רק שלא יתפוצץ לנו בפרצוף
הכדורגל הישראלי מעולה בלהיכנס לאופוריה, ועוד יותר טוב בלמוטט את התחושה הזו. בוסניה, למרות הכל, טובה מנבחרת ישראל כמעט בכל עמדה. האופטימיות מגיעה לא מכושר השחקנים, גם לא מפציעות היריבה, אלא קודם כל מהעובדה שלראשונה יש לנבחרת אצטדיון ביתי אמיתי. אורי קופר על המשחק הכי גדול שהיה פה מזה שנים
התחושה היא אותה תחושה. היא מתחילה לחדור לגוף ולמחשבות במסיבת העיתונאים הראשונה, מתחדדת ומתעצמת בהמשך השבוע, ומגיעה לשיא בבוקר במשחק. היום בבוקר, כמו תמיד לפני המשחק הגדול הראשון של קמפיין מוקדמות, עם ישראל קם בתחושת אופוריה. תחושה שכמעט תמיד מתפוצצת לו בפרצוף אחרי כמה שעות.
עוד על משחק הנבחרת:
- כוכב ברוסיה, מדשדש בנבחרת - חידת ביברס נאתכו
- קשר בוסניה שולח מסר לנבחרת הישראלית
- נזקי הגשמים ישפיעו גם על משחק הנבחרת?
זה הכדורגל הישראלי – טוב בלהיכנס לאופוריה, מצוין בלמוטט אותה במהירות. זוכרים את מוקדמות המונדיאל? אצטדיון רמת-גן מפוצץ במשחק הבית הראשון ותוך 18 דקות רוסיה מובילה 0:2 ומסיימת עם רביעייה. זוכרים את המשחק הגדול הראשון בקמפיין שלפניו? ניקו קראנצ'ר כבש צמד לקרואטיה תוך 40 דקות. שבועות של ציפיה שהתרסקו תוך פחות ממחצית.
יש שאומרים שהפעם, מול בוסניה, מדובר בסיפור שונה. הרי יש שחקנים ישראלים – ביבראס נאתכו, עומר דמארי ואחרים – שמגיעים בכושר שיא. הרי בוסניה פצועה, וכואבת, חסרת חלוצים ובתקופה רעה. כל זה נכון, אבל אלה לא סיבות שהופכות את ישראל לנבחרת טובה יותר מהיריבה שלה. בוסניה, גם במצבה הנוכחי, טובה מישראל כמעט בכל עמדה.
האמת, אם תעשו השוואה בין השחקנים תגלו שלבוסנים יתרון ב-9 עמדות מתוך 11. השוער יותר טוב, כל שחקני ההגנה יותר טובים, הקשר האחורי יותר טוב (כמה שגוטמן היה רוצה שחקן כמו בסיץ' הערב). היתרון של ישראל מגיע רק בעמדת החלוץ (וגם זה בזכות הפציעות של דז'קו ואיביסביץ') ובעוד מקום אחד בקישור, של ערן זהבי או ביבראס נאתכו, תלוי את מי משווים למיראלם פיאניץ', שעולה על כל אחד מהם, ואת מי להאריס מדוניאנין שנופל משניהם.
ועדיין, אם מחפשים היטב אפשר לשאוב אופטימיות מכך שלנבחרת יש הפעם יתרון אחד שלא היה לה בכל אותם כשלונות זכורים לרע. יש לה אצטדיון. כן, הסיבה שנבחרת ישראל מגיעה שווה לבוסניה היא לא הכושר של נאתכו וגם לא הפציעה של דז'קו, אלא סמי עופר. לראשונה מזה מי-יודע-כמה שנים, ואולי לראשונה בכלל, הנבחרת תופיע למשחק חשוב באצטדיון אמיתי, רועש, מעודד, שנותן תמיכה ומגביר אדרנלין.
אנחנו צריכים לקוות שהתמיכה הזו תביא לפתיחת משחק שלא כוללת שוק ועצבים שהורסים את כל הציפיה כבר בדקות הראשונות, כמו מול רוסיה וקרואטיה בקמפיינים האחרונים. ההתחלה קריטית. גם אם זה אומר לשחק מעט הגנתי בפתיחה, רק שההלם המוכר והמהיר לא יחזור. ואז, עם סמי עופר על הגב, להיכנס לעניינים.
פתיחה טובה למשחק יכולה לסדר את פתיחת הקמפיין הטובה ביותר אי-פעם. ניצחון ולראשונה מזה זמן רב אפשר לדבר באמת על סיכויים שתלויים אך ורק בנו.
והם יהיו כאלה. בשבוע שעבר הכריז גוטמן שהמשחק מול בוסניה לא יקבע את תוצאות הקמפיין. סיכוי לא רע שגוטמן אמר זאת כדי להוריד לחץ מהשחקנים שלו. כולנו יודעים שנבחרת ישראל תמיד משחקת פחות טוב ככל שהמשחק חשוב יותר. בכל מקרה, לא משנה סיבת ההכרזה הזו, המילים של גואמן ממש לא מדויקות. המשחק הזה הוא החשוב ביותר לקביעת תוצאות בית המוקדמות.
בזכות הגדלת המשתתפות ביורו, ובתוספת תוצאות המשחקים הראשונים בבית, המשחק מול בוסניה הוא בעל משמעות עצומה, יותר מכל משחק אחר, להשגת המטרה. גוטמן כנראה לא רוצה שהשחקנים שלו יחשבו כך, אבל אנחנו לא אלה שנבעט בכדור ולכן צריך לשים את הקלפים על השולחן – ניצחון הערב, ובהנחה שלא יהיו מעידות מוזרות בהמשך, המקום השלישי, מינימום, יהיה שלנו.
עכשיו אתם בטח חושבים שזה מוקדם מדי לדבר כך. ששוב אנחנו נופלים בטעות החישובים
המוקדמים. זה אינו נכון. המצב לא דומה לקודמיו. אם ישראל מנצחת את בוסניה אז כמעט בוודאות שניצחונות בית על אנדורה, וויילס וקפריסין, הנבחרות המדורגות תחתיה, יספיקו לעלייה לפלייאוף. מינימום, אם לא יותר. גם אם הם ילוו בהפסדים בארבעת המשחקים האחרים. זו המציאות.
לא מדובר בהזיות או הצהרות שמלוות בשימוש רב פעמים במילה "אם" אלא בחישוב בסיסי ביותר. בטורנירים קצרים כאלה, עשרה משחקים בלבד שכמה מהם, בטח אלה מול אנדורה, מלווים בתוצאות ידועות מראש, אין הרבה אפשרויות לטעות. ולכן, אפשר להכריז שמדובר במשחק הכי חשוב של הנבחרת מזה זמן רב.
גוטמן הגיע עם הרכב מהבית
בבוקר משחק בסדר גודל הזה מעניין מאוד לדבר על הרכב הנבחרת. על האפשרויות השונות, על היתרונות והחסרונות של כל שחקן שיכול למצוא עצמו בהרכב. זה לא רלוונטי הפעם כי ההרכב סגור. האמת, ההרכב היה סגור עוד לפני שהנבחרת החלה את האימונים שלה.
אפשר לדבר על הרצון לראות תחרותיות באימונים, אבל גוטמן הגיע עם הרכב מהבית. לניר ביטון, שלא משחק בסלטיק, לא באמת היה סיכוי מול שרן ייני, לפחות לא בראש של גוטמן. לליאור רפאלוב, וסביר להניח שהוא יודע את זה ולכן הגיעה השיחה בינו לבין המאמן, לא באמת היה סיכוי מול גילי ורמוט. שוב – בראש של גוטמן. התרגול שלו באימונים היה למראית עין.
הבחירה בייני, בעקבות זה שאין עוד קשר אחורי בסגל, מובנת. את גל אלברמן, שאולי היה מתאים יותר למשחק הזה בו לקשר האחורי תהיה הרבה עבודה (בוסניה, בלי חלוץ, תשלח קשרים בתנועה ללא כדור לרחבה ולייני תהיה עבודה לעצור אותם), גוטמן לא זימן. לעומת זאת, ההצבה של ורמוט בהרכב מלווה בלא מעט הרמות גבה מצד האוהדים.
אפשר להבין את התמיהה הזו. אישית, אני לא הייתי בוחר לא בוורמוט ולא ברפאלוב אלא במאור בוזגלו. רפאלוב, מסורתית, לא בא לידי ביטוי בנבחרת ובוזגלו, שבתקופה הטובה ביותר שלו לא קיבל הזדמנות בהרכב, מתאים יותר מהאחרים כדי להוציא את ההתקפות המהירות מהאגף, נשק יעיל מול הסגנון הבוסני. אבל חשוב להבין שגוטמן לא הולך עם ורמוט דווקא כי הוא זוכר לו ימים טובים מהתקופה של השניים בהפועל ת"א (כפי שרבים חושבים) אלא כי גוטמן רוצה לראות את ורמוט עוזר בהנעת הכדור במרכז מול קישור צפוף מאוד של בוסניה.
אז לוורמוט, ולייני, יש משימות חשובות הערב, אבל השחקן המשמעותי ביותר במשחק הזה הוא טל בן-חיים. מסורתית, וקפריסין ו-וויילס הראו את זה במשחקים האחרונים, הדרך להכניע את בוסניה היא בהתקפות מהירות מצד שמאל, בדיוק העמדה שבן-חיים אוהב. מי שהיה השחקן המצטיין בשני המשחקים הראשונים של הקמפיין צריך לעשות אותו דבר בחיפה. הבלמים, וכמובן נאתכו, יצטרכו לתת לו כדורים מהירים ומדויקים כדי לנצל את הדלילות בהגנה הבוסנית מיד לאחר התקפות שלה.
יש עוד נקודות חשובות – המצבים הנייחים של פיאניץ' מימין ומדוניאנין משמאל, הבעיטות מרחוק של חיירוביץ' ועוד. עם הקפדה על הדברים הקטנים, ריכוז קבוע, ושמירה על שער נקי בשלבים המוקדמים, אולי סוף סוף האופוריה לא תעלם כלעומת שבאה.
לפנייה לכתב/ת 
