"צווחות התרנגולות הכלואות מחרישות"

זה קרה שבועיים אחרי שהתחלתי לעבוד בלול. בלילה שלפני, נרדמתי סוף סוף בלי כדורי הרגעה. הלכתי במעברים בין הכלובים. הרצפה עטויה לבן, לבן נוצות, בינות טורים כהים, ערימות חרא שמצטבר מתחת לכלובים.

האוויר חם, מחניק ומסריח. צווחות התרנגולות הכלואות מחרישות. מתחת לאחד הכלובים הבחנתי בעוד גוויה של תרנגולת. התכופפתי כדי להיטיב לראות. רוב רובה היה שקוע אמנם בחרא, אבל לפי הראש יכולתי לדעת שזו מתה טרייה, זה עדיין נראה כמו תרנגולת.

פתאום, הכרבולת זזה ואז נפקחו העיניים. היא עוד לא מתה. בהיתי בה והיא החזירה עיניים מטושטשות. קפאתי. אחת מהתרנגולות שבכלובים ממעל חרבנה לה על הראש והיא הטתה ראשה על צדו בבהלה. גם אני התנערתי לפתע והבנתי מה אני צריכה לעשות. הנחתי את קרטוני הביצים ומשכתי אותה בשתי ידיים.

משכתי. היא הייתה שקועה עמוק. העמדתי אותה על רגליה. מכוסה בהפרשות, המומה, ניסתה להלך. כמה צעדים ונותרה מבולבלת. שפכתי עליה מים. היא החלה לרעוד. נתתי לה אוכל. היא נותרה בוהה. לאורך השעתיים הבאות המשכתי לאסוף ביצים בתנועות מכאניות. דמיינתי שאני מכניסה אותה לארגז ובורחת משם. רצה מבלי להפסיק. לא היה לאן. בשבילה לא היה עולם אחר. אין עולם אחר. אין-עולם.

(צילום: אנונימוס)

ברות מזל הן אלו הדרות בכלובים שממוקמים בשורות הקיצוניות. למרות שאור לא רב חודר את הרשתות מכוסות הנוצות שמקיפות את הלול, האוויר שם טוב יותר וזה ניכר בהתנהגות התרנגולות. הן מעזות יותר, מנסות לנקר את היד המתקרבת לקחת את הביצים. לנקר במקור קטום.

ברות מזל הן אלו הנותרות שלוש בתא במקום ארבע, יכולות לשכב בשורה צפופה, כנף אל כנף, מבלי לזוז, אבל מבלי לדרוך זו על זו. ברת מזל הרביעית המתה.

הכול סביב עטוי נוצות ורק על התרנגולות מעטות הן. צווארן מרוט מסורגי הברזל דרכם הן מוציאות ראש שוב ושוב כדי לאכול, למתוח צוואר, להרגיש את המרחב החוץ-כלובי. ועוד, רצפת הכלוב, עשויה גם היא סורגים, משופעת, והתרנגולת, אחוזת ציפורניים, דורסת או נדרסת, לנצח נוהה אחר הביצה שהטילה ועליה היא מנסה לדגור. מפסידה יום אחר יום מול כוח משיכה שמדרדר את הביצה הרחק ממנה, אך עוד נשכבת היא על גחון, מנסה במקור נכה לגעת באותה ביצה, לשווא.

אין צלם ציפור. גושי בשר רוטטים וצורחים מחטטים בין שיירי כנף למצוא טפילים. האחוריים אדומים, פצועים מהטלות מרובות מדי ומכאיבות. מרוחות בדם וצואה. ביצים מרוחות בדם וצואה. תרנגולות מקננות על תרנגולת שמתה מזמן אך נותרה בכלוב. תרנגולות גוססות נזרקות מתוך הכלוב אל הרצפה. נבלות תרנגולות שאיש לא יאסוף.

(צילום: אנונימוס)

זבובים, ציפורים, חתול תועה. כל רחש מסעיר אותן, מאיים על אין-עולם זעיר תחום ואומלל. שורת כלובים על שורת כלובים. שורות כלובים מול שורות כלובים. כל הימים. כל הימים. ממתינות לתורן לשתות מתוך גביע מים קטן. שנתיים תמימות, ואחר כך יהיו מזון לכלבים. מייחלות וודאי לקץ – גם אני.

את הקרטונים המלאים אני מקפידה להניח כשחציים על כלוב אחד וחציים על אחר. לא לחסום את כל האור. ועדיף על כלובים בהם יש שלוש ולא ארבע. ולא לקחת ביצים שעליהן עדיין לא ויתרו ואליהן מנסות להגיע. וזו השבורה שנותרה מתנודדת גם כשסגרתי עליה את שערי הלול, עכשיו ניתן לומר בביטחון שהיא כבר מתה.

מ', פעילה בצוות החקירות של עמותת "אנונימוס לזכויות בעלי-חיים". לאתר התחקיר eggs.co.il