"איבדתי 3 בני משפחה ב-3 תאונות דרכים"

"נפער לי חור בבטן, במרכז הקיום שלי ... ולאן שאני לא הולכת הוא הולך יחד איתי. ואין לו הוראות הפעלה לחור הזה ואי אפשר להשאיר אותו בבית". (מתוך "עכשיו שוב מאי" הצגת יחיד שכתבתי וביימתי. מבצעת ענת זמשטייגמן).

כמה רציתי יום זיכרון ממלכתי למתים שלי

איבדתי שלושה בני משפחה בשלוש תאונות דרכים שונות. פועל יוצא מזה, הם הפכו לעוד מספר בסטטיסטיקה של דו"ח רבעוני באיזה משרד ממשלתי ככה זה במדינה המקדשת רק את מתיה לובשי המדים.

 שולה צבי שי ותמיר פישמן בימים אחרים. באדיבות משפחת פישמן

כילדה, הזיכרון הצרוב בי מימי הזיכרון, הוא קינאה ביתומי צה"ל.

הם היו יושבים להם בשורות הראשונות, לבושים חולצות לבנות, שיערם מסורק למשעי, על חזם מדבקה של דם המכבים ורגליהם מתנדנדות באוויר, חובטות ברגלי הכיסאות.

כמה רציתי להיות אני הילדים האלו.

כמה רציתי יום זיכרון ממלכתי למתים שלי

כמה רציתי להיות שייכת למשהו גדול יותר מהנרטיב הפרטי שלי

כמה רציתי שיהיה ארגון גדול וחזק שיחבק את אמא שלי כשהיא בוכה

כמה רציתי לא להיות שקופה.

וכמה, כמה כעסתי על אבא שלי על שמת לו ככה סתם בתאונת דרכים ולא יכול היה להתאמץ קצת יותר בשבילי כדי למות במלחמה מוות הרואי של גיבורים.

ורציתי להיות שחקנית כדי שאם לא באמת, אז לפחות בכאילו ואפילו ממש רק לקצת - יהיה לי אבא...

ולשי שהכרתי ואהבתי ואני מתגעגעת אליו כל כך.

שלא אהיה עסוקה רק בלזכור את המתים

ואני כבר יודעת מי אני בלי לשבת בשורות ראשונות ולדפוק על רגלים של כסאות.

אבל אותה ילדה קטנה ושקופה עדיין מלווה אותי כמו צל, וכמה שאני מנסה להתעלם ממנה, היא לא מרפה. מושכת לי בשרוול, מעירה אותה באמצע הלילה, מבקשת, דורשת, שלא אשכח אותה...

שלא אהיה עסוקה רק בלזכור את המתים.

אז למרות שאני באופן אישי כבר לא זקוקה לטקסים השנה החלטתי, ליטול את ידה ולקחת אותה לטקס יום הזיכרון לקורבנות תאונות הדרכים שהחלו לציין בשנים האחרונות.

אני יודעת שלא יהיה לי קל, כי אצטרך לזכור שם דברים שאני רוצה כבר לשכוח. אבל אני אקח אותה, ואני אזמזם לה שיר נחמד בדרך, כדי לנסות להתגבר על הסאונד של המתכת הנמעכת והזכוכיות המתנפצות שהיא שומעת בשידורים חוזרים בתוך הראש שלה.

אני אקח אותה כי אני יודעת שהיא, כמו כל הילדים האחרים שעולמם חרב עליהם בחטף, רק רוצים להרגיש שייכים ועכשיו לי, לליאת פישמן לני, יש את הכוח לראות אותם – כדי שלא יהיו שקופים.

מנתוני הלמ"ס עולה כי מאז קום המדינה נהרגו בכבישים 32,196 איש. בשנה האחרונה נהרגו בישראל, למעלה מ - 250 אנשים בתאונות דרכים. בממוצע 26 אנשים בחודש. קיימת עליה חסרת תקדים של יותר מ-40% במספר הולכי הרגל ההרוגים, 51 ילדים מתוכם 31 תינוקות עד גיל 4.

מרכז הסיוע למשפחות נפגעי תאונות דרכים הוקם על-פי חוק נפגעי תאונות דרכים (סיוע לבני משפחה) ב-2002. לפי חוק זה הפעלת המרכז היא באחריות משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מרכז הסיוע אמון על הבניית מערך סדור ומקצועי של 'הודעות מרות' למשפחות השכולות ופיתוח מענה טיפולי מקיף הכולל טיפול במרכז מקצועי הנשען על תחנה לטיפול משפחתי וקבוצות תמיכה שמפעילה עמותת 'יד הנקטפים'.

תקציב מרכז הסיוע 3.2 מליון שקלים ובהתאם לחוק הנ"ל מחצית ממנו מועברת למשטרת התנועה לצורך מימון פעולת קציני משטרה

שתפקידם הייחודי הוא מסירת ה"הודעה המרה" במסגרת המדור לנפגעי תאונות דרכים במשטרת התנועה.

מחר בערב, יום שני ה-17.11 בתיאטרון היהלום ברמת גן, יערך טקס יום הזיכרון השביעי להרוגי תאונות דרכים. הטקס ייערך במעמד שר הרווחה והשירותים החברתיים, ח"כ מאיר כהן ושר התחבורה, ח"כ ישראל כץ ובהשתתפות המשפחות השכולות.

בטקס שיזמו עמותת יד לנקטפים ופורום פ.ע.ו.ל.ה בשיתוף משרד הרווחה והשירותים החברתיים והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יודלקו נרות זיכרון על ידי בני המשפחות השכולות ביניהם אלמנתו של ראובן פדהצור שנהרג בתאונת דרכים סמוך למחלף קיסריה בליל הסדר תשע"ד, 14 באפריל 2014, לאחר שעצר בשולי הכביש עם האופנוע שבו רכב ונדרס בידי רכב חולף.