הילד מהחוג לבלט
פתאום קלטתי בן יושב בקצה השורה, עושה חימום כמו כולן, רק בלי החצאית. ולמה ברור לנו שהוא החריג? כי בנים לא אמורים לעשות "דברים של בנות"
באה לאסוף את בתי בת ה-5 מחוג בלט. חוג שמתקיים אחת לשבוע ביישוב דתי-לאומי, חזק במיינסטרים. בזמן ההתארגנות (גרביים, נעליים, סוודר, קוקו מחדש, ושוב קוקו מחדש כי בראשון היו כרבולות), מתחיל החוג של הקבוצה הבאה בתור. גילאי 10-8 בערך. לא משהו חריג. יושבות בחצי מעגל עושות חימום. פתאום בזווית העין אני קולטת בן. יושב בקצה השורה, עושה חימום ממש כמו כולן, רק בלי הקטע של החצאית טוטו.
עוד בערוץ הדעות של ynet
כיפה סרוגה לטובת המתגיירים? / גלעד קריב
הוזי השלום / שאול רוזנפלד
אולי במקומות אחרים לא היה בכך שום דבר מיוחד או מרגש, אבל דמיינו את המקום הכי מקובע-מרובע שיש, עם הפרדות מפה ועד גן עדן, ותכניסו לתוך המקום הזה ילד עם כיפה וציצית שרוקד בלט.
לחלקכם בוודאי לא משנה המיקום על סקלת האורתודוכסיה ואינכם מבינים מה הילד האומלל הזה עושה בחוג "של בנות", ואיפה בכלל ההורים שלו, ושמישהו יתקשר כבר למועצה לשלום הילד. לחלקכם, הרגועים יותר, זה ודאי נראה תמוה, ואתם מבינים את החריגות שבתמונה ביחס ליישוב דתי שהמגדר בו חד וברור - בלט לבנות ג'ודו לבנים.
ובכל מקרה, לרובכם ברור שמדובר בתמונה חריגה, וממילא אחוז הבנים בחוגי בלט, גם ביישובים חילוניים לחלוטין, נמוך עד אפסי. בוודאי בנים בגילאי בית הספר היסודי.
ולמה ברור לנו שמדובר בחריג? כי בנים אינם בוכים. הם גם לא רוקדים, ובכלל הם לא אמורים לעשות "דברים של בנות" כמו לשחק בבובות, להתעניין באופנה, או להעדיף לרבוץ בדשא מאשר לשחק כדורגל וכדורסל. הם לא אמורים, כי החברה מעמידה להם שוטר, השומר על הגבול הברור שמפריד בין התנהגות בנים להתנהגות בנות, בין תחומי העניין שלהם, בין הדיבור שלהם, בין הציפיות מהם, בין המקצועות המיועדים להם בבוא היום.
החברה מכריחה בנים להתרחק מה"נשיות" הרבה יותר ממה שהיא מכריחה בנות להתרחק מה"גבריות". ילדה שאוהבת לטפס על עצים או מתעניינת בנגרות תתקבל בחברה בהבנה, מקסימום בהנהון ראש משתתף בצערה של האם על שנחסכו ממנה שמלות המלמלה וקישוטי השיער. לעומתה, ילד שיבחר ללכת לחוג בלט במקום לחוג של "בנים" יתקבל לרוב בהרמת גבות משמעותית, עד כדי זלזול ובוודאי תוך כדי הצקות מתמידות על-ידי חבריו.
ומי מפסיד מקיומו של אותו "שוטר"? עוד לפני הבנים עצמם, מפסידה החברה שמממנת אותו. החברה יוצרת גברים קשוחים, שחלקם מתכחשים לרצונות פנימיים מגיל קטן, חסרי רגישות, חסרי חמלה, בנים שכל חייהם צוו להיות "גברים" עד כדי כך ששכחו זה מכבר באיזה חלק בגוף מרגישים. איך הולכים אחרי נטיות הלב ולא אחר צו החברה. הם ממושטרים על-ידי החברה ולמעשה בנים קטנים מהונדסים מגיל קטן מאוד אל תוך חייהם כ"גברים", כפי שהחברה רואה אותם ואת התפקיד המיועד להם.
חלק מתופעות הלוואי של משטור זה אלו בוודאי האלימות על סוגיה ותכונות האופי המיוחסות לגברים בדרך כלל - דורסנות, חספוס וחוסר רגש. אך תופעות הלוואי לא חייבות להיות חמורות כל כך. הן יכולות להסתכם בילד שוויתר על חלום, בילד שאולי רגיש קצת יותר מאחרים, קצת יותר ביישן, קצת יותר בורחות לו הדמעות מלאחרים, שנדרש לעמוד בסטנדרטים המקובלים ולאלף את עצמו בהתאם, בילד שאולי איבד את האמון במבוגרים שסביבו. השלכות שהן הרסניות כשלעצמן. אני לא מכירה את הילד מחוג הבלט, וגם לא את ההורים שלו אבל אני מחזקת את ידיהם. צריך הרבה אומץ בשביל זה, ועמוד שדרה רציני.
צריך גם הרבה הורים שלא יפחדו לאפשר לילדים שלהם להיות מחוץ לרגיל ולמקובל, ולא יפחדו מאימת החברה. הרבה הורים שייאפשרו לילדים שלהם לגדול להיות בנים שבוכים, בנים שרוקדים, בנים שמטשטשים את הגבולות בין "דברים של בנים" ל"דברים של בנות".
ולילד הקטן הזה רציתי לומר באופן אישי שאני מאחלת לו שברגליים שלו, הנעולות נעלי בלט שחורות הוא יסלול את הדרך לניפוץ המראה הממשטרת שהחברה מציבה מול בנים קטנים, נערים ואנשים בוגרים שמכריחה אותם להיות גברים, כי להיות גבר זה כל מה שאותו ילד יבחר להיות.
מיכל שלם, עורכת דין ואם לשלושה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
