המדריך להאקר הזועם
מההאקר בעל "לב הזהב" שגר ברחובות, דרך אתר ההדלפות הגדול בעולם ועד לחייל שנותר בודד וגרם לאחת המבוכות הקשות ביותר בתולדות ארצות הברית. מסע בעקבות ההיסטוריה של ההאקטיביזם
המילה "האקטיביזם" היא צירוף של המילים הלועזיות "האק" (Hack) ו-"אקטיביזם" (Activism). המשמעות המקורית של הפועל To Hack היא מציאת פתרון יצירתי לבעיה. בעולם המחשבים מתאר הפועל אדם שנוהג לעקוף מנגנוני אבטחה או מגבלות אחרות במערכות מחשב, או להרחיב את השימוש במערכות שכאלה מעבר למטרתן המקורית. המילה "אקטיביזם" מתארת פעילות חברתית או תרבותית במטרה להביא לשינוי בסטטוס-קוו החברתי, הפוליטי או הכלכלי.
האקטיביזם, מעצם היותו פעילות חתרנית ואנטי-ממסדית, אינו מוגבל לגיל, למקצוע או למיקום גיאוגרפי. למרות זאת, הניסיון מוכיח שהאקטיביסטים פעילים הם בדרך כלל צעירים, בעלי אינטליגנציה גבוהה ונטייה מרדנית מובהקת שבאה לידי ביטוי כבר בשלבי חייהם המוקדמים. רצוי גם שההאקטיביסט המתחיל יהיה מעורה בעולם הטכנולוגיה הדיגיטלית ובתרבות האינטרנט, אך כפי שנראה בהמשך הדברים ובניגוד לסטריאוטיפ ההוליוודי המקובל, אין חובה להיות מתכנת מוכשר או בעל ידע ייחודי באבטחת מחשבים כדי להיעזר בכלים טכנולוגיים אלה במסגרת הפעילות האקטיביסטית. בכתבה זו אציג את ההיסטוריה והאידיאולוגיה של כמה דמויות מפתח במסורת הלוחמים הווירטואליים.
האקר עם לב זהב
בשנת 1981 נולד בארצות הברית אדריאן לאמו (Lamo) למשפחת מהגרים מקולומביה. לאמו גילה עניין רב במחשבים, אך לא הסתדר במסגרות החינוכיות הרגילות ולא סיים את לימודי התיכון. תרמה לכך אולי העובדה שבילדותו החליפה המשפחה מקומות מגורים רבים ולאמו עבר בין כמה וכמה בתי ספר.
כשהיה כבן שבע-עשרה עברו הוריו שוב, הפעם מסן-פרנסיסקו לסקרמנטו. לאמו החליט שהפעם הוא נשאר מאחור לבדו. הוא לן על ספות אצל חברים, בסן-פרנסיסקו, וכשלא מצא ספה זמינה, בילה את הלילה בבתים נטושים ובמפעלים סגורים.
לאמו פיתח חיבה מיוחדת לנושא אבטחת מידע דיגיטלי והבחין בכך שאתרי אינטרנט ומערכות מידע של חברות רבות אינם מאובטחים כיאות – עובדה שמעמידה בסכנה מידע אישי ורגיש של לקוחות. האקר אחר אולי היה מתפתה לנצל את פרצות האבטחה לטובתו או אולי לתייג את העניין תחת סעיף "בעיה של מישהו אחר" ולשכוח מזה, אך לא לאמו. כשהיה לאמו כבן 13, נשדד לעיני העוברים ושבים בתחנת רכבת: בריונים איימו עליו וגנבו את כספו. אף אחד מהאנשים סביבו לא התנדב לסייע לו. חוויה טראומתית זו השפיעה על לאמו עמוקות והוא נשבע לעצמו שלא יעצום עיניים כשיראה משהו לא בסדר. על כן הוא ביקש לסייע לארגונים ולחברות לסתום את פרצות האבטחה, אבל ידע שבפועל, אף חברה לא תקשיב להצעותיו של ילד בן 17 שלא סיים בית ספר וחי ברחוב, מוכשר ככל שיהיה.
לאמו נקט בדרך פעולה אחרת. אם איתר פרצת אבטחה במערכת המחשוב של חברה כלשהי, ניצל אותה ופרץ לתוך הרשת הפנימית של אותה החברה. רק כשאיתר מידע סודי ורגיש, פנה אל מנהלי החברה והציג בפניהם את החומר שברשותו כהוכחה חיה לסכנה שבהתעלמות מבעיית אבטחת המידע. לאמו פרץ למחשביהן של כמה מהחברות הגדולות והמוכרות בארצות הברית: יאהו, AOL, מיקרוסופט, WorldCom ועוד.
לאמו לא ניסה להסתיר את זהותו ומרבית הזמן גם לא היה בכך צורך. רוב החברות שאליהן פנה אולי לא שמחו לשמוע על פרצות האבטחה שחשף, אבל המנהלים הבינו שעשה עבורן שירות חשוב ומועיל. מספר חברות, כגון WorldCom ו- Excite אף הודו ללאמו בפומבי. במספר מקרים אף הוצע ללאמו תשלום עבור המידע שהביא, אך לאמו הצהיר שמעולם לא הסכים לקבל כסף, ושתשלום כזה יהיה מנוגד לאידיאולוגיה שלו.
כלי התקשורת נמשכו אל אדריאן לאמו כמו פרפר לאש. דמותו ה"רומנטית" כאילו נלקחה מתוך סרט הוליוודי: נער מתבגר ומרדן, שבימים פורץ לרשתות מחשבים מאובטחות באמצעות מחשב נייד חבוט ובלילות נאבק לשרוד ברחובותיה האלימים של העיר הגדולה. כתבות מגזין וראיונות עם לאמו הופיעו בעיתונים ובתוכניות טלוויזיה רבות והוא קיבל את הכינוי "ההאקר ההומלס". באחד העיתונים נכתב: "לאמו הוא שילוב משונה של רובין הוד וקאובוי, הוא הסמוראי הנודד, מקס הזועם, ההאקר עם לב הזהב...".
במציאות, עם זאת, לאמו לא נחשב לעילוי בקרב שאר ההאקרים ולמען האמת, רבים זלזלו בו. פרצות האבטחה שבעזרתן חדר לרשתות הארגונים היו פרצות פשוטות ובסיסיות מאוד, כגון מחשבים או ציוד תקשורת שסיסמת הגישה אליהם הייתה הסיסמה שהוגדרה כברירת מחדל בבית החרושת ואיש לא טרח לשנותה. העובדה שמדובר בפרצת אבטחה בסיסית אינה מפחיתה דבר מהפוטנציאל המסוכן שלה, אבל לא מדובר ב"האקינג" שדורש מיומנות יוצאת דופן.
התדמית הרומנטית שיצאה ללאמו לא סיפקה לו הגנה מושלמת. בשנת 2003 פרץ לאמו לרשת המחשבים של העיתון "ניו יורק טיימס". הוא איתר את מאגר המידע שמחזיק העיתון ובו פרטי הקשר של מומחים בתחומים מקצועיים שונים שעמם מתייעצים העיתונאים בתהליך הכתיבה, והחליט להכניס את פרטיו כמומחה שכזה. סביר להניח שהתרגיל לכשעצמו לא היה נחשב לנורא כל כך, אך לאמו עשה טעות גורלית אחרת: הוא השתמש בשירותיו של אתר אחר, וחייב את פרטי החשבון של הניו-יורק טיימס או במילים אחרות, גנב כסף מהעיתון.
כשגילו מנהלי הניו-יורק טיימס את דבר הפריצה, הם לא היו משועשעים כלל. לא רק שהם לא הודו ללאמו על חשיפת חולשת האבטחה – הם הגישו נגדו תלונה רשמית. אדריאן לאמו נעצר על ידי ה-FBI והועמד לדין. הוא נידון לשישה חודשי מעצר-בית, ונדרש לפצות את הטיימס בסכום של שבעים אלף דולר. לאמו הצהיר בפני השופט כי הוא מצטער על האירוע, התחייב שלא לשוב ולפרוץ לרשתות מחשבים ואף הודיע שברצונו למצוא עבודה "רגילה" בחנות מחשבים כלשהי.
ייתכן ולאמו אכן התכוון ברצינות לעבור לחיות חיים פשוטים יותר, אך כפי שניווכח בהמשך – לגורל היו תוכניות אחרות עבורו.
כך נולד וויקיליקס
בהשוואה לג'וליאן אסאנג' אפשר להגדיר את ילדותו הסוערת של לאמו ככמעט משעממת. אסאנג' נולד באוסטרליה בשנת 1971 ואביו נטש את המשפחה כשהיה תינוק. אמו נישאה בשנית, אך גם נישואים אלה התפרקו. לאחר מכן הסתבכה האם עם כת אוסטרלית שנודעה בהתעללות בילדים, ובמשך שנים ג'וליאן ואמו נדדו ברחבי המדינה הגדולה בניסיון להתחמק מחברי הכת האחרים. אסאנג' החליף שלושים ושבעה בתי ספר.
כשהיה כבן 16 קיבל אסאנג' את המחשב הראשון שלו וזמן לא רב לאחר מכן הצטרף לקבוצת האקרים אוסטרלית שפרצה לרשתות המחשבים של הצבא האמריקני. בגיל 21 נעצר והודה בעשרים ואחד סעיפים של עבירות מחשב, אך העונש שספג היה קל למדי. אסאנג' זנח את הפעילות הפלילית, אך לא את עולם המחשב, וב-1993 הקים חברה לאספקת שירותי אינטרנט.
כנסיית הסיינטולוגיה היא אחת הדתות או כתות המושמצות ביותר בעולם: מתנגדיה מאשימים את ראשיה בשטיפת מוח ובהונאת המאמינים. ב-1993 הוקם באחת האוניברסיטות האוסטרליות אתר אינטרנט שפעל נגד הסיינטולוגיה ופרסם בעניינה מידע לא מחמיא. בתגובה, הגישה הכנסייה תביעות דיבה ואיומים משפטיים אחרים כנגד מפעילי האתר וגם כנגד החברה של אסאנג', שסיפקה את שרותי האינטרנט עבורו. אירוע זה חיזק אמונתו של אסאנג' בכך שחופש הביטוי והמידע הם רעיונות שבירים ועדינים הזקוקים להגנה מתמדת. בשנים שלאחר מכן התגבש אצלו רעיון: הדלפה מאסיבית של מידע חסוי כדרך להילחם בשחיתות ובמשטרים מדכאים.
התקשורת על צורותיה השונות תמיד לקחה על עצמה את תפקיד "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אך אסאנג' זיהה אצלה חולשה בסיסית. אם אדם כלשהו מדליף מידע סודי לעיתונאי, הממשלה יכולה להפעיל לחץ על העיתונאי או על העיתון שבו הוא עובד כדי לגרום לו לחשוף את פרטי המדליף. החשש מפני לחץ שכזה מביא מדליפים פוטנציאלים רבים לחשוב פעמיים לפני שהם פונים לעיתונאי מיוזמתם.
בשנת 2006 הקים אסאנג', עם קבוצה קטנה של פעילים נוספים, את וויקיליקס (Wikileaks) – צירוף של המילים "וויקי", במובן של אתר שכל אחד יכול לערוך ולשנות את תוכנו, ו-Leak - הדלפות. החל מ-2009 האתר אינו מאפשר לכל גולש לערוך את התכנים כי אם רק לעובדיו. וויקיליקס הוא אתר המפרסם דיווחים עיתונאיים, אך בניגוד למרבית ערוצי החדשות המסורתיים, הוא מפרסם גם (ואולי בעיקר) את המסמכים המסווגים והחסויים שמהווים את המקור לחדשות אלה.
מקורם של המסמכים המופיעים בוויקיליקס הוא לרוב באנשים מהמגזר העסקי או הציבורי שיש להם גישה למידע מסווג ושהחליטו, מסיבותיהם שלהם, לחשוף אותו לציבור. ייחודו של וויקיליקס הוא שהמסמכים המודלפים נחשפים תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת של המדליפים – כה מוחלטת, עד שאפילו אסאנג' ואנשיו בעצמם לא ידעו את זהותם של האנשים שסיפקו להם את המידע.
בארבע השנים הראשונות לפעילותו היו לאסאנג' כמה הצלחות מרשימות. אתר וויקיליקס פרסם מסמכים שחשפו פרשת שחיתות גדולה בקניה ומסמכים אחרים שהראו שממשלת ארצות הברית מפירה במתכוון את זכויותיהם של אסירים בכלא גוואנטמו, ומרמה את נציגי הצלב האדום. ב-2009 חשף האתר פרשת שחיתות גדולה באיסלנד.
בשנת 2010 עלתה לאתר החשיפה הגדולה והדרמטית ביותר בתולדות וויקיליקס. הבעיה היא שההצלחה באה עם תג מחיר משלה, ואת המחיר שילמו ג'וליאן אסאנג', אדריאן לאמו והאדם שאחראי לאחת ההדלפות הגדולות בהיסטוריה.
הלוחם שחיפש מישהו שיקשיב
ברדלי מאנינג (Manning) נולד בארצות הברית בשנת 1987, בחווה מבודדת באוקלהומה. בילדותו סבל מהזנחה קשה: הוריו היו אלכוהוליסטים, ואמו לא תפקדה כלל. על פי עדות קרובת משפחה, ברדלי לא אכל שום דבר פרט לחלב ולמזון לתינוקות עד כמעט גיל שנתיים. אחותו הבכורה, המבוגרת ממנו בכעשר שנים, החליפה לו חיתולים וטיפלה בו כמיטב יכולתה.
על אף הבדידות וההזנחה, מאנינג היה תלמיד טוב בבית הספר, אם כי סבל מבעיות התנהגות ובשנים מאוחרות יותר התקשה להחזיק במשרות לאורך זמן. ברדלי התעניין מאד במחשבים, וב-2007 החליט להתגייס לצבא האמריקני כדי לזכות במימון ללימודים לתואר ראשון בתחום. רבים ממכריו הרימו גבה כשהחליט להתגייס: בעיות ההתנהגות שלו לא רמזו על התאמה גבוהה למשמעת הצבאית, אך למאנינג הייתה סיבה נוספת, אישית וחשאית, להצטרף לצבא. מאנינג היה הומוסקסואל מוצהר ובנוסף סבל מהתחבטויות קשות לגבי המגדר שלו: הוא הרגיש שהוא אישה הלכודה בגוף של גבר. הוא קיווה שהמסגרת הגברית והמצו'איסטית תשנה את תחושותיו.
כפי שניתן אולי לצפות, לא רק שהמסגרת הצבאית לא סייעה לו להתגבר על בעיית הזהות שלו, היא גם הרעה את מצבו הנפשי באופן ניכר. מאנינג סבל מהצקות בלתי פוסקות מצד חיילים אחרים בשל נטיותיו המיניות וחש בודד ומנוכר יותר מאי פעם.
בתום האימון הראשוני הצטרף מאנינג ליחידת מודיעין שעסקה באיסוף ובניתוח מידע שהתקבל מזרועות רבות של הצבא האמריקני. מאנינג אהב לעבוד עם מחשבים ונהנה מהחלקים הטכנולוגיים של התפקיד, אך עדיין סבל מבדידות ומדיכאון, במיוחד כשהוצב בעיראק הרחוקה.
בשנת 2009 שמע ברדלי מאנינג לראשונה על וויקיליקס, במסגרת אחד מניתוחי המודיעין שערך ואף נעזר במידע שפורסם באתר במסגרת עבודתו. הוא החל לבקר באתר באורח קבוע. המוטיביציה הראשונית הייתה רצונו לגלות מהיכן מקבל האתר את המידע שלו, אך זו התחלפה עד מהרה במוטיבציה שונה לגמרי: מאנינג ניהל צ'אטים אנונימיים עם המתנדבים שהפעילו את האתר, כך שוויקיליקס הפך למפלט מהבדידות שנכפתה עליו.
במקביל, הלכה וגברה אצלו תחושה שארצות הברית מאבדת את המצפון המוסרי שלה במלחמה בעיראק. הוא נחשף לאינספור אירועים שבהם הרגו חיילים אמריקנים אזרחים חפים מפשע בשוגג או במתכוון. המקרים הללו טויחו והוסתרו.
אחת הדוגמאות הבולטות לטיוח שכזה הייתה סרטון שמאנינג קיבל לידיו, על תקיפה של מסוק צבאי אמריקאני בעיראק בשנת 2007. בסרטון, שצולם מתוך המסוק ולווה בהקלטה של התקשורת בין הטייסים וכוחות הקרקע, נראים הטייסים יורים טילים ופגזים על קבוצת אנשים החשודים כטרוריסטים באחד מפרברי בגדד. בדיעבד התברר כי למרות שבין הקבוצה היו אכן טרוריסטים חמושים – מרבית המצולמים היו אזרחים. למעלה מ-12 חפים מפשע נהרגו באירוע ורבים נפצעו, ביניהם ילדים.
מה שהפריע למאנינג לא הייתה התקיפה עצמה או הירי על אזרחים – הוא ראה מאות, אם לא אלפי סרטונים דומים קודם לכן במסגרת תפקידו – אלא התנהגותם של החיילים האמריקנים, ותגובת ממשלת ארצות הברית. טייסי המסוק נשמעים בהקלטה ששים-אלי-קרב. הם משמיעים הלצות ובדיחות על חשבונם של האנשים שעליהם הם יורים ונדמה שהם נהנים מכל רגע.
מאנינג השתכנע שהוא חייב לחשוף את הנעשה בעיראק ובאפגניסטן לציבור האמריקני. כשחזר מעיראק בשנת 2010, ניסה ליצור קשר עם העיתונים וושינגטון פוסט והניו-יורק טיימס, אך אלו התעלמו ממנו. מאנינג פנה אל וויקיליקס וסיפר למפעילי האתר על המידע שברשותו. מאנינג העביר לוויקיליקס מאות אלפי מסמכים מסווגים שאגר במהלך שירותו הצבאי: ממברקים דיפלומטיים, דרך מסמכי מודיעין וכלה בסרטונים כמו זה של התקיפה ב-2007.
פרסום המסמכים המסווגים שהדליף מאנינג היה רגע מכונן בתולדותיו של וויקיליקס. כל כלי התקשורת בעולם, מאל-ג'זירה ועד Fox News, דיברו על התוכן שהופיע בהן והאתר זכה לחשיפה חסרת תקדים. את תשומת הלב המרכזית קיבל סרטון הווידיאו של תקיפת המסוק, שג'וליאן אסאנג' נתן לו את השם: "רצח משני", על משקל "נזק משני", הכינוי שבו משתמש הצבא לתאר פגיעה באזרחים במהלך פעילות צבאית. היו פרשנים שהעריכו כי זו ההדלפה הגדולה והחמורה ביותר בהיסטוריה, מבחינת הנזק התדמיתי והמודיעיני שנגרם לארצות הברית.
כל שיחות הצ'אט שניהל מאנינג ב-2010 עם אנשי וויקיליקס היו אנונימיות לחלוטין. מאנינג לא ידע עם מי הוא מדבר ולנציג האתר לא היה בדל של מידע מזהה אודותיו. מאוחר יותר סיפר מאנינג שהוא משוכנע שמי שדיבר איתו בצ'אטים היה ג'וליאן אסאנג' עצמו, אך אסאנג' מכחיש זאת באופן גורף. בנקודה זו זהותו של ברדלי מאנינג הייתה מוגנת וחסויה לחלוטין, כפי שהתכוון אסאנג' כשהקים את וויקיליקס. לרוע מזלו של מאנינג, שגיאה איומה בשיקול דעת הביאה לכך שחיסיון זה הפך בבת אחת ללא רלוונטי.
היה נכון לשלם את המחיר
האקטיביזם מגיע, לעיתים קרובות, עם תג מחיר. הניסיון מראה שככל שההצלחה גדלה – גדל גם המחיר שיש לשלם עליה.
גם לאחר שמסר את המסמכים המסווגים לג'וליאן אסאנג', בראדלי מאנינג לא מצא מנוחה או שקט נפשי. הוא חיפש קשר אנושי כדי להפיג את הבדידות העמוקה. הוא חיפש מישהו שיוכל לחלוק עמו את ההתחבטויות בקשר לזהותו המינית. מישהו בעל נטייה אנטי-ממסדית, כמו שלו. הוא מצא את אדריאן לאמו. לאמו היה סוג של נפש תאומה עבור מאנינג או כך לפחות היה נדמה למאנינג באותה העת. שניהם חוו ילדות קשה וטראומתית. לאמו הוא ביסקסואל, והיה פעיל בשורת ארגונים למען הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים. גם הוא הסתבך עם ה-FBI, ואפילו נענש על כך.
לאמו היה ההאקר בעל לב הזהב, מקס הזועם ורובין הוד, הכל בחבילה אחת. אדריאן לאמו היה אמור להבין מה עובר על מאנינג. במאי 2010 יצר מאנינג קשר עם אדריאן לאמו דרך האינטרנט והשניים החלו להתכתב בצ'אטים. מאנינג חשף בפני לאמו את העובדה שהוא זה שהדליף לוויקיליקס את המסמכים הסודיים שבאותו הזמן הופיעו בכותרות מהדורות החדשות בכל רחבי העולם.
ב-2003, כזכור, הבטיח אדריאן לאמו לבית המשפט שינטוש את "הדרך הרעה" וימצא לעצמו עבודה שגרתית ככל האדם. עם זאת, בין השנים 2003 ו-2010 הוא הצטרף לארגון ממשלתי חשאי בשם "פרוייקט ויג'ילנט" (Project Vigilant). חברי הארגון הם האקרים וחוקרי אבטחת מידע שאוספים מידע מגוון מהאינטרנט ומוסרים אותו לארגוני הביון האמריקנים. לבראדלי מאנינג לא הייתה כל דרך לדעת, שהאדם בו ראה מעין נפש תאומה חצה את הקווים וכעת היה חלק מהממסד.
אדריאן לאמו סיפר לאביו על בראדלי מאנינג, וזה חלק את המידע עם מנהלו של לאמו בפרוייקט ויג'ילנט. לאמו עצמו לא היה נלהב להלשין על מאנינג, אך המנהל הפעיל עליו לחץ כבד ולאמו החליט לשתף פעולה עם הרשויות ולחשוף בפניהם את תמלילי הצ'אטים שלו עם מאנינג. קודם לכן הוא הבטיח למאנינג במפורש שלעולם לא יחשוף את סודותיו.
פחות מ-48 שעות מאוחר יותר כבר היה ברדלי מאנינג כלוא בצינוק מבודד במחנה מעצר בכווית. הוא הואשם בריגול ובסיוע לאויב ובהמשך נידון לשלושים וחמש שנות מאסר. בזמן מעצרו החל ברדלי מאנינג בטיפול לשינוי מין ועונה כעת לשם צ'לסי אליזבת מאנינג.
אדריאן לאמו, שפעם נחשב לסוג של כוכב בתת-התרבות ההאקרית, הפך כמעט בבת אחת לדמות שנואה בעיני פעילים חברתיים רבים. בראיונות לתקשורת הסביר לאמו שהסגיר את מאנינג בגלל שזה בגד בשבועה שלקח על עצמו להגן על ארצו, ובגלל שהדליף מסמכים ללא בקרה או שיקול דעת.
להצלחתו המטאורית של וויקיליקס הייתה השפעה מכאיבה גם על חייו של ג'וליאן אסאנג', שהתגורר באותה התקופה בבריטניה. בכלי התקשורת החלו מתפרסמות כתבות שתיארו אותו כטיפוס שתלטני בעל אגו מנופח, ששולט ביד רמה על הנעשה בוויקיליקס. בשנת 2010 הוצא כנגד אסאנג' צו מעצר מידי ממשלת שוודיה, בחשד כי אנס שתי נשים. אסאנג' טוען, כצפוי, שמדובר במזימה שנועדה לאפשר לשוודיה להסגיר אותו לידי ארצות הברית.
על פי מספר כתבות תחקיר עיתונאיות, יש סבירות לא מבוטלת שהוא צודק: בתמונה שצולמה יומיים לאחר האונס-לכאורה, נראים אסאנג' והאישה שאמורה להיות קורבנו מחובקים ומחויכים. אנשים שבילו עמם בארוחת ערב משותפת סיפרו שהשניים הפגינו חיבה מופגנת אחד לשני, לא מהסוג שמתאים לאנס ונאנסת. החשש מהסגרה לידי השוודים גרם לאסאנג' להסתגר מאז שנת 2012 בתוך שגרירות אקוודור בלונדון, המעניקה לו מקלט מדיני.
האם ההאקטיביזם משתלם?
האם פעילות אקטיביסטית מביאה לשינוי חברתי, או שהמחיר האישי הכבד שמשלמים לעיתים פעילים כדוגמת ברדלי מאנינג וג'וליאן אסאנג' הוא מיותר וחסר הצדקה?
הטכנולוגיה הדיגיטלית נותנת לאדם בודד משקל גדול יותר ביצירת שינויים חברתיים. אדוארד סנואודן, למשל, חשף את טכניקות הריגול של הביון האמריקני, והוא קרוב לוודאי ההאקטיביסט המפורסם ביותר בימינו. סיפורו של סנואדן, שמסתתר אי שם ברוסיה, עדיין לא תם ונשלם, ועל כן לא הרחבתי עליו במסגרת כתבה זו, אך אין ספק שהמידע שחשף סנואדן נותן רוח גבית חזקה מאד לתנועה החברתית שמנסה לקדם את הפרטיות וחופש הביטוי ברשת ואולי ידחוף אנשים רבים יותר להשתמש בהצפנה וכלים דומים. בלחיצת כפתור אחת הצליחו אנשים כדוגמת אסאנג' ומאנינג להשפיע על דעותיהם של מיליוני בני אדם.
אני מקווה שמצאתם כאן סקירה מאוזנת של היתרונות והסכנות הגלומות בבחירה בדרך החיים ההאקטיביסטית. ואם את או אתה עדיין מתחבטים אם כדאי ללחוץ על הכפתור. זכרו את הציטוט הבא, של מהאטמה גנדי: "לעולם לא תוכל לדעת מראש מה יהיו תוצאות מעשיך – אבל אם לא תעשה דבר, לא יהיו תוצאות כלל."
מתוך הפודקאסט העברי "עושים הסטוריה" - פרק ההאקטיביזים . עוד בעושים הסטוריה: כרוניקה של מזון שנוי במחלוקת – על תחליפי חלב לתינוקות | השער שגרם לנשיא פיפ"א לרצות למות – מדוע שופטי כדורגל אינם נעזרים בטכנולוגיה? | ההיסטוריה שמאחורי 'משחקי הכס'.
