ענב שור-דיעי: החדר האינטימי שלי

ילד אחד נכנס לחדר שלו, סוגר את הדלת, ולא יוצא במשך שנים ארוכות. זה המנוע המכונן ברומן הביכורים "טיול שנתי", שכתבה ענב שור-דיעי. שחר, גיבור הרומן (שראה אור לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן) יוצא לטיול שנתי כשהוא בכיתה ו'. "טיול שנתי הוא חוויה מאוד מערערת בזיכרון שלי", מספרת שור-דיעי (40) בראיון ראשון. "אולי בגלל המרחב האישי שנחסם בו. זה טיול שבעבור ילדים רבים, אין בו שקט".

רוצים לקרוא פרק מתוך "טיול שנתי"? היכנסו לכאן!

באותו הטיול קורה לו משהו מאוד מביך ולא נעים (ולא נעשה לכם ספוילר כאן) שגורם לו בעצם לעצור את הכל, להיכנס לחדרו ולהפוך למתבודד. אותה חריגות מהחברה, אותה התנתקות חלקית מהסביבה, וכן מערכות היחסים שסביבו - אמו שחרדה לגורלו, ואביו החולמני - מתוארות בספר זה. ועם כל זה לא מספיק לכם, העלילה כולה מתרחשת בקיבוץ. על יתרונותיו, ועל חסרונותיו.

"טיול שנתי". ילד מסתגר, ילד מתבגר

שור-דיעי היא מטפלת באמנות, נשואה ואם לשניים, וחיה כיום בתל אביב. אבל היא גדלה בקיבוץ עין גב שעל שפת הכנרת, שבעיניה הוא המקום היפה בעולם. "הקיבוץ בסיפור הוא אינו הסיפור שלי. הוא גם לא העיקר. הוא רק התפאורה לעלילה המשפחתית. אולי בחרתי לכתוב על קיבוץ כי זה המקום שאני מכירה הכי טוב. אנשים שמכירים קיבוץ מקרוב, בטח יזהו את הסממנים הקבועים בו. אלו שיזכירו להם את הקיבוץ שבו הם גדלו".

לעוד ביכורים בערוץ הספרים :

• אורית וולפיילר על "שוויצריה זה כאן"
• לכתוב, להתפייט, לאהוב: עם שירה פנקס
• ענבר לבנת: "הכתיבה לא מרפאת"
  

מדוע בחרת בכתיבה?

"הכתיבה תמיד היתה נוכחת בחיי, כתחביב, מעולם לא חשבתי שזה יגיע לספר. אבל קרה שפתאום 'התלבש עלי' סיפור וביקש שאכתוב אותו. אחרי ארבעים העמודים הראשונים שנכתבו בנשימה אחת - נעצרתי. לא הבנתי מה זה ולאן זה הולך. נרשמתי לסדנת הכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי, בעיקר כדי להבין מה אני עושה עם הדפים הכתובים האלה שהצטברו לי בידיים, וקיבלתי מהם חיזוק לעובדה שמדובר בטקסט שמבקש לגדול לספר.

"הכתיבה עבורי היתה כמו לנסוע לטיול בארץ אחרת, רחוקה, אך בו זמנית גם להיות פה. וזאת דרך חסכונית וריאלית לצאת למסע ארוך,

לבד, בזמן שאני אמא ואישה עובדת. התהליך אמנם התחיל מאיזה רגע של פלא - של סיפור שדפק לי בדלת וביקש להיכנס, אך מהרגע שפתחתי את הדלת, היו גם לא מעט רגעים לא פלאיים בעליל, רגעים שבהם אפילו הצטערתי שנתתי לסיפור הזה להיכנס, וחשבתי אולי לוותר. אבל כמו בכל מסע, היו גם לא מעט רגעים של התרגשות, שמחה ותחושה של חופש".

במה עוסק "טיול שנתי"?

"הספר עוסק בנושאים רבים כמו משפחה, תהליכים של גדילה, מה זה אומר להיות חריג בחברה קטנה, על הצורך בשייכות, על חיפוש של מקום, ומעל הכל ניצבת שאלת הפער בין החלום על איך שרצינו שחיינו יראו - ועל איך שהם מתממשים לנו בפועל. כמטפלת, אני רואה את הביטוי לשאלה הזאת בחדר הטיפול. אני פוגשת אנשים שונים עם דרכים שונות להתמודדות עם הפער הזה שבין המצוי לרצוי. לפעמים יש לי תחושה שהיום יש קצת חוסר סבלנות לשאלה הזאת. שיותר ויותר גישות לטיפול מהיר שמבטיחות שינוי מידי גורמות ליותר מצוקה סביב הפער הזה.

"החיים הם הרי רצף בלתי נשלט של אירועים, ותמיד יהיה פער בין התוכניות לבין ההווה. הסיפור שלי נמצא בתוך השאלה הזאת. כך שגם לא כל הדמויות מוצאות בסוף את האושר הגדול. אני מרגישה שדרך כתיבת הספר, הבנתי ששווה לנסות לחיות עם הפער הזה בשלום. להמשיך לשאוף להגשים חלומות - אבל גם להבין שיש מציאות שלעתים עושים בה פשרות".

"'טיול שנתי' לא היה השם שלו מההתחלה, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה השם הנכון, שמייצג את הדימוי שבו המרחב האישי פשוט מתערער: להיות בתוך קבוצה בלי פרטיות. במכתב ששחר הגיבור שולח לאמא שלו בהודו, מתוך הרומן, הוא כותב לה שהם גרו במקום הכי יפה בעולם, מבחינת הנוף והטבע שלו, אבל שלא היה בו מרחב של שקט. לרגעים, כילדה בקיבוץ, גם אני הרגשתי ככה. שאני צריכה לחפש פינות של שקט בקיבוץ, לכתוב ולצייר בהן".

בשנים האחרונות ישנם ספרים רבים שמתייחסים לקיבוץ, וחלקם סוגרים איתו חשבונות. איפה את עומדת מול זה?

"זה לא סיפור שסוגר חשבון בכלל, עם הקיבוץ או עם אף אחד. התפאורה היא תפאורה כללית של קיבוץ - כי הוא המקום הכי יפה בעולם, בחוויה שלי, וגם מקום שמשרת את הסיפור בעקבות הפער שיש בו: בין היופי החזותי למחירים של לחיות בתוך קבוצה במקום קטן. אבל את המחירים החברתיים האלה אפשר להרגיש גם אם גדלים בעיר או במושב".

"עניינה אותי המורכבות של הבחירה שלו, ונקודת המבט של הסביבה את הבחירה הזאת. ככותבת, לא התייחסתי אליו כמאוד חריג, אלא דווקא כמאוד אנושי. מבחינתי, קרה לו מצב משונה בעקבות חוויה אחת. אבל המצב הזה יכול לקרות לכולם, באופן טבעי. הבחירה שלו היא מאוד אנושית. מאז שיצא הספר, ועוד לפני כן, רק שסיפרתי על העלילה שלו לכל מיני אנשים - פתאום התחלתי לשמוע על אנשים שזה קרה להם: חוו חוויה מאוד מביכה במקום ציבורי, ואחרי זה החברה צבעה אותם בצבעי חריגות שנבעו מאותו המצב. הספר עוסק בהתמודדות עם כל זה. וברצון שלך למצוא את המקום שלך בעולם, ולהישאר כמו שאתה".

"התמזל מזלי, וקיבלתי חוות דעת מאשכול נבו, שהוא סופר שאני מאוד מעריכה את הראייה ואת הכנות שלו. בנוסף, אם זו לא היתה טירחה גדולה מדי, הייתי מבקשת חוות דעת מקרל ג. יונג. כמטפלת, אני מאוד מושפעת מדבריו על חלומות ודימויים, ואלו נוכחים היטב אצלי בחדר הטיפולים".

על איזה ספר ילדים גדלת?

"שיהיה להם תמיד זמן פנוי לצלול אל תוך ספרים".

ספרה של ענב שור-דיעי יופץ לחנויות הספרים לקראת סוף נובמבר.