הפוליטיקאים רבים, הסביבה תמיד נפגעת

אפשר להתווכח אם ראש הממשלה בנימין נתניהו מתמודד עם המציאות הישראלית כראוי או מחפש אשמים במקום לנווט ולמצוא פתרונות, כפי שטען השר המתפטר להגנת הסביבה, עמיר פרץ. אפשר גם להתווכח מדוע השר פרץ, שעזב את מפלגת העבודה על רקע דרישה להתחייבות מיו"ר המפלגה דאז, שלי יחימוביץ', שלא תשב בממשלה אחת עם נתניהו ועם אביגדור ליברמן, ישב בממשלה אחת עם שניהם.

• לטורים נוספים מאת עדי וולפסון
  

>> גם אתם יכולים להשקיע בקלות - הערוץ שלכם לעולם שוק ההון  

אפשר אפילו להתווכח אם התקציב שהכנסת מצביעה עליו הוא אנטי-חברתי, כטענתו של פרץ, או חברתי, כפי שטוען שר האוצר, יאיר לפיד. אפשר גם לשאול מה היתה התרומה של השר פרץ לאיכות הסביבה בישראל במשך השנתיים בהן עמד בראש המשרד. ואפילו להתווכח אם היוזמה הגדולה שקידם באופן אישי, החוק לצמצום השימוש בשקיות פלסטיק (ובהזדמנות זו שוב, פלסטיק ולא ניילון), באמת חשובה כל כך ומשפיעה.

השר פרץ חותם על הסכם עם רשתות השיווק להפצת הסלים הרב-פעמיים(צילום: יוסי אלוני)

אבל אי אפשר להתווכח על משהו אחד: שאין קשר ולא צריך להיות קשר בין קידום החוק לצמצום השימוש בשקיות פלסטיק לבין ההתפטרות של איש זה או אחר מהממשלה, אפילו אם הוא השר להגנת הסביבה.

אולם מסתבר שחברי הקואליציה ובראשם ראש הממשלה, לא חיכו אפילו רגע, לא הנידו אפילו עפעף, וברגע שהשר פרץ התפטר, דחו "משיקולים קואליציוניים" את הדיון על החוק לקראת קריאה שנייה ושלישית שהיה צריך להתקיים שלשום (ב') בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. כל זה בלי שום שינוי או סיבה נראים לעין, אחרי שהמשרד להגנת הסביבה סיים כבר את כל עבודת המטה בנושא, רשתות השיווק החלו להיערך לחוק והקמפיין החדש של המשרד בנדון בכיכובו של משה איבגי עלה לאוויר.

הקמפיין לשקיות הרב-פעמיות: 

 יו"ר הוועדה, ח"כ מירי רגב, טענה שאיש לא פנה אליה בנוגע לביטול של הדיון, ולאחר שהבינה את המורכבות של החוק חשבה שאי אפשר לקדם אותו ללא שר. לדבריה, "לא חשבתי שנכון יהיה שפקיד ילווה אותו במקום השר", ולכן כששר חדש יכנס לתפקיד - אז החוק יקודם. בינתיים הוועדה דנה בנושא לא פחות חשוב, דליפת האמוניה בעמק חפר.

נכון, הגנת הסביבה היא לא מהנושאים שעומדים בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל לדורותיהן. אבל דווקא מפני שהתחום חוצה גבולות ולא מבחין בין דת, גזע או מין, חקיקה סביבתית חוצה לרוב גם גבולות פוליטיים וזוכה לקונצנזוס. לראייה, חוק השקיות עבר בקריאה ראשונה בכנסת לפני כשבועיים ברוב של 39 חברי כנסת וללא מתנגדים.

אבל הדחייה או הביטול של חוק שקיות הפלסטיק הם רק קצה קצהו של הקרחון. מדינת ישראל דוחה שוב ושוב החלטות שקשורות בנושאים סביבתיים משמעותיים, כגון משק הגז הטבעי והשטחים הפתוחים, ומעכבת מהלכים סביבתיים שאין עליהם עוררין כגון הוצאת מיכל האמוניה מאזור המפרץ או טיפול בזיהום האוויר הגבוה באזור מפרץ חיפה או במרכז גוש דן.

תמיד יש שיקולים כלכליים, אינטרסים רבים ואין סוף תירוצים, אבל עכשיו מתברר לנו ששיקולים אישיים של אגו יכולים להיות מעל לכל. ותשפטו אתם האגו של מי - ראש הממשלה, יו"ר הקואליציה או יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

אז מה נותר לנו לבקש? שהפוליטיקאים ינמיכו קצת את האגו ויגבירו את האקו (למרות שנדמה לי שעל התשובה לשאלה אם זה יתממש אין ממש ויכוח) ושהחוק למיגור השימוש בשקיות פלסטיק לא ייגנז.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון