טסים לחלל? הטיול היקר והמסוכן בעולם
הבטיחו לנו מלונות סיורים מודרכים על הירח וטיסות קצרות אל מחוץ לאטמוספרה. האם החלום תיירות החלל עומד להתנפץ בעקבות ההתרסקות ספינת החלל של "וירג'ין גלקטיק"?
ספרו הקלאסי של סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק, Fall Of moondust (תורגם בעברית ל-"אבק ירח") פורסם ב-1961, שמונה שנים לפני שהאדם הראשון נחת על הירח. למרות זאת, בספר מתואר כיצד הירח במאה ה-21 הפך למיושב וכדי לממן את פעילויות המחקר השונות שמתקיימות בו מציעות חברות פרטיות אטרקציות לתיירים עשירים.
האטרקציה המרכזית היא שיט ב"ימת הצימאון", אחת מימות הירח עם מישורי בזלת גדולים הנמצאים על הלבנה. ימת הצימאון מלאה באבק ירחי קסום, שהמעוניינים לצפות בו עושים זאת באמצעות מעבורת ייחודית. במהלך אחת ההפלגות מתרחשת רעידת אדמה והמעבורות "סלן" שוקעת אל תוך האבק ומעמקי הים המסתורי. הסיפור המותח מתאר את מאמצי ההצלה של המעבורת ונוסעיה. במילים אחרות, קלארק חזה עוד בשנות ה-60 את מאפייניה של תעשייה אשר מותחת בעשור האחרון את גבולות היצירתיות ההנדסית האנושית וכן את הסיכונים שהמין האנושי מוכן לקחת למען ריגוש בדמותה של "תיירות חלל".
ההתרסקות
לאחרונה עלה לכותרות כלי טיס תיירותי משונה לא פחות מ"סירת הירח" של קלארק. ספינת החלל האזרחית SpaceShipTwo, התרסקה לפני כשבועיים במהלך טיסת ניסוי מעל מדבר מוהבי בקליפורניה, מה שהוביל למותו של אחד הטייסים ולפציעתו של השני.
ספינת החלל הייתה חלק מפרויקט של חברת "וירג'ין גלקטיק". הפרויקט השאפתני נועד ליצור חווית טיסה במצב בו כוח המשיכה לא עובד עבור תשלום מכובד של מאות אלפי דולרים. לפי התכנון של וירג'ין, החללית אשר רתומה למטוס ייעודי, תנסוק לגובה של 45 אלף רגל, ואז תשוגר לחלל למרחק של מאה קילומטרים מכדור הארץ. כך נוצרת האפשרות לבלות זמן מועט מחוץ לאטמוספירה, לצפות בכדור הארץ מנקודת מבט חיצונית ואף לרחף מספר דקות ללא כוח כבידה. התאונה של וירג'ין הייתה התאונה השנייה של תעשיית החלל האזרחית באותו השבוע, כאשר מספר ימים לפני כן בוירג'יניה, רקטה שנשאה אספקה לתחנת החלל הבינלאומית התפוצצה רגעים ספורים אחרי המראתה.
האם וירג'ין, כמו איקרוס במיתולוגיה היוונית, עפו קרוב מדי לשמש ושרפו את כנפיהם? האם זהו סוף החלום אודות תיירות מחוץ לאטמוספירה, או שמא רק מכה קלה בכנף של עתיד תיירות החלל בפרט וענף התעופה האטמוספרי בכלל?
מלון בחלל
עוד בשנות ה-80 ביקרו בחלל מספר אנשים שאינם היו עובדי נאסא או סוכנות חלל ממשלתית אחרת, אולם אלו היו בדרך כלל עובדים של חברות פרטיות. מי שניתן להגדירו כ"תייר החלל" האמיתי הראשון הינו דניס טיטו, איש עסקים אמריקני, אשר ב- 2001 טס לחלל וביקר בתחנת החלל הבינלאומית, למרות התנגדות חריפה של נאס"א. חברת Space Adventures, בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל הרוסית הינה החברה היחידה עד כה שהוציאה טיסות מעין אלו. מאז השתתפו בטיסות עוד מספר תיירי חלל כגון מארק שאטלוורת', יזם דרום אפריקני וצ'ארלס סימוני, בכיר בהנהלת מייקרוסופט.
המשיכה של תיירים עשירים לחוויה החללית גרמה לכך שבמהרה הופיעו עוד מספר חברות מתחרות שמציעות תיירות חלל-חיצון, כגון SpaceX של אילון מאסק, ענף מיוחד בבואינג ועוד. לצד אלו, הופיעו גם מספר פרויקטים מגלומניים של ממש, כמו "אי החלל" של חברת Space Island Group, שמתכננת לשגר עד 2020 מלון חללי שיהיה מסוגל להכיל כ-20 אלף אורחים. Space Adventures עצמה מתכננת סיור תיירותי לירח. המחיר של ריגושים מהסוג הזה נע בין עשרות למאות מיליוני דולרים במקרה של טיול הירח.
העיקר זה הריחוף
נוכח המחירים הגבוהים במיוחד של תיירות החלל, מספר חברות החליטו ליזום ולהקים ענף מתחרה, שמכונה Sub-Orbital Space Flights . הרעיון הוא להגיע לגובה מספק, אשר יאפשר במשך זמן קצר לנוסעים להתעופף בכוח כבידה נמוך ואף לראות את קו האופק המעוקם של כדור הארץ. המחיר של התענוג עומד על כ-200 אלף דולר לאדם, סכום נמוך בהרבה מטיסה תיירותית לחלל החיצון.
עד לתאונה האחרונה, חברת ווירג'ין בבעלותו של המיליארדר ריצ'רד ברנסון, היתה המובילה מבין מהחברות שהציעו טיסות אטמוספיריות, כאשר ידוענים כגון סטיבן הוקינג, אשטון קוצ'ר ואנג'ילנה ג'ולי כבר שריינו מראש מקומות לטיסות הבכורה.
אז כיצד זה עובד? המעבורת של ווירג'ין מחוברת ל"מטוס אם" מפלצתי המכונה "WhiteKnight". מטוס האם ממריא לגובה של 50 אלף רגל לערך, ושם הוא משחרר את המעבורת, אשר נורית אנכית בכוח רקטי חזק במיוחד אל מחוץ לאטמוספירה. עד לתאונה, לווירג'ין היו כ-50 ניסויים מוצלחים למדי של המטוס והרקטה. החברה תכננה להשיק את טיסת הבכורה ב-2015, אולם נראה שמועד זה יידחה. למרות זאת, בכירים בחברה מדגישים כי אין בכוונתם לבטל את הפרויקט, אלא לאתר את התקלות ולהמשיך בפיתוח.
גימיק או תרומה לאנושות?
בעקבות התאונה, הביקורת על תיירות החלל והאטמוספירה לא איחרה להגיע. בטור חריף במיוחד במגזין Wired תחת הכותרת "תיירות חלל אינה משהו ששווה למות עבורו", ביקר הכתב אדם רוג'רס את החברה והמיזם. לפי רוג'רס, בעוד שמהנדסי נאס"א עסוקים בלמצוא פתרונות אמיתיים לתחלואי המין האנושי, כגון פתרון להתדלדלות המשאבים והתפוצצות האוכלוסין על כדור הארץ וניסיון למצוא סימנים לחיים בחלל, המפתחים בווירג'ין פשוט עסוקים בלהמציא שעשוע חדש לעשירים ולמשועממים. רוג'רס קובע כי המיזם של ווירג'ין אינו יותר מ"רכבת ההרים היקרה בעולם, הגרסא החללית של קוויאר בלוגה".
למרות הביקורת, האמת היא שתיירות חלל וטיסות אטמוספיריות חווייתיות יכולות להיות בעלות ערך בעיקר במסגרת הניסיון לקבל מידע על מה שמתרחש בזמן שהות באזור בו הכבידה נמוכה. נאס"א כבר הודיעה כי בכוונתה לבצע כתריסר ניסויים במהלך טיסות הניסוי של ווירג'ין. יתרה מכך, וירג'ין מפתחת שני דגמים נוספים של טילים שישמשו ליותר מתיירות בלבד: הראשון, Launcherone, הינו טיל חד פעמי שיוכל לשאת מטענים שונים לאטמוספירת כדור הארץ. בעתיד, כלי שכזה יוכל להיות חלופה זולה לשיגור לוויינים למסלול ההיקפי של כדור הארץ גם ללא טילים כבדים ומסורבלים. הדגם השני, שבשלב זה עוד לא עזב את חדר התכנון, הינו כלי תחבורה אשר יוכל לנוע בין נקודות על פני כדור הארץ באמצעות טיסות מחוץ לאטמוספירה, ויוכל, לפחות בתיאוריה, לבצע טיסה של מאות קילומטרים בעשרות דקות ספורות.
התרסקות החללית של ווירג'ין אולי גם מבשרת את התרחקות החלום לראות את אנג'ילנה ג'ולי מרחפת בכבידה נמוכה. האם מדובר בעסק לעשירים משועממים בלבד, או בתחום שגם יתרום לשאר האנושות?
