הסדר הציבורי".
ראש הממשלה בנימין נתניהו, נובמבר 2014: "ישראל היא מדינת חוק, לא נסבול הפרות סדר. נפעל בנחישות נגד השלכת אבנים, בקבוקי תבערה, זיקוקים, חוסמי צירים וגם נגד הפגנות הקוראות להשמדתנו. לא נסבול יותר הפגנות בלב ערים שבהן מופנים דגלים של החמאס או של דאעש וקוראים לפדות את פלסטין בדם ואש. הנחיתי את שר הפנים לפעול בכל האמצעים כדי לבדוק את האפשרות של שלילת האזרחות לאלו הקוראים להשמדתנו".
***
האירועים בהר הבית שהציתו אלימות ומתיחות רבה בירושלים ובקו התפר, האלימות שגולשת ליישובים ערביים בצפון ויד קשה שנקטה המשטרה במתפרע חיר חמדאן, באירוע שהסתיים במותו והתחיל גל אלים שאיש לא יודע מתי ייעצר. התמונות מהמהומות בצפון של רעולי פנים, אזרחי ישראל, המיידים אבנים, מציתים צמיגים וחוסמים צירי תנועה עוררו חשש בקרב רבים שההיסטוריה חוזרת על עצמה. אינתיפאדה שלישית היא מושג שחוזר על עצמו מאז חטיפת ורציחת הנערים בחודש יוני. בסוף השבוע, המושג הזה הולך ונשמע כמו מציאות מתהווה.
"יש בהחלט קווים מקבילים בין שני האירועים", אומר ל-ynet פרופ' שמעון שמיר, חבר ועדת אור, שחקרה את הסיבות לאירועי אוקטובר 2000 ואת תפקוד המשטרה. "שניהם פרצו על רקע מתיחות בהר הבית. ב-2000 עלייתו של אריאל שרון, ועכשיו עלייתו של כל מי שיש לו רגליים. זה יצר את המתח, יש התפרעויות, עכשיו רק צריך את הניצוץ. אז זה נגמר באינתיפאדה של אלפי הרוגים, איך זה ייגמר הפעם? איש לא יודע".
ההר האדום: ביקורי יהודים בהר הבית מצית אש
הר הבית אז, כמו היום, היה המחולל. הרקע: ממשלת ברק הגיעה אז לסיום דרכה, חברת הקואליציה ש"ס תקפה את ברק חזיתית. "כמו זיקית, משנה דעתו כל שתי דקות", אמרו עליו. בליכוד נערכו להתמודדות בבחירות, היועץ המשפטי החליט לסגור את התיק שהתנהל נגד בני הזוג נתניהו. בנימין נתניהו החל לאותת שהוא חוזר לפוליטיקה. "אם נתניהו יחזור, בליכוד יישלפו הסכינים", אמרו גורמים בתנועה.
שרון החל נערך להתמודדות. הוא הלך לשוק מחנה יהודה למפגן כוח פוליטי. בלו"ז השבועי, יומיים אחר כך, הוא בחר לעלות להר הבית. ירושלים, אז, היום ובכלל, עמדה תמיד במרכז מערכות הבחירות. "זו פרובוקציה שעלולה להביא לשפיכות דמים", אמר אז ג'יבריל רג'וב. "פוטנציאל לפיצוץ גדול", הגדירו בכירים במשטרה ובמשרד לביטחון פנים. הטלוויזיה הפלסטינית חזרה שוב ושוב על המסרים - הפגיעה במקומות הקדושים ורצונה של ישראל להשתלט על הר הבית. הדלק נזל ממסכי הטלוויזיה ומהראיונות לתקשורת של הפלסטינים והישראלים.
שרון היה נחרץ. מלווה בחגורת מאבטחים וחברי כנסת מהליכוד, בהם הנשיא המכהן ראובן ריבלין, עלה שרון להר ומהר מאוד הפך הביקור במקום הקדוש למהומת אלוהים. חברי הכנסת הערבים, בהם עבד אל-מאלכ דהמשה, אחמד טיבי, עזמי בשארה, טאלב א-סנע ומחמוד כנעאן, היו שם כדי למחות ולצבוע את הביקור בצבעי מלחמת דתות. "בדמנו ובנפשנו נשמור על אל-אקצה", זעקו מפגינים. "מסיתים פרועים", השיב שרון לחברי הכנסת הערבים שתקפו אותו. "ההסתה והאיבה של חברי הכנסת הערבים הן הדבר החמור ביותר, מייצגים מפלגות אנטי יהודיות, ציוניות וישראליות. לא יכול להיות שיהודי לא יוכל לבקר במקום המקודש ביותר לעם היהודי". נשמע מוכר?
הביקור הצית מהומות, האלימות פרצה ביום חמישי וביתר שאת בשישי, לאחר התפילה, ממזרח ירושלים לכל רחבי יהודה ושומרון ובתוך ישראל. בתום התפילות בהר הבית יצאו ההמונים להפגנות אלימות וליידויי אבנים ובקבוקי תבערה. משם לקווי התפר, חילופי ירי בין כוחות הביטחון במוצבי צה"ל באזורי החיכוך לבין התנזים. המהומות התעוררו גם מצפון לרמאללה. עשרות סטודנטים מביר זית יצאו לזרוק אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות צה"ל. הרשות הפלסטינית קראה לפלסטינים להגן על "קדושי האיסלאם".
המהומות התחילו בירושלים – וגלשו למגזר הערבי ולשטחים
בשבועות האחרונים היכה הטרור ברחבי ירושלים בפיגועי דריסה של אזרחים וחיילים. אבל אין זו שיטה חדשה. ב-29 באוקטובר 2000 ניסה פלסטיני במזרח העיר לדרוס שוטרים שעמדו על המדרכה, השוטרים נפצעו קל. מפגינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה במזרח העיר ובשכונות התפר. בעיר העתיקה, בציר שועפט, סמוך לפיקוד מרכז בשכונת נווה יעקב ובשכונת עיסוויה הסמוכה לגבעה הצרפתית. מטר אבנים ומוטות הושלך לעבר מתפללים ברחבת הכותל, המוני פלסטינים התבצרו במסגד אל-אקצה וניסו לפרוץ לרחבת הכותל אך נורו בכדורי גומי. למחרת התעצמו המהומות עוד יותר. בקבוקי תבערה ואבנים בשכונת אבו תור, חזיזים (זיקוקי דינור בכינון ישיר, בעגה המקצועית היום) הושלכו לעבר כוחות משטרה ומג"ב בצפון ירושלים.
מהר מאוד גלשה האלימות גם ליישובים הערביים בצפון הארץ. באום אל-פחם, כפר קנא, נצרת, טורען, משהד, דיר אל-אסד, פורדיס ואפילו יפו, הפגינו אלפים, חסמו צירי תנועה ויידו אבנים. כוח משטרה קטן שפעל בתמרה מצא עצמו חסר אונים מול מאות, והגיב ביד קשה כשהרג מפגין ערבי-ישראלי. לימים טענו השוטרים בוועדת החקירה כי נאלצו לפתוח באש כי זיהו סכנה מיידית וברורה. מהנקודה הזו, כדור השלג הידרדר במורד במהירות הבזק בתוך תחומי ישראל.
בשטחים, באותה העת - התפרעות רבתי. חילופי אש בין כוחות המשטרה הפלסטיניים לבין כוחות צה"ל במוצבים, חייל צה"ל, מדחת יוסוף, נפצע ומת בקבר יוסף אחרי שלא ניתן היה לחלצו. הנער מוחמד א-דורה נהרג בצומת נצרים - תמונה שהפכה לימים לאחד מסמלי האינתיפאדה. קצין מג"ב יוסי טבג'ה נהרג לאחר ששוטר פלסטיני, בצוות הסיורים המשותפים בקלקיליה, פתח לעברו באש במפתיע. הרוגים, מהומות והשבתה. נשמע מוכר?
אחרי סוף שבוע סוער החליטה ב-30.10.2000 ועדת המעקב של ערביי ישראל להשבית למחרת, ביום ראשון, את המגזר הערבי ולהכריז על יום אבל במחאה על הריגת הצעיר מאום אל-פחם. חברי ועדת המעקב גינו בחריפות את התנהגות המשטרה כלפי האוכלוסייה הערבית. הכרזת השביתה הכללית הפכה למהומה אדירה. בהתנגשויות בוואדי ערה בין מאות ואלפי מפגינים לבין כוחות המשטרה, שהעלתה כוננות לשיא, נהרגו שני אזרחים באום אל-פחם ואזרח נוסף בג'ת. למחרת, למרות ניסיונות ההרגעה, נהרגו חמישה אזרחים נוספים. ציר ואדי ערה היה סגור לכל שעות היום. ב-3 באוקטובר נפגש ראש הממשלה עם ועדת המעקב בניסיונות להרגיע את הרוחות בקרב ערביי ישראל, אך המהומות לא שככו וגבו חייהם של שני אזרחים נוספים, בכפר מנדא ובכפר קנא.
המהומות נמשכו עוד שבוע, וגבו חייהם של עוד שני אזרחים ערבים ואזרח ישראלי. ראשי ועדת המעקב דרשו אז מראש הממשלה למנות ועדת בדיקה, מחוץ למח"ש, שתחקור את האירועים, וטענו כי כשמדובר בפורעים יהודים, המשטרה מטפלת בכפפות של משי. במילים זהות לחלוטין השתמש ח"כ אחמד טיבי הבוקר (א') כשהצהיר שאין לערביי ישראל אמון במח"ש, ולכן היועץ המשפטי חייב למנות ועדה חיצונית. "אילו היה זה מתפרע יהודי, כוחות המשטרה לא היו פוגעים בו", אמר היום טיבי. "יש יהודי אחד שהרג ראש ממשלה והחזיק אקדח, ונוטרל בלי שייהרג. אבל כשמדובר בערבים, ידה של המשטרה קלה על ההדק".
חבר ועדת אור: המשטרה לא למדה לקחים ממהומות 2000
פרופ' שמעון שמיר, חבר ועדת אור, טוען כי הרג המתפרע בכפר כנא על ידי כוחות המשטרה הוא
חזרה על שגיאות העבר. "המשטרה עשתה מאז 2000 כמה פעולות הסברה, אבל במבחן התוצאה אין עדיין במשטרת ישראל מודעות מספקת לכך שערבים אזרחי ישראל הם אזרחים לכל דבר ולא צריך לפעול נגדם עם אצבע קלה על ההדק. ראיתי את התמונות מכפר כנא, אינני חוקר מח"ש אבל כנראה זה מה שקרה גם פה".
שמיר מזהיר מפני כניסת כוחות משטרה ליישובים ערביים שלא לצורך. "אם יש להם הפגנה בתוך תחומי היישוב, אז שיפגינו. לא צריך להיכנס ליישובים בכל מחיר. המסקנה הכי חשובה היא שהמשטרה צריכה לתגבר את כוחותיה ולא להשאיר כוחות קטנים באירועים שכאלה, כדי שחלילה לא ייקלע הכוח לסיטואציה שבה הוא עלול לפעול בניגוד לעקרונות, מחשש לפגיעה בו".
לפנייה לכתב/ת 
