"שוקה" העיד נגד חברת הביטוח והמבוטחת זכתה

בביקורות שערכו לאחרונה אנשי משרד האוצר, כך דיווח השבוע אליצפן רוזנברג, הם נדהמו לגלות כי חברות הביטוח מצפצפות על החוק. הן דוחות באופן אוטומטי בניגוד לחוק תביעות רבות של מבוטחים שניזוקו מגניבה או פריצה. המפקחת על הביטוח הזדעקה והוציאה חוזר בו דרשה ממנהלי חברות הביטוח לנהוג בהתאם לחוק.

• הביטוח הבטיח "חדש תמורת ישן"? אז מה
• סוכני הביטוח: שירות המבטחים נזקי צנרת - גרוע
  

על כך נהגו אבותינו לומר "בוקר טוב אליהו". כמה טוב שהתעוררתם סוף סוף שם למעלה וגיליתם את שציבור המבוטחים חווה מידי יום ביומו. אבל במטותא מכם, לא חבל על הכסף שהוצאתם על ביקורות? לא חבל על המשאבים שהשקעתם בחוזר? הרי אין כמעט יום ששופטינו לא קובעים כי חברות הביטוח מצפצפות על החוק.

ספק אם יש מנהל שקורא את פסקי הדין שניתנים נגד חברתו. ספק אם יהיה מנהל שלא יגלגל את החוזר שלכם לכדור ויתאמן אתו בקליעה לפח האשפה. הסיבה פשוטה: אין בפסקי הדין כל סנקציות. במעט מאוד מחוזרי המפקח יש סנקציות ואכן חוזרים אלה הם היחידים המקוימים.

הנה למשל המקרה של איטה ברונר שנדון אך לפני מספר ימים. רכבה של ברונר ניזוק בתאונה. ברונר מיהרה להודיע על התאונה לסוכן הביטוח מוטי מלר. זה מיהר למלא טופס תביעה, החתים את ברונר והעביר אותו למבטחת הרכב בביטוח מקיף, חברת הביטוח אליהו.

לברונר לא היה זמן לטפל בתביעה. סוכן הביטוח הרגיע אותה כי יש לה 3 שנים מיום התאונה לתקן את הרכב.

חלפו שנתיים ותשעה חודשים. ברונר התפנתה מעיסוקיה והחליטה לתקן את רכבה. אולם אליהו סירבה לשלם.

מדוע השתהית כל כך הרבה זמן, נזפו בה מסלקי התביעות של אליהו, אנחנו לא יכולים לבדוק יותר את נזקי הרכב. היית צריכה להביא את הרכב לשמאי מיד לאחר התאונה. גרמת לנו "נזק ראייתי".

אבל סוכן הביטוח אמר לי שיש לי 3 שנים לתקן את הנזק, השיבה ברונר. זה לא נכון, השיבו מסלקי התביעות באליהו, הסוכן טעה.

מי טעה: הסוכן או חברת הביטוח?

האם הסוכן באמת טעה? ממש לא. הסוכן הדריך את המבוטחת שלו בדיוק בהתאם להוראות החוק. כשמבוטח עובר תאונה, עליו להודיע עליה מיד לסוכן או לחברת הביטוח. זאת ברונר עשתה. המבוטח לא חייב לפנות מיוזמתו לשמאי מידית. חברת הביטוח היא זו שחייבת על פי החוק לברר את חבותה. אם רצונה בכך, עליה לדרוש מהמבוטח להעמיד את הרכב לבדיקה מידית של שמאי. המבוטח רשאי להמתין עם תביעתו עד שיוכל להתפנות לתקן את הרכב ובתנאי שלא יחלפו 3 שנים כדי שהתביעה לא תתיישן.

האם אליהו טעתה? לא. אנשיה יודעים היטב את הוראות החוק. הם לא טעו. הם הטעו. הם קיוו, לפי שיטת מצליח, שהמבוטחים וגם השופטים לא ידעו את החוק.

ברונר פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. ייאמר מיד כי סוכן הביטוח, מוטי מלר, התייצב בבית המשפט כדי לסייע ללקוחה שלו. אין זה עניין של מה בכך. מניסיוני אני יודע כמה לחצים מופעלים על סוכנים המעידים נגד חברות הביטוח. "אני סוכן ביטוח 35 שנה. בהתאם לניסיוני יש למבוטח זכות להגיש תביעה לחברת הביטוח תוך 3 שנים", העיד הסוכן, "אילו אליהו רצתה, היה עליה להעמיד למבוטחת שמאי לבחינת הנזקים ברכב".

השופטת מירית פורר קראה את סעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה ביטוח וגילתה כי הצדק עם הסוכן. המבוטח לא חייב ליזום פניה לשמאי מיד לאחר התאונה אלא אם כן חברת הביטוח דורשת זאת ממנו.

אכן, הודתה השופטת, שנתיים ותשעה חודשים בהם רכבה של ברונר נסע על הכביש הם תקופה לא מבוטלת. הרכב היה עלול להינזק מעבר לנזקים שאירעו בעת התאונה.

אולם, מיהרה השופטת להעיר, המבוטחת הודיעה לאליהו על התאונה בסמוך להתרחשותה ואליהו לא דרשה ממנה לעמוד על בחינת הנזקים בסמוך למועד התאונה. על כן אליהו תרמה למצב הנוכחי. השופטת מזכירה לנציגי אליהו כי הם עוברים גם על איסור נוסף: הערמת קשיים על דרכו של המבוטח למימוש הזכויות על-פי הפוליסה נחשבת לחוסר תום לב.

השופטת פורר פסקה אם כן כי טענת אליהו מנוגדת לחוק והורתה לאליהו לשלם לברונר את עלות תיקון נזקי הרכב. אולם השופטת לא פסקה נגד אליהו דבר על טרטור המבוטחת לבית המשפט. אפילו לא הוצאות משפט. האם אליהו תנהג בעתיד בהתאם לחוק? אשרי המאמין.