הכל זה מלמעלה / טור בעקבות הדרבי

לא הייתי בשבוע שעבר בדרבי בבלומפילד. נסיבות לא סימפטיות אילצו אותי לצפות בו ממקום קצת אחר, מזווית לגמרי שונה. שכבתי מחוסר הכרה ודופק באיכילוב. האנשים שהצילו אותי היו מהטובים ביותר: המאסטר פרופ' יוסי קלאוזנר, והסגן ד"ר גיא להט.

צפו: שיא גינס לקליעה מהמרחק הכי גדול עם הגב לסל

כל האחראים להצגת הכדורגל המבישה אולי חשבו שאני לא אראה את זה, אבל לצערם חזרתי מלמעלה. הצפייה לא הייתה קלה כי הייתי מטושטש מהמורפיום, אבל גם בגלל שזה היה נורא. אבל שום דבר לא בוער, יש הרבה זמן לטפל.

המהומה בדרבי(צילום: ראובן שוורץ)

מצד אחד אוהד שהוא גם עבריין. הוא הכל ביחד. מהצד השני התמודדו מולו כוכבי הנבחרת ומכבי ת"א, ערן זהבי וטל בן חיים, שחקנים לעילא ולעילא והם אכן כאלה, שהיו יכולים להיות כוכבי על ואלילי האוהדים אבל לעולם לא יהיו כאלה. שניהם עברו את אותה דרך, שיחקו בהפועל ת"א שלא עשתה להם רע ועזבו אותה. זה לגיטימי, אבל הדרך שבה זה נעשה היא מבישה בלשון המעטה. כדורגל הוא כל כך מהנה, חבל שהשליליים בין הקהל ובין השחקנים הם הדומיננטים.

ערן זהבי(צילום: ראובן שוורץ)

יש לי חבר, פרופ' נדיר ארבר, שעבודתו בתחום גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס עשתה נפלאות. הוא יושב בשער ‭,5‬ כולו אדום וגם ילדיו. איך ישפיעו אירועים כמו שראינו על עתיד הדור הבא?

כשהייתי בקלאסיקו בברצלונה ראיתי את השחקן שהיה פעם ילד מפונק, נער זוהר, רונאלדו. התנהגות מדהימה. מי שהפך לאליל של כל השחקנים והילדים בעולם, עמד במשך 90 דקות מול מתקפה של מאה אלף קטאלונים שקיללו אותו. הוא רק עשה תנועה מסוימת על הפנים וסימן עם הידיים תנועות של תירגעו. בסוף הוא כבש שני שערים במשחק הזה ולא תאמינו, הוא בכלל לא חגג. את הניצחון הזה יזכרו לרונאלדו כל החיים. איפה הוא ואיפה הפיו פיו.