בולשת חוקרת: התעלומה של ז'ורז' סימנון

ההנאה הגדולה ביותר מהקריאה בספר "פיוטר הלטבי" של ז'ורז' סימנון, שתרגמה לעברית רמה איילון, היא מהאופן שבו מעוצבות הדמויות, ובמיוחד הדמות הראשית, זו של פקד מגרה.

יצירתו של סימנון: השינויים בקריירה של הבלש מגרה

"פיוטר הלטבי" הוא הספר הראשון מתוך כמאה רומנים ונובלות בסדרת הבלש של פקד מגרה שכתב סימנון במשך ארבעה עשורים. אף על פי שדמותו מוכרת לקהל הישראלי, שכן ספרים בסדרה תורגמו החל משנות ה-50 של המאה ה-20, יש משהו מלהיב במיוחד לקרוא על הופעתו הראשונה של אחד הבלשים המוכרים והחשובים בספרות המערבית.

"פיוטר הלטבי". עטיפה מקורית שמייצגת את מאפייני הגיבור

פיוטר הלטבי הוא שמו של אחד הפושעים הגדולים באירופה, ובעקבות מידע מודיעיני על כך שהלה הגיע לפריז, יוצא פקד מגרה להתחקות אחריו. הופעתו של הלטבי ורצח המתרחש עם הגיעו לפריז ברכבת, מהווים את נקודת הפתיחה של הרומן הבלשי הזה, שמתפתח לכיוונים מפתיעים, אפילו מופרכים, ואשר במהלכו מתרחש דבר מה משונה למדי: אנו מרגישים כי אנו מכירים את פקד מגרה, את דרך התנהלותו ואורחותיו. ויחד עם זאת, אנו לא מכירים אותו כלל. הוא נותר אניגמאטי, אפילו סתום.

התחושה הסותרת הזו מתקבלת משום סגנון הכתיבה של סימנון, שהיה בגדר תפנית מרעישה בעיצוב המקובל של דמות הבלש הספרותי, ומהעברת תשומת הלב מהפרשייה הדרמטית, דהיינו: מהתעלומה, אל הדיוקן הפסיכולוגי של הדמויות. מגרה מתואר באמצעות מאפיינים חיצוניים מעטים (עטיפת הספר המוצלחת שאייר מורן ברק מציגה אותם). גם המאפיינים של אישיותו מעטים אף הם, ובעיקר - שונים מדמותו של שרלוק הולמס, למשל.

סימנון אינו מאדיר את מגרה על ברק המחשבה שלו, מהירות התגובה, המוח החריף או הגאונות המתפרצת. לא, מגרה (שהוא שוטר ולא בלש פרטי, וגם בכך יש שינוי), הוא דמות קרובה בהרבה לקוראים אותו - ועל כך כותב יפה דב אלפון באחרית הדבר לספר - איש פשוט, "רגיל", ללא המניירות הנוצצות של דמות הבלש. מה שהופך אותו למוצלח בעבודתו הוא יכולת ההתבוננות המעמיקה שלו, הסבלנות ותשומת הלב לפרטים.

דרך הפעולה הזו, שאנו נחשפים אליה במהלך הרומן, גורמת לתחושה שאנו מבינים ומכירים את מגרה משום שאנו עדים לאופן שבו הוא פועל. אנו לא נסחפים למערבולת מסחררת שבה הבלש תמיד מקדים אותנו, משום שהוא ניחן ביכולות כבירות - אלא עוברים יחד איתו את מסע פתרון התעלומה, באטיות ודריכות.

מגרה יודע להתבונן באנשים, והדיוקנאות הפסיכולוגיים של הדמויות מחזקים זאת, אך הוא עצמו נותר, כאמור, בלתי מפוענח עבורנו; אנו חוזים עד כמה נוכחותו בחברה הגבוהה מטרידה, למשל, וכמעט יכולים להריח את הטבק במקטרתו שתקועה תדיר בין שפתיו. אבל מי הוא באמת אותו בלש חכם וקר רוח? זאת איננו יודעים. ואם מגרה הוא תעלומה - הרי שכל שאר האלמנטים ברומן נפרשים לפנינו בפירוט ומלאות. המרחב שבו מתרחשת העלילה, כמו גם דמויות המשנה, מתוארים במלאות ריאליסטית ומתוך התעמקות בחיי הנפש של הדמויות.

הסגנון הריאליסטי הזה מסיט במידה את תשומת הלב מהמתח של הפרשייה עצמה, ממה שאמור להיות הלבה של הרומן הבלשי. בראש ובראשונה אנו נחשפים לעולם בעל חוקים מסוימים, שפועלים בו אנשים עם מניעים שהולכים ומתפענחים, וסימנון מצליח ליצוק מהימנות רבה לעולם הזה מבלי לגלוש לעומס וטרחנות - כפי שקורה לא אחת ברומנים ריאליסטיים, ולהציג טקסט מדוד, עם מבעים משכנעים, ונטול קישוטים לשוניים.

הפשטות הזאת של הטקסט אינה פוגמת ביצירת מתח של התעלומה עצמה.

להפך, היא ממקדת את הקוראים בקונקרטיות של המצבים ובאופן ההתבוננות עליהם, בעוד המלאות הריאליסטית מאפשרת לבחון את ההתרחשויות לא רק בהקשר הספציפי של הדרמה, אלא מתוך פריזמה רחבה יותר של העולם הבדיוני המוצג לפנינו. בעולם זה נע ללא הרף פקד מגרה כמעין טורף שקול ודרוך, ואנו לא יכולים שלא להיצמד אליו ולגמוע בהנאה רבה את מסע הציד הזה.

תרגומה המוצלח של איילון את הטקסט של סימנון מעצים את ההנאה בחוויית הקריאה. דרך התרגום אנו מתוודעים לאופן שבו טקסט תמציתי, שלו קצב מצוין, יכול להלהיב ולעורר סקרנות ועניין לא רק מהדרמה שבבסיס העלילה, אלא מהאופן שבו נמסרים לנו תיאורים של מצבים, מרחבים ודמויות. האספקטים החברתיים המרתקים שברומן (ובסדרת פקד מגרה בכלל) מוסיפים נדבכים חשובים מבלי שייתפסו כמוסרניים או כאלו שעולים על אספקטים אחרים ברומן, ויחד הם חוברים לאותה מלאות שלוכדת את הקוראים כבר מהדפים הראשונים.

הוצאת "עם עובד" שבה פורסם הספר בחרה לו בחכמה פורמט קטן מידות, מעין "ספר כיס", ואיור עטיפה המזכיר כרזות מתקופת פרסום הספר. בעידן שבו מרבית הספרים נראים אותו דבר, משועתקים, מרענן לאחוז בספר שניכר כי הוקדשה בו מחשבה ויזואלית לעיצוב חוויית קריאה שונה מהמקובל, בהתאמה לאופייה הייחודי של הסדרה הבלשית.

"פיוטר הלטבי", מאת ז'ורז' סימנון. הוצאת עם עובד. 253 עמ'.