אחיו התאום של אלמוג ספד: 'הלב נשבר לחצי'
יותר מאלף בני אדם הגיעו לחלוק כבוד אחרון לסמ"ר אלמוג שילוני שנרצח בפיגוע בתל אביב. אחיו התאום סהר בהספדו: "דאגת לכולם, אבל לא לעצמך". אביו: "אלוהים החליט שהוא רוצה את הנשמות הטהורות לידו"
יותר מאלף בני אדם הגיעו לבית העלמין הצבאי בהר הרצל כדי ללוות את סמ"ר אלמוג שילוני, שנרצח אתמול בפיגוע הדקירה בתל אביב, בדרכו האחרונה. לא היה ניתן שלא לשמוע את זעקות הכאב והבכי שנשמעו מהקהל ומבני משפחתו בעת הבאת ארונו של החייל לחלקת הקבר.
ההספד המרגש ביותר היה של אחיו התאום של אלמוג, סהר, שמתח אתמול ביקורת על התנהלות מקבלי ההחלטות. "אמרו לי להכין לך כמה דברים ואני אמרתי לא. אתה תגיד לי מה להגיד", פתח האח התאום את דבריו.
"אני יודע שאתה תרצה שאני אגיד שהכול בסדר ואתה שומר עלינו מלמעלה", המשיך סהר שילוני. "כל מי שהכיר אותך באמת רק יתגאה בך ואני בתור האח התאום שלך, החצי שלך, הכי גאה בך בעולם".
האח סיפר על אירוע בבית המשפחה לפני שלושה שבועות. "נפגשנו בבית בשבת ואתה הבאת חייל בודד. הדבר הכי טיפוסי מצדך היה להביא בן אדם בודד שאין לו מה לעשות, אין לו איפה להיות ואיפה לאכול ואתה הבאת אותו לבית שלנו. למה? כי אתה הבן אדם הכי דואג בעולם. דאגת לכולם, אבל לא דאגת לעצמך".
סהר המשיך בהספד ואמר כי "קשה לי שאני לא הייתי איתך ברגעים האלה ולא ידעתי מה עובר עליך. גם כשהגעתי לבית חולים אמרתי לאבא 'אין מצב, הוא ייצא מזה'. הצתתי ואמרתי הנה הוא עוד שנייה יוצא וידעתי והרגשתי שהוא יהיה חזק, אבל לא. כנראה שלא רצית וכנראה שטוב לך למעלה".
"הגעתי אתמול הביתה וחיפשתי אותך ישן, אבל לא. אתמול אמרתי לך בוא תישן איתי, בוא אליי הביתה, אבל לא. באמת אני לא אשכח את החיוך המדהים שלך. איזה אח היית, איך התקדמת, איך נהיית המפקד הכי טוב בעולם, הבן הטוב בעולם, הנכד הטוב בעולם, תמיד מבקש ורק נותן ועוזר ולא מצפה לכלום".
"אני חושב שהדבר היחידי שנוכל לקחת ממך ונצליח בזה יהיה את הכוח שלך להחזיק מעמד כי אני יודע שאתה אומר לנו עכשיו מלמעלה שנהיה חזקים ושטוב לך, אבל לנו לא טוב. לנו קשה. רק תעזור לנו מלמעלה. תחזיק אותנו. היה לי לב אחד ועכשיו יש לי חצי לב שבור. אני אוהב אותך אח שלי", סיים האח את דבריו.
קודם לכן עלה אביו של שילוני, יוסף, לספוד לבנו ולא השאיר עין יבשה בקהל. "אתה אוצר שלא יסולא בפז. השלמת החודש 20 שנות חיים וזכינו לראות אותך גדל. היית אמור להתחתן עם חברתך נועה, הכול היה מסודר, אבל אבינו שבשמיים החליט שהוא רוצה את הנשמות הטהורות ביותר לידו", ספד האב.
האב המשיך לספר על בנו המנוח. "היית ענו כהלל, בעל חיוך הכובש כל לב. לפני הצבא סייעת לזקנים עריריים וידעת היטב היכן לגעת. בצבא היית לוחם אמיץ ומסור, מפקד בעל לב אינסופי, ביקשת להביא חיילים בודדים אלינו לשבת וכיבדת את כולם בגינוני מלכות. מאיפה למדת הכול ילד?".
בסוף ההספד קרא האב: "די לדם עבדיך השפוך, המזבח טבול בדם. הנה השה לעולה. כזה תמים ללא אף מום. אביו של שילוני ביקש להודות לעם ישראל שהתפלל לרפואת בנו".
בין הסופדים היה גם מפקדו של שילוני, סגן-אלוף א'. "אתה חייל מצטיין מוביל ואהוב ובראש ובראשונה אדם. היית אדם שתמיד ביקש לעשות למען הזולת ולמען חייליו. נמשיך במורשתך".
גם הרב אליהו אלחרר, רב העיר מודיעין שבה מתגוררת משפחת שילוני, היה בין הסופדים. "אביך סיפר לי שאתה ילד חזק. היית יכול לשרוד את הפגיעו הזו, אבל כנראה שבשמיים רצו אותך יותר. היית הראשון שרץ לסייע בכל דבר. אני מבקש ממך. אתה עולה עכשיו למעלה ותתפלל ותבקש מריבונו של עולם אמור לצרותינו די".
הבוקר: הנרצחת בפיגוע בגוש עציון הובאה למנוחות
מוקדם יותר הובאה למנוחות דליה למקוס, שנרצחה בפיגוע בטרמפיאדה באלון שבות. למקוס נדקרה למוות בעת שעמדה סמוך לתחנת אוטובוס לא רחוק מצומת גוש עציון. הדוקר פצע באורח קל שני בני אדם נוספים ונורה על ידי שומר בכניסה ליישוב.
"אני רוצה לצרוח לכולם, לאומה שלי ובעיקר לעצמי: אל תפסיקו לנסוע בטרמפים. אל תיתנו להם את התענוג הזה, שהם מצליחים לעצור ולמנוע מאיתנו לחיות את החיים שלנו, פשוט אל תעצרו את חייכם", כך קראה מיכל, אחותה של דליה. "אחרי פיגוע הדקירה שעברת ב-2006 שאלתי אותך איך את יכולה להמשיך לנסוע בטרמפים ולעמוד בצומת שבו נדקרת, ואת, באצילות נפש, חיזקת אותי: 'נראה לך שאני אתן להם לנצח אותי?'", ספדה.
"המחבל ידע את האמת, שהמקום שבו הוא גר שייך לנו ולדליה, והעמידה בצומת אלון שבות מוכיחה את האמת הזו", אמר נחום, אביה של למקוס, בהלווייתה. "דבר אחד הוא לא הבין: במעשה הרצח הנתעב שלו הוא לא יצליח לשבור את עמדתנו ואת עמידתנו על הארץ. הוא רצח אותך מכיוון שהיית יהודייה שחיה בארץ ישראל. בקבורתך פה את מחברת את כולנו אל אדמת הקודש הזו".
מרים, אחות נוספת בת 16, סיפרה כי הנרצחת "תמיד ליוותה אותי והראתה לי את הדרך. תמיד חשבנו על אותו דבר, וגם עכשיו שלחת לי מעין מסר כשהיה הפיגוע, ואיך ששמעתי ידעתי שזו את. התקשרתי ולא ענית לי. את תחסרי לי בכל כך הרבה דברים, ועכשיו כשאת למעלה תעזרי לנו להסתדר בלעדייך".
לפנייה לכתב/ת 
