"הבחור מפאדובה": רוקנ'רול פגש פיוט
שם טוב לוי והרב-הפייטן דוד מנחם העלו בפסטיבל העוד את "הבחור מפאדובה" - מופע מקורי, סוחף ומעניין. לתוך מופע אחד נמזגו רוק עם פיוט מסורתי, כלים מודרניים וישנים, אהבת השם ואהבת האדם
בדיוק עבור מופעים שכאלה קיימים פסטיבלים: לוקחים מלחין רוק ישראלי, מחברים אותו לרב-פייטן ואומרים להם לכו הביאו טקסטים משל יוצר עברי מסתורי מן המאה ה-18, הלחינו אותם והעלו מופע. על פניו זה נשמע צירוף הזוי, מטורף למדי. אך עבור אפי בנייה, מנהלו הוותיק של פסטיבל העוּד בירושלים, זו בדיוק תכלית העסק הזה, לחולל חיבורים: חיבור של מזרח ומערב, חיבור של נושן עם עכשווי, חיבור של כלי נגינה מסורתיים עם כלים מודרניים, חיבור של דתי וחילוני, חיבור של טקסטים עבריים עתיקים במופע עדכני. וכל הזיקות הסותרות לכאורה הללו, התמזגו להן אמש (ב') במופע מרתק: "הבחור מפאדובה".
"הבחור", מלשון הנבחר, הוא הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו, 1707 - 1746), עילוי חד-פעמי ומסתורי. הרמח"ל הוא מחברו האגדי של ספר המוסר "מסילת ישרים", שמדריך את קוראיו כיצד לעזוב את דרך החטא ולעלות למדרגת הקדושה. הספר היה לבסיס ההגותי, במאה ה-19, של תנועת המוסר, והוא נלמד מדי שנה, בחודש אלול, כמעט בכל הישיבות בארץ ובעולם.
על אף מרכזיותו העצומה של רמח"ל האיש עתיר סתירות לכאורה: תלמיד חכם מעמיק, אך גם קבליסט מובהק שעיסוקו בתורת הקבלה הפך אותו למוקצה בקהילתו; תלמודיסט בקיא, אך גם בעל השכלה כללית רחבה, דובר שפות ובקיא במדע; כתב עשרות ספרי עיון, ספרות יפה, שירה ומחזות, אך היה רדוף על-ידי בני קהילתו שהגלו אותו ושרפו את ספריו.
ואל תוך המעיין הבלתי נדלה של יצירות רמח"ל צלל הרב הפייטן דוד מנחם, וליקט מהן מגוון חומרים בעלי פוטנציאל להלחנה - שירים, קטעי הגות, קטעי דרמה ותהילים. שם טוב לוי הלחינם, והתוצאה היא ערב מרתק, מוזר, עתיר חיבורים ויצירתי. רוב הטקסטים במופע הם משל הרמח"ל, אך מקצתם גם טקסטים אחרים, אפילו דליה רביקוביץ, שמתכתבים באיזשהו אופן עם הגותו.
"מי שמשלב בין קודש לחול, הוא היהודי השלם"
העיסוק במוזיקה המתבססת על מקורות וטקסטים יהודיים חדש יחסית עבור שם טוב לוי: "אני לא בא מבית דתי, ואני לא איש דתי," הוא אומר ל-ynet "אבל יש בי המון סקרנות, ובשנים האחרונות, בעקבות מפגשי לימוד משותפים של מוזיקאים דתיים וחילוניים, שם גם פגשתי את הרב דוד מנחם, אני מרגיש שזה מעשיר אותי".
למרבה השמחה הפרטנר של לוי ממזג באישיותו כמה עולמות והוא מפתיע: רב קהילה בירושלים, אך גם פייטן ומוזיקאי ומלחין, בוגר ישיבת "מרכז הרב", אך גם מעריץ ותלמיד מובהק של הרב עובדיה יוסף. חרדי אך מבקר נוקב של עולם הישיבות: "תלמידי חכמים צעירים הופכים לחקיינים, וההלכה הופכת לנוסטלגיה", כתב בטור ל-ynet במלאת שנה לפטירתו של הרב עובדיה יוסף. "הגיעה השעה שנצא לדרך חדשה. אנו צריכים לקרוא לדור הלומדים בקול גדול, שלא יצמצם עצמו רק בתוך ארבע אמות של הלכה. שלא יצמצם את נפשו ותורתו רק למותר ולאסור. שלא יעסוק רק בחובות האיברים, אלא יבאר את חובות הלבבות. שיפצח את קליפת ההלכה ויגיש לנו לאכול גם מפרי המחשבה".
נאמן לגישתו הפתוחה והמרחיבה, קובע הרב מנחם שרק זה המשלב בין קודש לחול הוא היהודי השלם: "רבי יהודה הלוי, אבן גבירול, רבי שמואל הנגיד, כל משוררי ספרד כתבו שירי אהבה. עם השנים היהדות השתתקה מלהגיד את דבר החול, והפכנו להיות כמו נוצרים, שמאמינים רק בקודש. מי שטוען רק לקודש, הוא לא המקורי, הוא המזויף. מי שמשלב בין קודש לחול, הוא היהודי השלם".
ואכן היתה שלמות בקונצרט אמש: באיזשהו אופן פלאי פיוטיו של דוד מנחם חברו לקצב הרוק של לחניו של שם טוב לוי. והנאי - החליל המזרחי המסורתי שעליו מנגן מנחם, השתלב נפלא עם חליל הצד של שם טוב לוי. העוּד, מנוגן לעילא ולעילא בידי שרלי סבח, השתלב בצלילי הגיטרה (גדי בן אלישע). הקונטרבס (צור בן זאב) תרם לאנסמבל הרוק-פופ-מסורתי-מזרחי-חילוני-דתי הזה, גם נופך ג'זי. ובעמדת כלי ההקשה שילב נועם חן מגוון תופי מרים מסורתיים ומצלתיים.
צדיקים מחוללים וילדה שבה לביתה
אז מה היה לנו אמש? שירים פלאיים משל רמח"ל ("צריך לבאר את הטומאה"; "צריך שידע אדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח") עם לחנים של לוי בתערובת עדכנית של רוק מוכר עם נופך בלקני וג'זי. פיוטים מקוריים משל דוד מנחם ("בעיניך צדיקים יוצאים במחול") בצד פיוטים מסורתיים מוכרים בעיבוד עדכני של לוי.
וגם טקסטים עכשוויים שמתכתבים, לתפיסתו של דוד מנחם, עם הרמח"ל, כמו שירה של דליה רביקוביץ "שובי לביתך". אמש זכינו לשמוע את השיר הכה-מוכר הזה בשירה רבת הבעה, נפלאה ממש, של דוד מנחם, בעיבוד חדש שערך שם טוב לוי ליצירת המופת שלו. "המילים האלה של דליה רביקוביץ – 'מה לך בחוץ, ילדה? מנוח לא מצאה רגלך. ציפור פצועה, חזרי אלי ושובי לביתך', זוהי בקשת שיבה לאל" אומר דוד מנחם ל-ynet. "השיר הוא נפלא. כל אחד רוצה לשוב למשהו. הרצון לשוב הוא משהו קמאי שקיים באנושות כולה. המקובלים מסבירים זאת בכך שהבורא ברא את האדם והוציא אותו מתוכו. האנושות רוצה לשוב לאלוהים".
חסידי שם טוב לוי יזכרו אולי את המוזיקה הנפלאה שכתב לפני קרוב ל-15 שנים לסרט המעולה אך הנשכח "ככר החלומות". ואמש הפתעה: נעימת הנושא של הסרט הגיחה אל תוך המופע, נעטפה בעיבוד חדש, וגם היא חברה לה באיזשהו אופן לרמח"ל. עוד חיבור. ולקינוח קיבלנו קלאסיקה של מוחמד אל- וואהאב בביצוע מיטבי על העוּד של שרלי סבח.
שם טוב לוי מתנהל בסצנת המוזיקה קרוב -40 שנים. הוא עבד עם גדולי הזמר העברי לדורותיו, וחתום על קלאסיקות כמו "שיר של אחרי המלחמה", "הנסיך הקטן", "בלילות הסתיו" ו"יכול להיות שזה נגמר". ומה שיפה אצלו זה שלא נס לחו. הוא ממשיך ליצור, כל הזמן, ואפילו משתנה לאטו: בשנים האחרונות נוספו למוזיקה שלו צבעים אתניים-משהו: ים-תיכון, בלקאן, צועני, אך גם ג'ז. וזה יפה. ואמש ראינו לכך דוגמית שובת לב.
שתי הערות קטנות לסיום: המופע עדיין זקוק לשיופים. עוד כמה חזרות יועילו להכחיד את הצרימות פה ושם, ואת רגע האי-התאמה באנסמבל. שום דבר דרמטי, אבל צריך עוד לעבוד כדי שהמופע יתיישב ויזרום כהלכה. והוא אכן חייב להמשיך ולרוץ. יש למופע הזה קהל וזו אמנות במיטבה. ועוד הערה קטנה, אנא, שם טוב, תפסיק עם הפטפוטים המיותרים האלה בין השירים. הם לא הוסיפו דבר והיה בהם אפילו מידה לא מבוטלת של זילות, בודאי מול דבריו הנכוחים והנעימים של דוד מנחם.
אבל פרט לכך, באמת מופע נהדר.
