כששגריר ישראל חשף באו"ם את סוד האטום
דווקא אבא אבן ניצל את הבמה העולמית כדי לבשר על שיטה מהירה שפותחה בישראל לייצור "מים כבדים". וגם: כיצד התמודדו בקיבוצים עם מחסור בנשים? השבוע לפני 60 שנה - כולל מודעות של פעם והזמנה ל"חבורת הכיף"
אחד הסודות החשובים ביותר של מדינת ישראל לא נתגלה בחשיפה בעיתון זר, אלא מעל במת האו"ם ב-15 בנובמבר 1954. את הסוד לא גילה שגריר ממדינה עוינת, אלא דווקא שגריר ישראל אבא אבן, שהכריז על הצלחתם של אנשי מדע ישראלים למצוא שיטה מהירה וגם זולה לייצור "מים כבדים" בשיתוף פעולה עם צרפת.
לכל כתבות השבוע לפני
מדבריו של אבן התברר כי בישראל הוקמה "המועצה למחקר גרעיני". השגריר באו"ם רמז שבישראל פועל מתקן לייצור מים כבדים וש"ההמצאה הישראלית כבר הובאה לידי שימוש באירופה", כשההערכה אז הייתה שמדובר בצרפת שלה היו קשרים מצוינים עם ישראל באותה תקופה.
הפרשנים העריכו אז כי אבן חשף את הסוד, כיוון שהמתקנים לייצור מים כבדים בישראל ובצרפת כבר שוכללו במידה כזו שלשתי המדינות הובטח העליונות בייצור המים הכבדים לפחות לתקופת זמן מסוימת בעתיד.
מדובר בתגלית של פרופ' ישראל דוסטרובסקי ממכון ויצמן שברחובות, שבאמצעותה אפשר להפיק מים כבדים בתהליך כימי במקום התהליך החשמלי הממושך והיקר. בזכות תגלית זו התהדקו היחסים בין ישראל לצרפת.
ד"ר קארל קומפטון, אחד מגדולי חוקרי האטום בארצות הברית דאז, שיבח את הישראלים ואמר: "ישראל היא מקום אידיאלי להקמת מפעל חלוץ לניצול אנרגיה אטומית לצרכי שלום".
פרופ' מרדכי לינדמן מהטכניון התייחס לשימוש באטום למטרות צבאיות: "סנונית אחת אינה מביאה את האביב והעובדה שישראל השיגה הישגים ניכרים בשלב אחד של החקר האטומי – עדיין אינה פירושה שבקרוב נוכל לייצר פצצה אטומית בישראל".
כשבקיבוצים היו חסרות אלפי נשים
בנובמבר 1954 עסק טור ב"ידיעות אחרונות" בבעיה בקיבוצים ובקבוצות – הרבה גברים, פחות נשים. מזכיר איחוד הקבוצות והקיבוצים דאז, יוסף יזרעאלי, התריע על מחסור של 7,000 נשים בקיבוצים. הוא הסביר: "אי אפשר ליישב את הספר במשפחות עולים מתחלפות עתים לבקרים. ביטחון המדינה מחייב לשלוח לשם אנשים להתיישבות קבע – ודבר זה אינו אפשרי ללא בנות".
בעל הטור, א. לידא, מיהר לבדוק בחוברת הסטטיסטית של ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת ושם מצא כי יש כ-3,600 גברים עובדים מאשר נשים עובדות בקיבוצים ובקבוצות.
המצב הגרוע ביותר היה ב-77 המשקים שהוקמו מאז הקמת המדינה - ושם יש 4,835 חברים עובדים לעומת 3,234 חברות עובדות.
לידא מצא כי המצב קשה יותר בחברות הנוער העולה שבמשקים. חברות אלה היו מקור ההתגברות העיקרי של ההתיישבות הקיבוצית באותה תקופה. מבדיקה עלה כי ב-1954 היו מבין חניכי הנוער העולה בקיבוצים 3,974 נערים ורק 1,951 נערות. כלומר על כל שני נערים שבאו לקיבוצים הייתה נערה אחת.
בביקור באחד מקיבוצי עוטף עזה לפני 60 שנה מצא לידא צעיר כבן 25 עומד שלוב זרוע עם צעירה כבת 20. עיניו נצצו משמחה והכתב החרוץ שאל אותו האם הוא נהנה מהצגת הבימה "חדווה ואני" שבה צפה.
הצעיר אמר כי אמנם ההצגה מצאה חן בעיניו, אך הבעת האושר שעל פניו נובעת מסיבה אחרת. הוא סיפר כי בא לתל אביב לשלושה ימים כדי לסיים עניין פרטי חשוב, והצעירה שהייתה בחברתו הסכימה סוף סוף להתלוות אליו דרומה ולקשור את עתידה בקיבוץ. "אתה מבין", אמר הצעיר, "אנו שם בקיבוץ 50 בחורים ורק 20 בנות".
"תנו לשוטרים לנוח בשבת"
נושא נוסף שהעסיק את המדינה הצעירה לפני 60 שנה בדיוק היה הפגנות החרדים נגד נסיעת כלי רכב בירושלים בשבתות. ראשון הדוברים היה ח"כ אליהו משה גנחובסקי מהפועל המזרחי. הוא הכריז מעל בימת הכנסת: "יהודים וטלית תחת זרועם נשאלים לאן הם הולכים, כי בלכתם ברחוב יפו לתומם הפכו כאילו לפושעים. אסור להם לעמוד על המדרכות בשקט ובמנוחה ולצעוק 'שבת'".
שטרית סיפר על אחת ממחאות החרדים נגד נסיעה בשבת: "באחד מבתי הכנסיות התאספו החרדים וקבעו שארבעה בתי כנסת, כל אחד מהם, ישלח מכסה מסוימת של אנשים לרחובות. שומרי השבת נהגו בדרך פשוטה מאוד: עצרו כל מכונית שעברה, פתחו את הדלת וירקו על הנוסעים".
ח"כ יצחק רפאל מסיעת פועלי מזרחי אמר בדיון: "לעולם לא ניתן ידנו לעוברי חוק ולמפרי חוק... אולם ראיתי יהודים עומדים על המדרכות ושוטרים חודרים לשם לחפש שמא הוא אומר, שמא הוא צועק 'שבת' ברחוב. אין כל חוק האוסר לצעוק שבת ברחוב. ישנם יהודים רבים הנוסעים בשבת, אבל אם מזכירים להם, אם הם רואים שזה פוגע ברגשות, הם חדלים לנסוע".
רפאל, שדיבר על אלימות השוטרים גם באירועים אחרים, הקריא קטע מדו"ח שלפיו שוטר סטר על פניו של המזכיר המדעי של נשיא המדינה. מפקד המשטרה הסביר כי השוטר הזה טען כי ידו החליקה ופגעה בפניו. "עוד לא ראיתי שיד תחליק ותפגע כך שאדם יקבל טיפול בבית החולים".
המזכירה והרב מנטורי קרתא
ובינתיים בבית המשפט, לשם הובא הרב עמרם בלוי מראשי נטורי קרתא שנעצר בהפגנות, התחוללה דרמה בשל מקום ישיבה. מזכירתו של השופט, שהספיקה להופיע בסרט הישראלי "הפוגה", התבקשה לשבת בשל חוסר מקום בקצה הספסל המיועד לעורכי הדין, לא רחוק מהנאשם הרב בלוי.
באין מוצא כיסה הרב בלוי את עיניו בשתי ידיו וכבש את פניו בקרקע, כדי לא להסתכל בפניה של הצעירה. בעת ההפסקה פנה סנגורו של הרב לעבר התביעה וביקש לסלק את הצעירה מהמקום שבו ישבה, כיוון שהיא מפריעה מאוד לנאשם ומונעת ממנו להתרכז במשפט ובמהלכו.
אחרי דיון קצר בין הצדדים הוסכם שהמזכירה תועבר לקצה השני של ספסל עורכי הדין, במרחק ניכר מהרב. בחלק השני של הדיון הוריד בלוי את כפות ידיו מעל פניו והתעניין שוב במהלך המשפט.
זינוק בארנונה בתל אביב
ובינתיים בתל-אביב של נובמבר 1954 הציע ראש העיר דאז, חיים לבנון, להעלות את הארנונה ב-15% ולהעמיד אותה על 100% משכר דירה שנתי. ההצעה הבאה לאחר ששר הפנים ישראל רוקח, שכיהן קודם לכן בתפקיד, איים שאם העירייה לא תגיש את תקציבה המתוקן ינקוט משרדו אמצעים אדמיניסטרטיביים נגד הנהלת העיר.
לבנון הציע גם לבטל את פיטוריהם של עובדים בלתי-יעילים ובכך לחסוך 400 אלף לירות מדמי הפיצויים שהעירייה הייתה חייבת לשלם למפוטרים. כדי להגדיל את ההכנסות הציע ראש העיר להגדיל את ההכנסות ממסים.
35 משכורות של מורה מתחיל לדירה
וכמה עלתה אז דירה בתל אביב? במודעה שהתפרסמה לפני 60 שנה נכתב כי דירת חדר וחצי בצפון תל אביב עולה 5,000 לירות. מי שרוצה דירת שני חדרים ישירות מקבלן ייאלץ לשלם 6,500 לירות ועבור דירת שני חדרים וחצי 7,500 לירות. המחיר של דירה מרווחת בת שלושה חדרים לא פורסם אז.
וכמה זמן היה צריך לעבוד כדי לרכוש את אותן דירות? על-פי נתוני הלמ"ס מאותה תקופה עובד מתכת פשוט, שהשתכר 148.2 לירות בחודש, היה צריך כ-34 משכורות כדי לרכוש דירה בת חדר וחצי, מורה ללא ניסיון הרוויח אז 183.7 לירות בחודש ולו נדרשו כ-35 משכורות כדי לרכוש דירה בת שני חדרים בצפון תל אביב. לעומת זאת, מהנדס בכיר שהרוויח 400 לירות בחודש היה צריך משכורת של שנה וחצי כדי לרכוש דירה בת שני חדרים וחצי. היום, אגב, מורה מתחיל ייאלץ לחסוך כ-300 משכורות כדי לרכוש את אותה דירה בצפון הישן של תל אביב.
ונחתם בכמה מודעות, השבוע לפני 60 שנה ב"ידיעות אחרונות":
לפנייה לכתב/ת 
