עברה לגור בהתנחלות - ותקבל פיצויי פיטורים

עובדת בחברת חקירות שנאלצה לחזור להוריה בשומרון התקשתה להגיע לת"א. בית הדין קבע: מגוריה הועתקו לאזור פיתוח. הפיצוי: 20 אלף ש'

עו"ד גיורא דבלפורסם: 11.11.14 , 17:02

על רקע גירושיה נאלצה עובדת בחברת חקירות בתל אביב לעבור עם בתה להתנחלות בשומרון ובעקבות זאת הופסקו יחסי העבודה שלה עם מעסיקתה. במסגרת תביעה שהגישה לבית הדין לעבודה התקשתה השופטת לקבוע אם התפטרה או פוטרה, אך למרות זאת פסקה לטובתה פיצויי פיטורים בסך כ-20 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בספטמבר 2010 הודיעה העובדת למעסיקיה שהיא נאלצת לעבור לבית הוריה ביישוב בדרום-מערב השומרון, והסבירה שתתקשה להגיע מדי יום לתל אביב. לדבריה, התחבורה הציבורית מהיישוב למרכז הארץ מוגבלת, מה גם שמדי יום יהיה עליה להביא את בתה לגן ולהוציא אותה.

תביעה

לא התקבלה יפה בעבודה - ותפוצה ב-26 אלף

עו"ד אורן יוגב

חודשיים הספיקו למנהלת חשבונות בחברה לאביזרי השקיה לפני שהתפטרה. בית הדין קבע שלא התנהגו אליה כראוי והורה לפצות אותה בשתי משכורות

לא התקבלה יפה בעבודה - ותפוצה ב-26 אלף

היא נענתה להצעת המעסיק לעבוד מהבית אף שהדבר לא היה פשוט, שכן במקום מגוריה החדש היו בעיות בתשתית התקשורת. אלא שבסוף נובמבר אותה שנה הפסיקה החברה להזרים לה עבודה ולשלם לה משכורת, ולדבריה הבינה שלמעשה פוטרה.

ב-2011 פנתה העובדת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב והגישה תביעה לפיצוי של כ-26 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, שכר עבודה בעבור חודש נובמבר ודמי הבראה שהחברה קיזזה מתלוש המשכורת האחרון שקיבלה. את החישוב היא ערכה על סמך טענתה כי קיבלה שכר גלובאלי של 6,000 שקל לחודש.

מנגד טענה החברה ששכרה של התובעת לא היה קבוע והוא נגזר ממספר תיקי החקירה שבהם טיפלה בכל חודש. היא הוסיפה שהתובעת התגרשה לפני שנים כך שהפרידה אינה סיבת המעבר, מה גם שהיא עזבה את עבודתה באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת. משכך קוזז מתלוש השכר האחרון גמול הודעה מוקדמת.

עוד טענה החברה כי בחודשים שקדמו להתפטרותה הרבתה התובעת לאחר ולהיעדר, ותפוקתה ירדה באופן שגרם לחברה לנזק כספי. כמו כן טענה החברה כי בדיעבד התברר לה שהתובעת עברה לחברה מתחרה, לקחה איתה עובדת נוספת, השמיצה את בעלי המניות וגרמה לה נזק שנאמד ב-25 אלף שקל.

לבסוף טענה החברה כי ככל שייפסק פיצוי לזכות התובעת, יש לקזז ממנו כ-48,500 שקל, שכן בעבר שילמה לתובעת שכר בעבור חודשיים שבהם לא עבדה בשל מעצר בית שבו שהה בעלה.

עברה לאזור פיתוח

השופטת הבכירה מיכל לויט קבעה כי ממסכת הראיות לא ניתן לקבוע בבירור מי מהצדדים יזם את סיום יחסי העבודה. עם זאת, התובעת הוכיחה כי העתיקה את מגוריה להתנחלות – הנחשבת אזור פיתוח - כחודש לפני סיום ההעסקה בפועל, וכי המעבר השפיע על יכולתה להגיע לתל אביב או לעבוד מהבית.

משכך, גם אם היה גורם נוסף שהוביל לסיום ההעסקה, התובעת זכאית לפיצויי מכוח חוק פיצויי פיטורים, הקובע כי עובד שהתפטר בשל העתקת מקום מגוריו לאזור פיתוח (למשך למעלה מחצי שנה) – יראו בהתפטרותו כפיטורים.

לגבי שכרה של התובעת קיבלה השופטת את טענת החברה השהשכר השתנה מחודש לחודש ונגזר מתפוקות, וקבעה כי עמד על ממוצע של כ-5,000 שקל. השופטת הבהירה לנתבעת כי קיזוז דמי ההודעה מוקדמת משכרה של התובעת ללא הסכמתה נעשה בניגוד לחוק הגנת השכר, במיוחד כשאין מחלוקת שהתובעת הודיעה על כוונתה לעבור דירה כחודשיים לפני סיום העבודה. טענות הקיזוז הנוספות של החברה נדחו.

לפיכך חייבה השופטת לויט את החברה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 15,346 שקל, שכר עבודה ודמי הבראה בסך 3,950 שקל, שקוזזו משכרה שלא כחוק ויישאו בהפרשי ריבית והצמדה מנובמבר 2010. בנוסף החברה חויבה בהוצאות התובעת בסך 5,000 שקל.